בלוג המזבלה

7 תגובות

  • מצטער, אבל זו עברית תקנית לחלוטין.

    להלן אסמכתה מבן גוריון עצמו (לקוראינו הצעירים, או לכאלו שאינם פלנרים – ראש הממשלה הראשון של ישראל):

    שדה בוקר, 4.5.1967

    לעמוס פריש – שלום,

    מחוסר זמן אענה לך בקצרה על שתי שאלותיך: –

    "את" – היא לפעמים הכרחית, לרוב מיותרת, אבל רשות ולא חובה. אם תאמר: ראובן הכה שמעון, לא ברור מי הכה את מי. אם ראובן את שמעון, או שמעון את ראובן, ולכן דרושה המילה את. אבל לא תמיד. עיין בפרשת בראשית, כשקראו שמות לילדי יעקב […] לגבי שבעה נאמר ותקרא שמו – בלי את, ורק לגבי ארבעה כתוב ותקרא את שמו. ז"א, "את" היא רשות ולא חובה (יש עוד דוגמאות למאות)

    בב"ח,

    ד. בן-גוריון

    (ואפשר גם להתלות באילנות גבוהים יותר כמו השפן הקטן, נניח, ששכח לסגור הדלת).

  • זה ענק בארכאיותו, ובעובדה שאפשר לשמוע את טון הדיבור של הכותב, בתוספת מבטא במשקל טון.

הוסיפו תגובה