בלוג המזבלה
akeretbiit

הסלבריטאיות מתגייסות: למי קראת עקרת בית?

הידעתם שנשים נשואות שלא עבדו ארבע שנים, ולא משנה אם עבדו כל חייהן, מוגדרות כ"עקרת בית" ולא זכאיות לפיצוי נכות שגבר באותו מצב היה זכאי להן? צפו בסרטון וקחו חלק במאבק לשים סוף לעיוות המשוגע הזה בחוק. פעילות של חברת דיבור, קליק לעמוד הנחיתה.

קרדיטים
הפקה: דיבור מדיה diboor מנכ"לית: דנה קול מנהל אסטרטגיה: צביקה בשור מנהלת לקוחות בכירה: טלי בריל מנהלת תוכן: דנית גוטפריד במאי: נמרוד שרגאי צלם: אודי גולני ע. במאי: דורון ג׳רסי

תגובה אחת

  • אנשים שאכפת להם,
    ראיתם כאן סרטון, קליפ עשוי היטב ומשכנע של שורה של ידועניות – שחקניות, זמרות, עיתונאיות, קרייניות ועוד, הקוראות לאנשים לתת את חתימתם לשינוי חוק, הנקרא "חוק עקרות הבית", המאיים "לקחת להן את הקריירה".
    צפיתי והקשבתי וקראתי את המכתב עליו הן מבקשות אותי לחתום בקליק אחד. שמעתי גם את מה שלא נאמר שם.
    אני רוצה להגיד להן, וגם לכן ולכם:

    נשים יקרות,
    מחאתכן צודקת וטוב שאתן מרימות את קולכן! החוק שעליו אתן מדברות, שהוא "אפלייה זועקת ומכעיסה", קיים כבר עשרות שנים, מאז שנות השבעים, ועד עכשיו איש לא ניסה לקום נגדו ולשנות אותו. תבורכנה על היוזמה.
    עם-זאת, יש כמה פרטים שכדאי לבחון אותם; בסרטון שלכן לא מובא לידי ביטוי כל מה שכתוב במכתב – זה שמופיע כאן למטה מתחתיכן, זה שאומר שהחוק חייב להשתנות. מה שאתן שמות עליו את הדגש זה שאיש לא ימחק לכן את הקריירה, זה מה שאתן מתקוממות עליו ומבקשות לשנות בגללו את החוק.
    ואני חושבת שיש כאן פספוס רציני.
    יש לכן כאן הזדמנות להשפיע בצורה הרבה יותר רחבה ומשמעותית, על הרבה יותר נשים.
    מה שיש לחתור אליו, לדעתי, הוא לא שנשים שעבדו שנים מחוץ לבית, אם תאלצנה להפסיק לעבוד, תקבלנה את המגיע להן ולא קִצבה נמוכה יותר, בדומה לזו של עקרת-בית. מה שיש לתבוע פה הוא שקצבתן של נשים שהן "רק" עקרות-בית תשתווה לזו של נשים העובדות מחוץ לבית, ושעבודתן בתוך הבית תזכה להערכה כעבודה.
    זה יהיה ביטולו של אי-השוויון המעוות, זה יהיה התיקון הנאות של החוק.
    נכון, עבדתן קשה ומגיעה לכן הקִצבה הנאותה, באם תזדקקו לה. האם עקרות עובדות פחות קשה? לא בטוח, האם העבודה בבית אינה שווה? אין אפשרות של ממש לדעת זאת, משום שהיא אינה מוערכת או מכומתת.
    האם זו בושה להיות עקרת-בית? האם ערכה של אִשה העובדת בבית נמוך יותר מזה של העובדת מחוץ לבית, של עובדת במפעל טקסטיל, או של זו שהיא בעלת קריירה?
    העניין העיקרי פה הוא שעבודתן של נשים במשק-הבית, לא רק שאינה מוערכת – מבחינה חברתית ומבחינה כלכלית – אלא שהיא אף אינה מתומחרת ואיננה נחשבת כלל לעבודה.
    מהצורה בה אתן מדברות על מעמד עקרת-הבית, נשמע כאילו זה נחשב בעיניכן לפחות-ערך (אשמח מאוד אם תתקנו אותי). גם נשים אלה זכאיות ליחס, שאינו מוריד מערכן.

    הקשבתי ושמעתי את קולותיכן ואת קולותיהן של הרבה נשים אחרות. לא שמעתי ביניהם את קולי.
    דיברתן על הפסקת העבודה מסיבות שונות – מחלה, פציעה, טיפול בילדים, לימודים לתואר. לא ממש דיברתן על נכות, שדווקא כן מוזכרת במכתב, שכן היא מופיעה בחוק. על מוגבלות שהיא אינה הפיכה, שבגינה אִשה זכאית לקִצבה.
    עקרות-בית התובעות פיצויים מקבלות פחות מנשים העובדות בשכר מחוץ לבית. נשים מוגבלות שהן עקרות-בית מקבלות קצבאות נמוכות אף יותר, והן אינן זכאיות לקבל קִצבת נכות כתוצאה מפגיעה בעבודה, גם אם אירעה במהלך עבודתן בבית, משום שעבודתן במשק-הבית איננה מוגדרת כעבודה.
    אתן – בתוך מחאתכן, יש לכן אפשרות לפעול למען משהו שהוא הרבה יותר גדול מכן. יש לכן כוח השפעה, אותו אתן יכולות לנצל לטובת ציבור הרבה יותר גדול של נשים – נשות קריירה, עקרות-בית וגם נשים נכות. אני – לא רק אני אישית, אלא כמייצגת ציבור מסויים – אני את קולי אמנם משמיעה, אך אין הרבה שממש מקשיבים לי.

    שמי אורנה רוּנִי. אני נכה. אני מקבלת קִצבה מהמוסד לביטוח לאומי. אני מוגדרת כ"לא עובדת", אין לי עבודה בשכר מחוץ לבית. אני לא אשת קריירה, אולי עקרת-בית; אני עושה ככל שאני יכולה בעצמי, מנהלת את ביתי עם עזרה פעם בשבוע ועם חלוקה מאוד שוויונית של מטלות הבית על דריו.
    יש לי מזל גדול, טוב לי, יש לי אהבה ומשפחה ואושר, אני עוסקת במה שאני אוהבת. אני עצמאית מבחינה פיזית, אך יש הרבה דברים שאני לא יכולה לעשותם. אני יכולה לבשל, לסדר קצת את הבית, לכבס. אני יכולה לקלף מלפפון (למרות שאני אישית לא מקלפת אותם בכלל – יותר טעים, בריא וקל ומוסיף צבע לסלט. אולם זה כבר עניין של טעם).

    אני יודעת שהשימוש במלפפון בתשדיר שלכן הוא סמלי – הוא אחד המדדים שלפיהם נקבעת מִדת מוגבלותה של אִשה נכה. אולם, לדעתי, לקחתן את קילוף המלפפון לכיוון שגוי, שנראה לי ציני וקצת סר- טעם ועולה ממנו שביב של צליל זלזול, כמו-גם האמירה "למי קראת עקרת-בית".
    ישנן נשים נכות שיש להן עבודות טובות, קריירות מצליחות, שאותן הן השיגו בעמל רב וטוב להן, אולם, יש גם הרבה נשים שעבורן קילוף מלפפון הוא באמת מטלה קשה. דבר זה אינו משנה את העובדה, שזהו מבדק משפיל ומבזה – לא את האִשה המתקשה בכך, אלא את הביטוח הלאומי. אולם הן עושות זאת, כי אין להן ברירה, גם אם זה לוקח להן עשר דקות, או חצי שעה. האם נתתן דעתכן על כך? יש כאלה שאינן יכולות לעשות זאת כלל. יש עוד דברים רבים שנבצר מהן מלעשותם.
    ישנן שהיו נותנות הרבה כדי להיות מסוגלות להחזיק מלפפון ביד ולקלף אותו, או לחתוך סלט שלם, לסדר את הבית בכוחות עצמן, לשים כביסה במכונה, לרקוד, ללכת, לפתח קריירות מצליחות… להיות שחקניות, זמרות, עיתונאיות, מעצבות פנים, עורכות-דין, מנתחות מוח… לקבל סיכוי כלשהו להתקבל לאיזושהי עבודה מחוץ לבית, שלעתים הוא קלוש, אפילו שיש להן תארים אקדמאיים… להחשב נשים מצליחות, או נשים בכלל… שיהיו להן בני-זוג לחיים וילדים ומשפחה…
    להיות חדורות בטחון עצמי כמוכן, אתן ש"עשיתן את זה" בגדול, שתהיה להן הופעה כמו שלכן והשפעה כמו שלכן…
    אל תזלזלנה בערך של היכולת לקלף מלפפון.

    אורנה, אסתי, אפרת, הילה, לבנת, מירה, נתי, קרן, שרה – אתן נשים עצמאיות, מרשימות, דעתניות, חזקות. אני חושבת שיש בידיכן הזדמנות אמיתית לעשות משהו גם לטובת נשים נוספות, למען אלה שלקולן אין מקשיבים, בזכות הכוח שלכן.
    אנא, תנו לעצמכן עוד זמן למחשבה, הרחבנה את הציבור שאתן יכולות לייצג, עשו את השינוי לבעל ערך רב יותר ולעוצמתי יותר.

    תודה שהקשבתם.

הוסיפו תגובה