בלוג המזבלה

תרצה

מאת: ליטל שמש

מול מסך מטושטש מדמעות אני מנסה לחבר אותיות למילים על דף ריק ולבן. מילים שכבר לא תקראי, מילים שכבר לא תבקשי לזכך. עצב גדול, וכאב שלא נתפס. העובדה שאת אינך היא לא משהו שמצליח להתיישב עם הדעת. את סמל, את מיתוס, את אגדה, את הכל. כולם קוראים לך "הכוהנת", אנחנו פשוט קוראים לך "אמא". התלמידים שלך, אלו שזכו לספוג מחוכמתך, לגמוע בשקיקה את הפצרותיך בעניין "אינסייטים" ו"תובנות", שהמתינו בציפייה ל"יפה! לתלות!" שלך כששיעורי הבית חזרו מבדיקה.

"תרצה היא האלוהים", הייתי אומרת לכולם. אני עדיין אומרת. וכמו סימן מסחרי תמיד ידעתי לזהות מי בוגר שלך ומי לא. מי בקע תחת כנפייך וקיבל את היכולת לעוף. כמויות אינסופיות של הערכה והערצה יש לי אליך. ואני לא יודעת למה אני פונה אליך כשאת כבר לא כאן. כנראה שתמיד תהיי כאן, בכל אחד מאיתנו. התורה שהרבצת, החוכמה שהנחלת, מי שאת, אלו לא דברים ברי חלוף. הגענו למפתנך ילדים קטנים עם חלומות גדולים ואת עזרת לנו להפוך מילים למציאות.

את הקמפיין הראשון שלי אני חייבת לך. עוד בקורס נתת את המלצתך עליי למקאן, ואני קיבלתי את פרויקט הקריאייטיב הראשון שלי. אחרי שנה סיפרתי לך בהתרגשות שהוא לקח את הגראנד אפי ואת שמחת, כי על כל אחד מהבוגרים שלך תמיד הסתכלת כמו על ילד. את היית אמא בכל מובן המילה ובית הספר בשדרות יהודית תמיד ירגיש כבסיס האם.

תרצה גרנות (צילום ליאור שמש)
תרצה גרנות (צילום ליאור שמש)

אני מקווה שבמרחק הזמן, כשכבר פחות אכעס עלייך שלא נתת לי הזדמנות להיפרד, אוכל לטייל בשדרה, לשבת על אחד הספסלים ולחייך אליך. לשמוח על המזל שנפל בחלקי להיות תלמידה שלך, להכיר אותך, להיזכר בפעמיים בשבוע שבהם המוח שלי היה עף לגבהים חדשים ומגיע למחוזות לא מוכרים. אחייך ואזכר בכל מה שלמדתי ממך, בבן אדם הגדול שזכיתי להכיר. בגורו ששינה כל כך הרבה חיים לכל כך הרבה אנשים. להיזכר בכל הפעמים ששאלת אותי אם אני מאוהבת, כי "אהבה עושה הכי טוב לעור הפנים", כך היית אומרת. אני אוהבת אותך, תרצה.

את כל האהבה שלי לעולם הפרסום אני חייבת לך. את פתחת לי את הדלת, נתת לי את הכלים. היית שם וחיזקת תמיד, הרבה אחרי שסיימתי את הקורס. היית מיחידי הסגולה שהכניסו רומנטיקה ויופי לעולם שצבוע כולו בכסף.

כשנגמר טקס הסיום של הקורס שלי, מחזור יולי 06, נכנסתי לחדר שלך כדי לתת לך מתנה אישית. קניתי לך מצית זיפו וחרטתי עליו הקדשה בשלוש מילים. הקדשה שהיא כל מה שנותר לי לומר לך עכשיו – "תודה על האש".

12 תגובות

  • תרצה אוהבת אותך אהבת נפש
    תודה לך ליטל שהוצאת באופן פלאי את המילים מגחון בטני

  • תרצה או לא תרצה בסוף ישאלו איפה למדת.
    את הסלוגן הזה המציא אחד מהתלמידים שלה וכמה שהוא נכון
    השם לה פתח את דלתות משרדי הפרסום וגם את הלב של כל מי שהכיר אותה.
    האהבה של למקצוע ולמילה הכתובה היוו השראה לכולנו.
    זו אבדה ענקית לעולם הפרסום. יהי זכרה ברוך

  • כמה נפלא היה ללמוד במקום שספר הלימוד היחידי בו מכיל דפים ריקים. זו תרצה…

  • קודם כל, תודה רבה על ששיתפת אותנו ברגשות שלך.
    כולנו כמו שתיארת "ילדיה", כבוגר קופי יולי 05, כששיתפתי את חברי בידיעה הכה עצובה, קולי נאתק, נשמתי נעצרה, ליבי החסיר פעימה.
    כשהחלטתי ללמוד אצל תרצה, הלכתי להרשם בבצפר, כשעוד ACC היו קשורים מבחינה מנהלתית אליהם. כשהודיעו לי שתרצה עוזבת אותם והופכת להיות מוסד אקדמאי עצמאי, שאלו אותי איפה אני מעדיף ללמוד ב- ACC או בבצפר, עניתי -" אין לי מושג, כל מה שאני יודע שאני רוצה ללמוד אצל תרצה גרנות." אני שמעתי על תרצה שהיא טיטנית, ג'דאית ללא גבולות ומעצורים, אם הפרסום המודרני בישראל, ועוד תיאורים כאלו ואחרים שמעצימים את שמה, שהולך וימשיך ללכת לפניה גם אל מול השכינה. לאחר שפגשתי את תרצה הבנתי שלא תיארו אותה בדרך הנכונה, קודם כל תרצה היא בת אדם, אישה בעלת לב זהב, רגשות עזים, ומלאה חום ואהבה לכל אחד ואחת שיזדקקו לה. מעבר לכך שהייתה מייסדת ומנהלת ACC הייתה מורה לחיים.
    כפי שכתבת ליטל – "תודה על האש", דעי, שכל עוד האש בוערת בנו, זכרה של תרצה יאיר את עולמנו, ובתקווה גם את עולמם של הדורות הבאים.
    תרצה – לא נשכחך לעולם! יהי זכרך ברוך.

  • קריסטינה מ- ACC מוסרת שהיום – יום א', בשעה 12:00 בצהריים, מלווים את תרצה בדרכה האחרונה. שער הגאולה, בית עלמין ירקון.
    יהיה זכרה ברוך .

הוסיפו תגובה