ביקורת נוקבת ברנז'ה מקודם פוסט אורח קולנוע

ביקורת קולנוע: מי מפחד מאהרון קשלס ונבות פפושדו? (זהירות ספויילר)

קולנוע: מי מפחד מאהרון קשלס ונבות פפושדו?
קולנוע: מי מפחד מאהרון קשלס ונבות פפושדו?
מחפשים עבודה? לוח הדרושים של המזבלה

מאת: ניצן שפיגל – Nitzanspeigel@gmail.com

מאיפה להתחיל. מזה ששנאתי את כלבת וחשבתי שהוא חובבני למרות שאני מעריכה את התעוזה לעשות סרט אימה בעברית? מזה שאני חושבת שיש בעיה רצינית בקולנוע הישראלי שרובו ככולו נובע מאיזה אימפוטנציה תרבותית שאנחנו נמצאים בה, וחלק מהביטוי שלה הוא פריפריאליות ובינוניות בכל תחומי האמנות?

מזה שמסורת המשחק בארץ היא מסורת תיאטרלית שמונחלת על ידי שלושה-ארבעה בתי ספר מובילים שבמקרה הטוב נותנים קורס במשחק מול מצלמה, זאת בזמן שגם התיאטרון קורס ואלפי סטודנטים צעירים למשחק מתדפקים על דלתות בתי הספר והמכינות שלהם ואז נפלטים לתעשייה שלא מוכנה לקלוט אותם?

מזה שיש הצפה גם בשוק הקולנוע ומדי שנה נפלטים לתעשייה מצומצמת מאות סטודנטים לקולנוע, שחונכו על ידי מרצים שבמקרה הטוב פעילים בתעשייה, ובמקרה הרע גירדו את בית השחי של תעשיית הקולנוע של שנות ה-80 ומאז הם מלאי טינה על זה שנשכחו? שכל אחד מהבוגרים האלה חושב שהוא במאי, לא פחות?

שאת מסורת הבימוי בארץ אפשר לסכם בצמד המילים Good enough? שיש בית ספר אחד לתסריטאות פרופר, אולי אחד וחצי בארץ, ובמחלקות לקולנוע בכל 30 המוסדות שמתעסקים במקצוע הארור הזה, תסריטאות נמצאת אי שם בתחתית סדר העדיפויות?

מאיפה להתחיל לדבר על הפיאסקו הזה שנקרא "מי מפחד מהזאב הרע"? נתחיל מהדברים הטובים: הצילום מהמם והפסקול יפהפה, סצנת הכותרות עוצרת נשימה, הלוקיישנים מרהיבים, הארט מדוייק, יש לא מעט בדיחות מצחיקות, מנשה נוי מופלא כתמיד ודביר בנדק מוצלח. התעוזה מדהימה כי אין סרטים ז'אנריים בארץ. יש מקסימום דרמה מייגעת או קומדיה מביכה. מכל מיני סיבות, שאני לא יודעת להסביר אותן, לא עושים דברים מגוונים בארץ כמו קומדיות רומנטיות או סרטי אימה, או סרטי פעולה. אפילו סצנות סקס נורמלית אנחנו לא יודעים לעשות, נשיקה נראית מביכה ושאני לא אתחיל אפילו עם הפורנו הישראלי. הכל מיוסר ודרמטי או פארסה, אין באמצע.

אי שם, בין 2006-2010, פתאום התחיל גל מרענן של קולנוע ישראלי, שממש נתן תקווה שמשהו טוב קורה כאן. סרטים כמו "בופור", "עג'מי", "ביקור התזמורת", סרטים שהורידו את התיאוריה לפרקטיקה, שהצליחו לתרגם את האהבה למה שאני רואה על המסך לפילם שאני מצלם. לרגע חשבנו שהכל התנרמל, אבל איפשהו שם זה צנח. קצת אחרי "הערת שוליים", הבינוניות חזרה לשלוט בדיאלוגים מופרכים, משחק בינוני ובימוי מרושל. ואז הגיע "כלבת", באמת סרט עם הרבה ביצים. מעט ביצוע. ואני לא חובבת הז'אנר, אבל אם אפילו אותי לא הצליחו להניע במקום בחוסר נוחות, יש כאן בעיה.

כנ"ל גם לגבי "מי מפחד מהזאב הרע". מה שאמור להיות מותחן קומי או קומדיה מותחת לפי הגדרת היוצרים (אולי תחליטו מה זה, זה צעד ראשון בעשיית סרט), מספר על מרדף אחרי פדופיל סדיסט שאונס ילדות ואז מתעלל בהן ורוצח אותן. רודפים אחריו שוטר שבטוח שהוא האשם, ואב מיוסר וסדיסט לא פחות, ומנסים להוציא ממנו איפה נמצא הראש של הילדה.

לו היה זה פרק בחוק וסדר, בוודאי היינו מתוודעים קצת לחקירת המשטרה, קצת לעבר של הדמויות, קצת למניע האפשרי של החשוד (כי גם נבלים הם לא באמת אנשים רעים, תמיד יש רציונל מאחורי המעשים שלהם, גם אם הם פסיכופתים), אולי היינו נחשפים לעוד חשוד, ואז כשהיינו בטוחים שאנחנו יודעים משהו אחד, היינו מגלים משהו אחר, עד שבסוף היינו מגלים את הסוף והיינו יושבים שמוטי לסת מול המסך המהבהב ולוקחים איזה חמש דקות לנשום. אתם יודעים על מה אני מדברת, מה שקרוי סרט מתח.

לא במקרה הזה, שהעלילה שלו היא לינארית מהארץ השטוחה, משם כנראה גם הביאו את הדמויות שאם הן היו שטוחות מעט יותר, היה אפשר לשחק עליהן שח-מט, שעבודת הסאונד המרשימה, יש לציין, שנעשתה עליו נופלת בקטנות, שעיצוב הדמויות הוא של אנשים שככל הנראה לא ראו מעולם גברים בני 45, שגם לא שמעו אותם מדברים ושהסיבה העיקרית, כך נראה, לעשיית הסרט הזה, היא פגישה של שני היוצרים ערב אחד בבית של אחד מהם, כשמישהו מהם אמר, "בוא נעשה סרט על מישהו שמתעלל במישהו במרתף שלו!" למרבה הצער, מה שמתחיל כרעיון מבטיח, של שוטר חדור מטרה מול פסיכופת עלום, מתגלם לכדי סרט רווי אלימות, שזה הדבר היחיד שמחזיק אותו, לחובבי הז'אנר בלבד. אני לא ידעתי את נפשי מרוב שעמום.

אולי בגלל שהבטיחו לי מותחן ובמקום זה קיבלתי עלילה בלי נקודות מפנה, עם מערכה שלישית צולעת, בלי פייאוף, עם סיום של סרט גמר שנה ב' בטוויסט משעמם ופסאודו מתחכם. באמת בשביל זה ראיתי עכשיו שעה וחצי של סנאף? כדי שתגידו לי שבסוף הוא כן הרוצח? חשבתם שעשיתם עלי סיבוב? אז הבדיחה היא עליכם. ולא, זה ששכרתם את תזמורת לונדון לעשות לכם סקור, ורוב הפסקול מורכב מפאדים "דרמטיים", לא הופך את הסצנות לדרמטיות. יותר מזה, הדיסוננס בין הכלום שקורה על המסך לבין האובר-דרמה שעולה מפס הקול, מעצבן במיוחד.

הפוסטר של מי מפחד מהזאב הרע

הפוסטר של מי מפחד מהזאב הרע

אתם מבינים, המוח שומע קונטרבס והוא חושב שמשהו נורא קורה, אבל כל מה שקורה זה דולי איטי לעבר איזה אחת שצועקת, אפילו לא בחן, וזה גם מרגיז והוא אומר לעצמו, "היי, איפה הדרמה?" ואז כלום לא קורה, אין אפילו פייאוף למוסיקה הזאת ואז זה עוד יותר מעצבן כשזה חוזר על עצמו בכל השוטים הכי לא מוצדקים שאי פעם צולמו.

אם כבר אנחנו בסאונד, בואו נדבר רגע על האפקטים. באיזה עולם בדיוק אייפון מצלצל כמו צלצול הוולקיריות של נוקיה? או נקישה על חלון של מכונית נשמעת כמו נקישה על דיקט? ומה עם פילטר ריאלי יותר לשיחות טלפון? וממתי דייהטסו שנת 2003 נשמעת כמו בוגאטי ויירון? והרשימה נמשכת ונמשכת, כמו שאומרים, אלוהים נמצא בפרטים הקטנים.

כמו נניח בדיאלוגים. שהיו אחלה, רוב הזמן, באמת, וחלקם גם מצחיקים. אבל גבר בן 45 שקורא למישהו טיפטיפון? הוא לא קצת מבוגר בשביל זה? בכל זאת הקטקטים שודרה כשהוא היה בן 17 בערך. או לקרוא למישהו גמד, כשהוא רחוק מזה כמרחק מרקו מאמא שלו? ואם כבר כתבתם בתסריט שהוא גמד, אולי תמצאו שחקן שהוא גם נמוך? בוודאי יש כאלה. והבדיחות השחוקות, המתורגמות מאנגלית, "הבנתי אותך, שוטר רע-שוטר רע", האם יש סרט משטרתי שלא אמרו את זה?

ואם כבר ליהוק, בן כמה היה דבל'ה גליקמן כשהביא לעולם את צחי גראד? אז אולי לפחות תעצבו את הדמות שלו כך שיראה לגיל שציינתם בתסריט. נניח, ליאור אשכנזי נראה בן 45. דבל'ה גליקמן בערך בן 65-70. צחי גראד? לא הייתי נותנת לו יום פחות מ-53. ואיפה הנשים, גברים שכמוכם, מלבד המתווכת הלא מעניינת והקולות הנשיים דרך השפופרת? שלושה גברים מתגוששים על גופה של ילדה שנאנסה, אבל רק אישה אחת על סרט רווי טסטוסטרון? והאם קיימים גברים בעולם שלכם שהם לא גרושים או שהנשים שלהם רודות בהם, או שזה הכי שוביניסטי שיכולתם לגרד ממוחכם הקודח?

והאיפור, אלוהים, שיהיה אמין. בנאדם חופר בור ביער, לא יכול להיות שהוא מסיים נקי ומגוהץ. הוא עכשיו חטף אגרופים לפנים משני בריונים וכל מה שהוא יצא איתו זה חתך בשפה? ברצינות? והאצבעות שלו שבורות ממכות פטיש ועדיין ישרות? כל זה, ולא דיברנו על הדברים האלה שנעים בין תסריט חצי אפוי, משחק בינוני לבימוי חובבני, כמו ליאור אשכנזי הקשור באזיקים ארוכים, מתפתל ונאנק. הוא שם לב שאם הוא ירים יד אחת, השניה תרד והוא יוכל להוריד את מחסום הפה? שגם זה, ד"א, קלישאה מפגרת, אתם לא יודעים שזה לא באמת משתיק קול ומישהו יכול לצרוח למרות שסתמו לו את הפה? נסו את זה בבית, תגלו דברים מפתיעים.

או, אשכנזי הגיע באופניים עד לקייס נאשף, מבין שעליו לחזור במהירות חזרה לבית, אבל הוא זורק את האופניים ומתחיל לרוץ. למה? ולמה הבאתם את קייס נאשף? כדי להוכיח שהם ליד כפר ערבי? כדי להסתלבט על יחסי ערבים-ישראלים? (בסשן שאלות ותשובות, היוצרים מלמלו בנושא משהו על קאובוי והמילים, "חשבנו שיהיה מגניב" השתרבבו להסבר. "מגניב", לא "מוצדק". לדעתי זה ממצה את זה) מה עם החקירה עצמה? מה מוביל את ליאור אשכנזי מעל כל ספק למסקנה שהחשוד הוא אכן הרוצח? אינטואיציה זה לא מספיק. כי אם נניח הייתם נכנסים לנבכי החקירה, או מעלים פרטים מתוכה, אולי הייתם מצליחים לבנות נקודות מפנה שהן קצת יותר מעניינות מ, אוי, אשכנזי חשב שהוא תפס את הרוצח אבל צחי גראד מפתיע אותו.

ואיך קורה שאדם שרודפים אחריו, מכים אותו, חוטפים אותו, מתעללים בו, טופלים בו האשמות שווא לטענתו, נשאר שלו נפש? כלומר, הוא צורח מכאב והכל, אבל הוא לא מפחד, לא מתחנן על חייו, לא נרשמה פאניקה יוצאת דופן, סתם עוד יום במשרד שבו תולשים לך את הציפורניים על לא עוול בכפך. כביכול.

וגם, זוכרים את הדבר הזה שמניע את העלילה, נו… למדנו על זה בתסריטאות. גיבור, אני חושבת שקוראים לזה, זה שלוקח החלטות ועובר שינוי במהלך הסרט, זה שאתה מזדהה איתו ורוצה שיצליח במשימתו? כן, אין כזה. אין דמות אחת שאפשר להגדיר אותה כגיבור, שעוברת את הקשת המפורסמת. כולם מתחילים ומסיימים באותה נקודה. מי אישר את התסריט הזה, אני לא יודעת.

ומול כל זה עומדות ההקרנות בפסטיבלים ברחבי העולם, הביקורות המשתפכות, 11 המועמדויות לפרס אופיר. ייתכן מאוד שכל מה שכתוב למעלה הוא שטות גמורה, אבל אני כצופה, מרגישה שבזבזתי כמעט שעתיים על משהו שלא הייתי מקדישה לו עשר דקות. ייתכן שזה גם עניין של טעם, אבל כשמשהו עשוי טוב, הוא טוב, לא משנה באיזה טעם הוא.

עכשיו, שלא תבינו לא נכון. אני לא יוצרת סרטים, ונורא קל לשבת על המושב בבית הקולנוע ולבקר. אני גם לא חובבת הז'אנר האלים ויגידו מי שיגידו שאני פשוט סולדת מהאלימות הבוטה בסרט. הבעיה היא שאני כל כך רוצה שקולנוע ישראלי יצליח, שזה פשוט מחרפן אותי שהוא נופל בקטנות, שיש דברים שהם לא מוצדקים בסרט, מלבד קייס נאשף. כמו האלימות שנראית כאילו לשמה נוצר הסרט ולא על מנת לספר סיפור, כמו מנשה נוי, כמו הילד של המפקד, כמו שמשון ויובב, והילדים מתחילת הסרט.

מישהו צריך לקום ולומר, היצירה הישראלית היא בינונית. היא בינונית כי היא פריפריאלית ולא מודעת לעצמה, כי רוצים לעשות כמו שבאמריקה ולא מחפשים לעשות את מה שכאן, לספר את הסיפור שכאן. גם מי מפחד מהזאב הרע יכול היה לקרות בכל מקום. באמת מזל שיש את קייס נאשף על סוס כדי להזכיר לנו שאנחנו בארץ הקודש. מצאתי לו הצדקה, הידד.

מי מפחד מהזאב הרע?

מי מפחד מהזאב הרע?

הבעיה היא שבבוא הקהל הישראלי לראות סרט בשפתו, הוא מגיע עם שק סלחנות, כאילו אחיו הקטן והמפגר הוא הבמאי. אורי קליין, שחבט ברשף לוי, מערסל את שני הבמאים כאילו היו ילדיו הקטנים. הביקורות שקראתי לסרט מאת בלוגרים נלהבים משוות את הסרט ל"שבעה חטאים", לא פחות. משבחות את הצילום אבל מעלות את הבעייתיות בסרט בחצי התנצלות. אנשים אומרים לי, "כן, התסריט מלא בחורים והדמויות לא אמינות, ואני לא יכול לחשוב על מניע לפעולות הרוצח, אבל אני עדיין חושב שזה אחלה סרט". אני מבינה למה, זו תעשיה קטנה, אנשים לא יודעים להתמודד עם ביקורת (ע"ע מקרה רשף לוי נ' אורי קליין), כולם חברים של כולם בפייסבוק ונתקלים אחד בשני בביצה, כולם רוצים לעשות סרט יום אחד, או לא מחזיקים מעצמם מומחים לקולנוע מספיק בשביל לתרגם את חוסר הנוחות שפשה בגופם כשצפו בסרט, לדעה מנוסחת, רצינית ואחראית.

קיבינימט עם התעשיה הזאת, אני רוצה שיצא מפה סרט טוב, רציני, מוקפד! אני רוצה שנגיע לאוסקר בזכות ולא בחסד, ומה שמטריף אותי שאני מכירה אישית את האנשים שיכולים לעשות את זה, אבל איפשהו בדרך זה מתפקשש. כי גם הקרנות בארץ מושחתות. כי אם אתה לא מכיר מישהו שמכיר איזה במאי שמוכן לקחת על עצמו את הפרוייקט שלך, אף אחד לא יסתכל עליך.

התעשייה בארץ זקוקה לניעור מסיבי על מנת שתוכל להיות ההצלחה הגדולה שמייחלים לה. לא חוכמה לייחל לאוסקר וכשלא מקבלים אותו לצעוק "אנטישמיות". צריך לעשות סרט מוצדק, טוב, מוצלח, מעניין, מרגש, מצחיק, שיש בו סיפור ואין קלישאות, שהכל בפרופורציה, שיוצאים ממנו ומרגישים שאיזה אדמה רעדה בזמן שצפינו. זה מה שקורה כשאנחנו רואים סרט שאנחנו אוהבים, ועד כמה ש"מי מפחד מהזאב הרע" הוא מבדר (לחובבי הז'אנר האלים), הוא פשוט לא טוב.

מחפשים חברת אחסון וענן אנושית?
המזבלה ממליצה על האחים ב-Expim

תגובה באמצעות פייסבוק

24 תגובות

  • אמרתי ואומר שוב: המבקרים בארץ חייבים – אבל חייבים – בפרסום גילוי נאות. אם ביקורת קולנוע היא פרקטיקה עיתונאית ופרקטיקה עיתונאית מחייבת בכללי אתיקה שבכללם גילוי נאות – אז המסקנה מתבקשת.
    במאים רבים לא אובייקטיבים וראוי אם הקהל ידע ויכיר את הקשרים שלהם עם היוצרים.

  • לא חבר של הבמאים ולא מכיר אותם אבל הכתבה הזה נוטפת ארס.
    ב"סריטה" נתת קישור ל"דעה אובייקטיבית" (שזה פרדקוס חביב) וחוץ מהתלהמות על התעשייה ועל כל מיני בעיות תסריטאיות (שקיימות בכל סרט אחר בעולם) או כל מיני פאקים באמינות ונראה שעבדת ממש קשה כדי לאסוף אותם, ובאמת שחבל על העבודה כי כנראה ציפית לסרט מושלם.
    אין כזה סרט. פאקים יש בכל סרט, ועל כמות החורים ב"סנדק" וכשלי הדמויות בסרטי מופת אחרים – לא דיברת, כי הם כנראה לא קיימים. הם קיימים רק במי מפחד מהזאב.
    כן, זה סרט לא מושלם ולא חף מבעיות. מכאן ועד הפשקוויל הזה הדרך ארוכה.

  • אה ממש לא קשה, יש לי עוד אם אתה מעוניין. מעוניין?

    לא כתבתי על הפאקים בסנדק כי זה לא מאמר על הסנדק, באמת צריך להסביר את זה?
    ובסרטי מופת אחרים, (הגדרת את זה יפה) יש את כל שאר הדברים שעובדים. גם אם יש כשל כזה או אחר, משהו, בין אם זה המשחק או העלילה או התסריט, מפצים על זה. זה תמיד יהיה ברמות האלה, לא ברמה הויזואלית.

    וזה מגניב שאתה משווה את הבדיחה הזאת לסנדק.
    אם קופולה היה מת, הוא היה מתהפך בקברו.

  • יש משהו אחד שלא מסתדר עם התזה שלך על הסרט – התשואות יוצאות הדופן שהוא זוכה להן בחו"ל, ממבקרים ומקהל גם יחד

  • מנחם, כן, גם לי זה לא מסתדר. כתבתי את זה. כתבתי גם למה לדעתי זה קורה.

    זבולן,
    מחכה לראות את הסרט שלך קודם.

  • ניצן היקרה, את כותבת מוכשרת ומבריקה, ועם זאת ההשתלחות שלך בסרט ויוצריו חסרת פרופורציות וקטנונית. רעשים של הרכבים לא תואמים בעיניך? וואו, מעולם לא ראיתי מבקר שיורד לכאלה פרטים… מילא, אם היה מדובר בסרט שעוסק במכוניות… בקיצור, אני אמשיך לקרוא בשמחה את הביקורות העתידיות שלך, אבל תבטיחי שרמת הירידה לפרטי הפרטים הזאת תשמר גם בהם. ואגב, גם תגובות ה"נראה את שלך קודם" לא מוסיפות לך. חבל, כי שוב- הכתיבה שלך מבריקה

  • ניצן, ריחמת.
    לסרט הזה מגיעה השתלחות הרבה יותר ארסית ולו רק בגלל היומרה שלו במקביל לזלזול שלו בצופיו.
    דבר נוסף- אבקש, אם מישהו יכול, במחילה, להסביר לי למה בכלל נאפתה העוגה?
    אני מוכן לקבל את זה שבבית שנרכש בבוקר נמצאים בצהריים המצרכים להכנת עוגה, כמו גם מבער. אבל למה. למה נאפתה העוגה?
    ביום שפשע תסריטאי כזה יעבור בשתיקה על סרט שאיננו ישראלי, לפחות נדע שהקולנוע העולמי כולו בזבל ולא רק שלנו.

  • וואו, ביקורת מעולה וכישורי הבעה מטורפים ניצן, שאפו! אהבתי את הירידה שלך לפרטי פרטים באספקט האפקטים הלא מותאמים, דבר שלא הפריע לי אישית במהלך הסרט, אך מושם עליו דגש גדול בלימודי פסקול. כמו כן התייחסותך להבגלי הכילאים בין גראד לגליקמן גם לגיטימיים. אני חושה שבחרת לעצמך נתיב של השתלחות חסרת מעצורים שלא תמיד מוצדקת – שלושת הגברים ננטשו על ידי נשותיהם והסרט בחר לעסוק בזווית הזו של גברים בגיל העמידה של ישראל של ימינו, שמזניחים את חיי המשפחה ולא נמצאים אף פעם במקום הנכון, בזמן הנכון. קייס נאשף אמור לפי דעתי להחות סוג של שריף/מספר לא רשמי/מתבונן מהצד הנראה מוזר )הייתי משווה אותו לקאובוי מביג לבובסקי אבל את לא אוהבת שנתלים באילנות גבוהים..) כתיבתך חדה להפליא, המשיכי כך!

  • אני מתנצל על טעויות הכתיב (מקלדת של גלקסי), ו… מעניין אותי איפה למדת (שפיגל?), באיזו התמחות ובמה את עוסקת כרגע (סתם מעניין אותי, מובן שאינך חייבת לתת לי דין וחשבון:))

  • זה שהקהל מצפה לטוויסט אבל אין טוויסט, זה לא טוויסט.
    זה פשוט לא עובד ככה וזה מעצבן.

  • תודה לכם, בכל פעם שאני קוראת ביקורת מתעלפת על הסרט אני מרגישה שאני חיה ביקום מקביל.

    סחבק, למדתי בבית הספר לתסריטאות ובאוני' תל אביב. היום אני עוסקת בהפקת תכנים לדיגיטל.

  • זוג חברים שלי שרצה לבלות קצת ביחד יצאו לצפות בסרט לאור הביקורות המשתפכות.
    פגשתי אותם מיד אחרי, מבואסים נורא על השעתיים שבזבזו על סרט גרוע, התבאסתי בשבילם אז החלטתי לכתוב טוקבק אזהרה.
    סרט גרוע.

  • כל הכבוד על הביקורת! מישהו צריך להגיד שיש סרטים שהם פשוט בינוניים מטה.

    היה דברים טובים בסרט, אבל שחקנים ישראלים הם פשוט לא משהו (מי הכתיר את דביר בנדק כשחקן טוב?). אי אפשר היה להתחבר לאף צד, לאף דמות כי לא ידענו כלום על אף אחד.

    ליאור אשכנזי, רודף אחרי הפדופיל כל הסרט, מרביץ לו, מאבד את העבודה שלו, חוטף אותו באמצע הרחוב, ואז אחרי שיחה של 10 שניות איתו מתערערת לו המחשבה שהוא האשם.. מה?!?!

    גם שאני ראיתי את הסוף חשבתי על הסוף של Se7en, אבל תשוו את חוסר האמוציה של ליאור אשכנזי (היה פשוט אפס רגש בסצנה הזאת) לעומת זו של בראד פיט http://www.youtube.com/watch?v=1giVzxyoclE
    הצרחות, הדמעות האימפלסביות.. מה קיבלנו אצלנו, תביאו לו דף ועפרון.. כי אחרי ששברתם לו את כל ההאצבעות הוא באמת יכתוב..

  • והנה אחד שדווקא אהב את הסרט.
    הסרט לא חף מפגמים, שעל רובם עלית, במיוחד הסיום שאני אישית לא אהבתי, או פרטים קטנים כמו "למה הוא זורק את האופניים".
    אבל לומר על סרט שהוא חייב לבחור ז'אנר, או חייב שיהיו כמה חשודים כי זה בעצם מותחן, או חייב לבחור גיבור, או חייב דמות ראשית – זה לא פחות מסוג של התקבעות. את שופטת את כל הסרט לפי סטנדרטיים שלמדת שאולי עוזרים במקרים מסויימים – אבל לדעתי במקרה הזה הם היו לרועץ ומנעו ממך לשמור על ראש פתוח ולהנות מהסרט – כמו שקרה להרבה מאוד אנשים אחרים. ואת באמת גולשת יותר מדי לקטנות ("הוא לא אמור להכיר את המילה טיפטיפון כי אז הוא היה אמור להיות בגיל 17". יש לו ילדים, לא?).
    מזמן לא נהניתי מסרט כמו שנהניתי מהסרט הזה. למה? דיאלוגים מבריקים (גם אם לפעמים הם נשמעים אמריקאיים), בימוי מצויין, צילום מעולה, סאונד טוב ומשחק מעולה של כולם (למעט טיפטיפון), סיפור לא אחיד עם הפתעות (לא דרמטיות מדי יש לציין).
    זה למה אנשים אחרים אוהבים את הסרט. בלי סלחנות ובלי וויתורים בגלל שהוא ישראלי.

  • אחת הביקורות המדויקות והמושחזות שקראתי לאחרונה. ישר כוח.
    חסרה ביקורת, חסרה איכות, וחסרה תחרותיות אמיתית ברמה גבוהה.
    הסכמתי עם כל מילה, ובנוסף, שני הסרטים הללו, כמו רבים אחרים בשנים האחרונות, הרגישו לי כל כך סתמיים וחובבניים, שאכלתי את הכובע למה לא ללכת לראות קומדיה אמריקאית רומנטית.
    לפחות שמה לא מתיימרים.

    לכו לראות הניצוץ, באמת.

  • זה לא סרט רע, הוא פשוט כל כך סתמי שיוצאים ממנו בתחושת MEHHH. הרבה יותר גרוע מסרט רע.

  • חלקכם, עושה רושם, נורא מוטרד מנושא האופניים, ואני יודע שזה לא באמת חשוב, אבל דווקא יש לי הסבר הגיוני. הבית (בית העינויים) ממוקם במקום גבוה, וכשאשכנזי מתחיל לרכוב הוא עושה את דרכו בעיקר בירידות ובדרכים די משובשות (בתוך חורשה או יער או מה שזה לא יהיה). עכשיו, לחזור את הדרך הזו יהיה די בלתי אפשרי עם אופניים לא מתאימים, ועוד פחות מזה לרוכב לא מקצועי (שני התנאים מתקיימים: האופניים הם אופני ילדים, אשכנזי לא ממש מועמד לטור דה פראנס). כל מי שאי פעם ניסה זאת יודע שקל יותר לטפס ברגל מאשר לדווש בעליה, בייחוד בהיעדר אופניים מתאימים.