בלוג המזבלה

פרופורציות

מאת: ניר אמבר, קופירייטר ב-GPS, דרך מנחם בגין 154 ת"א.

יש זוג הומלסים שחיים במנהרה מתחת לדרך בגין, ליד מסוף ארלוזרוב. כל יום אני רואה אותם בדרך לעבודה. יש להם מזרן (זוגי), כמה שמיכות, שתי עגלות של סופר עם כמה בגדים, ובזאת מסתכם (להערכתי, כשמאי חובב) כל רכושם. אני קורא להם אדון וגברת פרופורציה. מיד נחזור אליהם.

פרופורציה, מומחים לרפואה אסתטית מאז 1988

כשבנאדם (כמעט) נורמלי הולך להיות קופי, הוא בעצם נפרד מישות מאוד חביבה שקוראים לה "יציבות האגו שלך". אתה מתקיים בין שתי ברירות מחדל יומיומיות: או שאתה באגו טריפ, או שאתה בחוסר בטחון. היות והאגו טריפ נמשך מעט מאוד זמן (תיאור אופייני: היי! רעיון! אה… זה לא משהו בעצם), משתלט חוסר הבטחון על סדר יומך, בשלל סיטואציות בהן אתה שומע "לא" על שבבי היצירתיות שאתה מנסה לתרום לעולם. עם הזמן, רכבת ההרים הזאת יוצרת אצלך קהות חושים. כבר לא כ"כ אכפת לך אם אוהבים או לא אוהבים, העיקר שלא יבזבזו לך זמן ולא תצטרך לשבת ולחשוב עוד שעה על פלייר של הסרת שיער בלייזר מפי הטבעת. ואז – אתה מתחיל להתעצבן, לצבור תסכולים (ולהוציא אותם על התקציבאית). ברגע הזה אתה צריך פרופורציה. פרופורציה לחיים.

אני נזכר איך הם ישנים שם בסרחון הזה, כשאני מתלונן על הפלנרית שחיממה כבד במיקרו ואי אפשר היה להתקרב למטבח כל היום. אני נזכר איך הם שוטפים פנים עם ג'ריקן, כשאני מקבל שטיפה מהסופרוויזר על זה שלא רואים מספיק את המוצר במודעה הזאת אלא רק את הקריאייטיב שלי. אני נזכר איך הם לא מצליחים להביא את עצמם לקום כל בוקר, כשאני לא מצליח להביא רעיון לפרינט. (קרן מור היתה אומרת: נשמע לי כמו: אוי אוי אוי, אני קופי ואני לא מביא רעיון… איזה מסכן אני).

אז אני נזכר בזוג ההומלסים האלה בכל פעם שאני מתוסכל. וזה גורם לי להרגיש אדיוט, מפונק וילדותי. זה מכניס לי פרופורציות. אז אני אומר תודה על כל מה שיש לי (אישה, ילד, עבודה עם כמה גרושים מהמשרד וכדומה) ונכנס באמ-אמא של הפלייר הזה על הסרת שיער בלייזר מפי הטבעת. ואחרי שאני מסיים, זה כתוב כ"כ טוב, שכבר יש לי חשק לעבור את הטיפול הזה בעצמי (תזכורת: לבדוק במראה אם הטיפול הזה רלוונטי בכלל עבורי).

אני מניח שזה נשמע נורא, כאילו אני לוקח כוח מסבל של אחרים, אבל אפשר לראות אותם ולהתעלם, או שאפשר לקחת אותם איתך ולהבין שבחיים, אין לך בעצם על מה להתלונן. במילא אתה לא יכול להציל אותם. וגם לא את הלקוח שמפחד מכל דבר שהוא לא כותרות קופצות + תמונה של המוצר.

28 תגובות

  • "אתה מתקיים בין שתי ברירות מחדל יומיומיות: או שאתה באגו טריפ, או שאתה בחוסר בטחון-"

    אתה מתקיים מפלצנות. תמיד היית כזה

    וכן, אתה צריך הסרה מפי הטבעת- של יצר הפלצנות שלך

  • [Comment ID #13147 Will Be Quoted Here]

    הלוואי שהייתי יכול לקנות חברים
    משכורת של קופי מתחיל מספיקה בקושי לקנות ידיד

  • קצת מזכיר לי את התחלת הסרט של מועדון קרב.
    בקטע שהוא הולך לכול מיני אגודות של אנשים עם מחלות ובעיות חשוכות מרפא כדי להרגיש טוב עם עצמו בחייו האישיים.

    אני חושב שזה בסדר שאתה מקבל קנה-מידה מאנשים אחרים וזאת אחלה דרך לשמור על שפיות, אך הכי טוב (לדעתי האישית), זה פשוט לשאוב כוח מעצמך ולא מסבל של אחרים.

    תיזכר בתקופות שלא היה לך ממש טוב. ועכשיו כשאתה מתלונן על משהוא שולי ביותר(בהווה), תזכור שבעבר כל כך רצית להיות בדיוק איפה שאתה עכשיו.

    נ.ב אני חושב שהפוסט היה מעניין במיוחד. שאפו… 🙂

  • [Comment ID #13156 Will Be Quoted Here]

    אליאב, מוזר שאתה מפרגן לניר- בייחוד אחרי שירדת אליו בלימודים כל הזמן מאחורי הגב

  • מעניין ש"עופר" כותב אחרי אליאב

    עופר רדום ולא נכנס להגיב, אז אליאב לא הצליח לך

  • [Comment ID #13164 Will Be Quoted Here]

    שגיאות כתיב זה הכי אחי

    [Comment ID #13165 Will Be Quoted Here]

    זה באמת היה עופר, החלפנו מיילים היום

    תשמע אתה יוצא אדיוט מתגובה לתגובה. קטעים איתך!
    יאללה, תרים להנחתה הבאה…

  • כולם להרגע. כולל אתה שם.
    מה קורה? מה אתם חושבים לעצמכם? שזו מזבלה פה?

  • ניר צריך לתת לך פרס אמיתי על הצלחתך להוציא את עופר מהמחילה שלו
    עופר! בנאדם! הייתי נותן 16000 רק בשביל לחזור לשיעור ה-1 ולראות את התגובה ה-1 למודעה ה-1 שנופלת לידיים שלך בקיר המוות ה…..1

    וניר, תכתוב, תכתוב ותכתוב
    הזכרת לי שגם אני צריך לכתוב
    אז תמשיך לכתוב
    ואל תשכח, הכי חשוב אחי זה לכתוב
    יאללה הלכתי לכתוב

  • הריני לאשר רשמית שאני לא רדום. אולי התכוונו לקדום?
    בסה"כ קפצתי לביקור, פתאום נהיה פה בלאגן. כבוד.
    ניר תמיד הצליח להוציא ממני דברים ותומר עכשיו העיר אותי לגמרי.
    נפלא תמשיכו.
    אני הולך לי לישון. אבוא להתעורר פה מדי פעם.

הוסיפו תגובה