גליה מוסקוביץ – קורות חיים

מזבלה

שמי גליה. נשלחתי לכדור הארץ לפני 400 שנה בערך אחרי ריב לא קטן עם אלוהים. 6000 שנה עבדתי כדוברת פרטית שלו. כשמשה מצא את הסנה הבוער במדבר אלוהים שלח אותי להגיד לו להוריד נעליים. כשישו נולד אלוהים שלח אותי להרגיע קצת את מרים שהייתה די היסטרית, ולהביא כמה חברה שיתנו לה קצת מתנות. רק אז הוא הבין שנשים נעשות הרבה יותר שקטות ורגועות אחרי כמה מתנות. רבנו בגלל שגיליתי לנוסטרדמוס כמה דברים שלדעתו הוא לא רצה שידעו. הוא החליט שאני ארד לכדור הארץ ואלמד איזה אמן אחד לצייר. הוא חשב שבני האדם לא מספיק חושבים עליו, והבהיר לי שאני צריכה לשנות את זה. לקח לי לא מעט למצוא את הנער – הצייר הזה ( שמו היה בואונרוטי). כשמצאתי אותו הוא ניקה איזה אורווה בארמון בוונציה. הוצאתי אותו משם והתחלתי ללמד אותו לצייר. הוא היה די טוב , אז עזבתי אותו והמשכתי ללמד חבר טוב שלו – דה וינצי'. הוא נורא אהב ללבוש בגדי נשים ואפילו התעקש שאני אצייר אותו עם פיאה שחורה ושמלה, על רקע נוף מוזר שנשרף כמה ימים אחרי זה. הוא מאוד אהב את הציור אך פחד שיחשבו עליו דברים רעים כי הוא לובש בגדי נשים- אז אמרתי לו שיקרא לציור בשם של אישה, והוא הסכים. הוא גם ביקש ממני רשות לספר לכולם שזה ציור שלו. המשכתי לכיוון – מה שהיום אנו מכירים כאנגליה. אחרי כמה שנים שמעתי שהתלמיד הראשון שלי צייר את הקפלה הססטינית. הייתי גאה.

באנגליה פגשתי איזה בחור מאוד מוכשר שלא ידע מה לעשות עם עצמו. הוא טען שהוא לא יודע לעשות כלום, ואני חשבתי שנתחיל בזה שנעשה רשימה של כל הדברים שהוא חושב אליהם – כך התחלתי בעצם את השיעור הראשון בכתיבה יצירתית. הבחור הזה שיקספיר – לא ממש ידע מהחיים שלו , אבל הוא היה מאוד מאוד נחמד, אז נתתי לו כמה רעיונות לסיפורים, שהצליחו מאוד. הבעיה הייתה שהוא כל הזמן ביקש עוד ועוד רעיונות ולא סיפר לאף אחד שהם בעצם שלי. אלוהים די אהב את הבחור אז נשארתי איתו כמעט עד שמת. כמה שנים אחרי זה הכרתי חבר של שייקספיר – בחור שרצו לתלות אותו בשם גלילאו (אז גם החלטתי ששמי על כדור הארץ יהיה גליה) לימדתי אותו כמה דברים ואפילו התחתנתי איתו, ונשארתי איתו עד שמת מעגבת. אין לי מושג ממי הוא נדבק. משם עברתי לפריז – שמעתי שהיא עיר מדהימה עם המון אמנים ואמנות. אבל כשהגעתי מצאתי עבודה רק באיזה ארמון עם המון פסלים וציורים. הכרתי שם איטלקי שטען שהצרפתים גנבו את התמונה שפעם ציירתי לדה וינצי, הוא היה נחוש להחזיר אותה לאיטליה ויום אחד הוא גם עשה את זה. נעלם עם תמונה. חשבתי שיחפשו אותי כי היינו חברים אז החלטתי לברוח, לעזוב ולהגיע לארץ ישראל בעליה הראשונה.

בארץ הביאו אותי לגיא אוני – היום – ראש פינה, ושמה היינו צריכים לנקות אבנים מאיזה הר כדי שיוכלו לשתול בו חיטה. כמה שזה היה חשוב באותו זמן, הרגשתי שזה לא ממש בשבילי ובמקום זה ישבתי מתחת לעץ זית וכתבתי שירים. הייתה התרגשות עצומה מכל העולים החדשים שהגיעו, אז כתבתי שיר על הרגשות היהודיים, ועל העיניים שמסתכלות לציון, ועל הזכות להיות עם חופשי בציון ובירושלים. עבר שם בחור צעיר די נחמד – נפתלי – והציע לקנות ממני את השירים שלי. מכרתי לו כמובן. הוא היה נחמד.

אחרי כמה שנים היו לנו קצת בעיות עם הערבים במקום אז הצעתי לכמה חבר'ה שהכרתי להקים ארגון שיגן על המדינה הקטנה שהקמנו. קראנו לו – "ארגון צבאי לאומי" והפרענו גם לבריטים שניסו לשלוט פה. כמה שנים אחרי זה פגשתי אדם נחמד – דוד – שהציע לי להתחתן איתו. לא ממש רציתי כי הוא היה ממש נמוך, אז הוא התעצבן והטביע לארגון שלנו אוניה מלאה בנשק. לאחר מכן עברתי לגור בירושלים ועזרתי להקים בית ספר לאמנויות שם. לפני חמש שנים הגעתי לתל אביב. שאלתי את אלוהים אם אני כבר יכולה לחזור למעלה כי חם פה מאוד ויש פה המון לחות, וכל הדירות פה או דפוקות או מתפוררות או בפלורנטין, והוא הסכים אבל רק בעוד 85 שנה, בינתיים הוא אמר לי לעבוד כקופירייטרית במשרד פרסום, וכששאלתי אותו איזה הוא הציע לי את המשרד פרסום שלכם.

מתי אני מתחילה?

גליה מוסקוביץ
959872 – 0523
[email protected]

מקרה חירום בפייסבוק / אינסטגרם / וואטסאפ?

24 תגובות לפוסט

24 תגובות

  1. [Comment ID #5159 Will Be Quoted Here]

    1. את יפה כמו קרן אור שחודרת מבעד לסורגים של אסיר שלא ישתחרר לעולם.
    2. אם אני אתאבד – אז אני אקפוץ מעזריאלי כי אם אני כבר מתה, אז לפחות שיהיו פקקים.
    3. אםעודפעםתצעקעלי ללכת להזדיין אני אעשה את זה והוא בטוח יהיה יותר טוב ממך.

    השניים הראשונים יפים… 🙂

  2. אל כרטיסי הביקור תוסיפי את שאר הסיפורים שלך, במיוחד את "כשנגמרו האבנים" הגאוני. אז נראה איך כל המלעיזים יזחלו אל כפות רגלייך ולו כדי לגעת במעט מן הכישרון שלך.
    אל תתני לכמה קנאים לדכא אותך, הם עוד יעמדו בתור בסטמיצקי לספרים שלך

  3. גליה, שימי במזבלה את העבודה שלך עם הכרטיסי ביקור ותראי לכל המאוננים, כמה את קופירייטרית מעולה [בלי ללמוד לא בביצפר ולא בתירצה גרנות]. Go Galya!!!

  4. [Comment ID #4797 Will Be Quoted Here]

    בדיוק לזה התכוונתי. לפי מיטב הבנתי קופירייטר הוא לא ש"י עגנון. הוא צריך לדעת לתמצת את דבריו למשהו קצר וקולע.
    מה שהבחורה הזו עשתה זה לטחון בשכל ולפספס את המטרה.
    כפי שכתבתי, אם היא רוצה להראות יצירתיות שתכתוב בלוג. אם היא רוצה להראות כישורי קופי יצירתיים שתביא דוגמאות לקופי, לא מגילות משמימות.

  5. כן, הסיפור הזה עשה לי טעם לעוד. לעוד כוסית וויסקי שתשכיח ממני את העשר דקות ששרפתי עליו. (כן, אני קוראת לאט).
    אולי היה אפשר לעשות משהו נחמד עם הרעיון הזה, אבל תכלס, הכתיבה לא היתה מספיק טובה ומעניינת כדי להצדיק את כל המלל שנשפך שם.
    לי באופן אישי זה הזכיר חיבור של כיתה ד' על "מה עשיתי בחופש הגדול".
    ואין מה לעשות, בסופו של דבר היופי זה לקחת את הכל ולזקק לכדי משפט קצר וקולע אחד.
    והלא לשם כך התכנסנו?

  6. [Comment ID #4781 Will Be Quoted Here]

    דבר ראשון, ראיתי דברים הרבה יותר מעניינים קונספטואלית מסיפור חיים (מבלי לפגוע).

    דבר שני, מאיפה את מסיקה שאף אחד לא חושב על הדברים האלה? שוב, ראיתי דברים הרבה יותר מעניינים. ממה שאני יודע, זה כבר הפך לנורמה לצרף משהו אישי לפורטפוליו שלך, לא משנה מה זה בכלל ואם זה קשור לפרסום או לא.

    דבר שלישי, הסיפור שהיא כתבה די משעמם לטעמי. כתיבה ארוכה היא חלק מאוד משמעותי בעבודה של קופירייטר, אבל צריך לדעת לעשות את זה כמו שצריך. כל הסיפורים הרומנטים על מנהלים שיקחו את הסיפור איתם למיטה או משהו שם ייגע בהם יכולים להתגשם לפעמים, אני לא אומר שלא. אבל במקרה הזה, אם את עושה משהו – תעשי אותו כמו שצריך או שאל תעשי אותו בכלל. אחרת זה פוגע בך יותר מאשר תורם לך.

  7. אז זהו שאת לא מתחילה !!
    תשבי תחשבי , תתחדדי, תבריקי , תהיי עכשיווית, אל תהיי כל כך רצינית, אל תגרמי לי להפסיק לקרוא אחרי המשפט השני, ותקחי אויר זה חשוב ….או שאולי תכתבי ספר או משהו כזה …ואל תשכחי קופירייטר הוא קודם כל איש קריאייטיב (טיפ'לה בעיה אצלך), אבל אם תקשיבי לכל אחד לא תגיעי לשום מקום! בכל אופן שאפו וסחטיין על האומץ…

  8. עומר,
    אני לא מבינה למה זה מוזר שמשהו רוצה להיות קופירייטר או במקרה הזה קופירייטרית, לא יכתוב משהו שהוא לא קצר, אני מבינה שאנשים שעובדים צריכים להיות "דוקרים" אך אני חושבת
    שבכרטיס ביקור צריכים להתרשם מסה"כ ולא רק מה"דוקרנים".
    מהסיבות האלו אני חושבת שגליה מביאה רוח חדשה לבחינת הכניסה לתחום ..
    תראה עומר, לא הרבה פרט לגיא.. רושמים עוד פן של עצמם בכדי שיהיה מעניין וכמו שאמרת אף אחד לא מתווכח על המקוריות והחידוש (את החידוש אני הוספתי ) נראה לי שמי שירצה לקבל מקוריות וחידוש וכמובן ה"דוקרנים " יצטרך לראות אותה בפעולה .. והקוח משאירים טעם של עוד..

  9. למה לא לרשום פשוט –

    נסיון תעסוקתי: אין!

    אגב, זה סיפור יפה שמאוד נהנתי לקרוא אבל זה עדיין סיפור.

    גליה, שיהיה המון בהצלחה.

  10. [Comment ID #4771 Will Be Quoted Here]

    אף אחד לא מתווכח על המקוריות. אלו בהחלט קו"ח לא רגילות. העניין הוא שזה די מוזר שאחת שרוצה להיות קופירייטרית מזיינת בשכל ולא יודעת להתנסח בהתאם למה שצריכים ומצפים ממנה.

    רוצה להראות כמה את מצחיקה ושנונה? כתבי בלוג בנושאים מגוונים ותני קישור אליו. זה לדעתי מעיד הרבה יותר על יצירתיות מאשר קורות חיים היסטוריוניות.

  11. [Comment ID #4774 Will Be Quoted Here]

    כן, אבל צריך לזכור שמנהל הקריאייטיב לא הלך מרצונו לתערוכת אומנות כדי להתחבק עם איזה מייצב, הוא יושב במשרד שלו והוא כבר מאחר לישיבה המיליון שעושים כל יום במשרד הפרסום הלא פרודוקטיבי שלו, אז הוא מניח את הדף ושוכח מזה. ואל תהיי בטוחה שהוא ייקח את זה אתו הבייתה.

    חייבים חשיבה אומנותית ומוח חריף, צודקת. אבל בעולמנו הפרסומי, חייבים גם להתחשב במדיה. במקרה הזה, המדיה היא דף נייר/אימייל שמונח מול מנהל קריאייטיב עסוק תחת.

  12. גיא
    בהחלט יש בי תחושה שיש כאן משהו שלא כדאי לפספס, אני בטוחה שכזה כישרון יכול להניב פירות ולתת את המס' שניות לדקור את קהל היעד.
    ולגופו של עניין , אני רואה בקו"ח האלו אומנות … לכן רשמתי את המשפט "באומנות כמו…."
    ואני חושבת שחייבים חשיבה אומנותית ומוח חריף ויצירתי בכדי לתת את השורה ה"דוקרת".

  13. [Comment ID #4771 Will Be Quoted Here]

    אני, אני, אני חשבתי!! גם אני צירפתי סיפור חיים לקורות החיים שלי ובגלל זה היה לי נחמד לראות את של גליה. אבל רונית, המשפט "באומנות כמו באומנות" לא ממש קשור לפה. אנחנו לא באומנות פה, אנחנו בפרסום. אנחנו במשרדים, אנחנו במנהלים, אנחנו בלו"ז צפוף, ואנחנו בקריאייטיב שיש לו מספר שניות לדקור את קהל היעד. ממקומות כאלה ואחרים מגיעות ההערות של החברים פה.

  14. גליה, סה"כ החבר'ה פה צודקים, מנהלי הקריאייטיב העסוקים יקבלו חררה מהאורך של זה ולא ייקראו את זה.

    מצד שני, גם סנפטה צודק: סיפור חיים, גם אם הוא בדיוני, עושה את העבודה בצורה שונה וייחודית. וזאת הסיבה שפרסמנו את הסיפור שלך פה 🙂

  15. אני חושבת שאומנם אלו קו"ח ארוכים אך … מי מכם חשב אי פעם לרשום כאלה???????
    למי מכם היה רעיונות כאלה כמו של גליה?????????
    אז לרשום על עבודה של אדם בצורה כ"כ לא מכובדת זה באמת לא לעניין (באומנות כמו באומנות אין דבר כזה שאין דבר כזה). לדעתי הקו"ח האלו הם מהיותר טובות, מקוריות ומעזות שקראתי אני בטוחה שיש לה "משפטים חדים כמו של טושיבה" אבל כאן היא רצתה כנראה להביא משהו יותר כוללני ואם כבר לפי מה שאני מבינה הקו"ח הם לתקופה של 400 שנים יש מה לרשום ,נראה אותכם חיים 400 שנים ולא יהיו לכם קו"ח ארוכים?!?!!!!
    אז בבקשה שימו את הדברים בפרופורציה.
    גליה, כל הכבוד על המקוריות … מעניין אם יש לך עוד דברים בקנה..

  16. אנ(ג)י ל(ד)א רו(ב)צה לפג(י)וע בבח(ר)ורה אב(ו)ל הסג(ן)נון הזה מתיש לפנים ומזכיר מישהו שלא אגיד את שמו

  17. אני לא מבין מה אתם נטפלים אליה ויורדים עליה.
    אני חושב שזה דף קורות חיים ממש מגניב, ולמרות שהוא קצת ארוך (טוב, לא קצת) ובטוח שלא כל מנהל קריאייטיב ישקיע ויקרא אותו, הוא עושה את העבודה בצורה אחרת.
    כל הכבוד, גליה!
    רעיון מצויין!

  18. גליה, עצה: שום מנהל קריאייטיב לא יקדיש יותר מדקה לקריאה של בקשה לעבודה אצלו – את צריכה להיות חדה ומבריקה ברגע (ממש כמו פרסומת לטושיבה). אלא אם את שולחת סיפור להוצאת ספרים – אין צורך להכביר במילים.
    גדולתו של הקופירייטר היא to make a long story short. בהצלחה.

  19. מה…? פספסתי משהו?
    קראתי עכשיו כ"כ הרבה מלל ואין שום קטע מגניב בסוף?
    יכול להיות שאנשים חושבים שבגלל שזה המזבלה הם יכולים לזרוק מילים כמו זבל?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תפריט הבית

קטגוריות פוסטים