'דעת מיעוט' – טור חדש במזבלה מאת: גינגי פרידמן, מנכ"ל ADMAN, חברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת. ● לראשונה מזה אלפיים שנה מתחילים להישמע דיבורים בקרב עובדי תעשיית הפרסום על התאגדות בוועדים, על הקמת איגוד מקצועי, על מאבק לשמירת הזכויות ונגד ניצול. הדיבורים הללו שבקעו עכשיו לאוויר העולם הם הקצף שמעל לסערה המתחוללת מתחת לפני המים. הם היוגורט של המחאה החברתית. העבודה חסרת הגבולות והתגמול במרבית משרדי הפרסום היתה , מאז ומתמיד, אחד הסממנים המובהקים של הענף. כאילו מובן מאליו שבמשרד פרסום עובדים עד חצות ולפעמים גם יותר. זהו גם הגורם המרכזי הדוחף את מרבית עובדי הענף החוצה ל"חיים שפויים" אצל "הלקוח".
אז למה אף אחד לא קם עד היום? משני טעמים: א. כי העובדים היו משוכנעים שזאת גזירה משמיים "ככה זה ואין מה לעשות" ב. כי במקום להיאבק, הרוב העדיף פשוט לעזוב.
החידה הגדולה בעיניי איננה למה העובדים שתקו עד היום אלא למה מנהלי ובעלי משרדי הפרסום עובדים ככה. לכאורה, ברור שמשרד המתחרה בשוק חייב לעמוד בדרישות לקוחותיו ולהיענות לכל גחמותיהם ולספק להם מענה לכל "הנחתותיהם" "הדחופות" "הבהולות" ו"מהיום להיום". אחרת הם עלולים להפסיד את לקוחותיהם. אבל מי שהרגיל את הלקוחות שניתן לדרוש מהפרסומאים כל דבר, הם הפרסומאים עצמם. מי שלימד את המפרסמים שזה מובן מאליו שהמשרדים יעבדו עבורם בלילות הם לא אחרים מאשר הפרסומאים. אני מכיר יותר ממשרד פרסום אחד (לצערי, לא הרבה) שלא עובדים מסביב לשעון ובכל זאת לקוחותיהם לא עוזבים אותם והמשרדים ממשיכים לשגשג.
בכלל, אני סבור שמשרד פרסום רציני צריך להיות מעוניין שלעובדיו יהיו גם חיים פרטיים, שתהיינה להם הזדמנויות לטעון מצברים ולחדש את מקורות השראתם. עובד שחי במשרד 20 שעות , נשחק ועובד על הילוך סרק. שלא לדבר על כך, שרוב הטעויות שעובדים עושים, נעשות לאחר שמונה שעות עבודה, כשהראש מותש. וכידוע, כל טעות בעבודת הפרסום היא טעות יקרה ביותר.
אני קורא שנציגי התקוממות העובדים שוקלים פנייה לגופים ציבוריים שישללו את תקציביהם ממשרדים שחורגים מחוק שעות העבודה. הם תמימים. הקריאה הזאת היא כמו קול קורא במדבר. המאבק צריך להיות על תשלום מלא עבור שעות נוספות. כאשר בעלי משרדי הפרסום ידעו שכל שעה נוספת עולה להם ביוקר, הם ידעו לכלכל את זמנם בצורה יעילה יותר, מצד אחד ולחנך את לקוחותיהם שגם למשרדי פרסום יש שעות עבודה מוגבלות, מצד שני.
לשם כך צריך לקום איגוד מקצועי שייצג את כלל עובדי הפרסום וייאבק על זכויותיהם ללא חשש לאובדן מקום העבודה. הצעד הנבון ביותר שיש בידיהם לעשות הוא לפנות לקבלת ייעוץ מקצועי בהסתדרות. אין לי ספק שקרב היום בו גם במשרדי פרסום יעבדו בהתאם לחוק, כמו בכל מקום עבודה אחר. העובדים של היום זה לא מה שהיה פעם. הם דעתנים, הם לוחמניים והם רוצים חיים. הדור שרצה את יאיר לפיד בכנסת רוצה לעבוד כדי לחיות ולא לחיות כדי לעבוד.
הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת. קליק לביקור באתר ADMAN, קליק לביקור בעמוד האוהדים בפייסבוק.
7 תגובות
גינגי תודה על ההתיחסות הרצינית, אני שמח ללמוד כל יום משהו חדש 🙂
עוזי מכובדי,
הרשה לי להעמיד אותך על טעויותיך.
א. אני מכיר בעלי משרדים רבים, ביניהם גם הגדולים ביותר, שבזמנים קשים נמנעים מלמשוך משכורת. אתה רק לא יודע על כך.
ב. הבעלים שאינם טפשים (ותתפלא ישנם כאלה) יודעים שהזמן שהקריאייטיב "מבזבזים" זה הזמן שלהם לטעון מצברים ולכן הם מאפשרים להם את זה.
תסלח לי אם לא אקבל את עצתך לצריכת סמים. מעולם לא נגעתי בהם. אני פוחד מהם פחד מוות.
באשר לפיתוח חשיבה קריאייטיבית את זה אני משאיר כבר לאנשים שעיסוקם בזה.
אני מודה לך על התייחסותך
גינגי אתה כותב לעניין אבל שוכח פרט חשוב ועיקרי והוא שבעלי משרדי הפרסום המצליחים הם אנשים שלא ירוויחו באף יום פחות משהרוויחו אתמול ובנוסף גם כל הבעלים ללא יוצא דופן יצביעו על בזבוז הזמן המשווע שהקריאטיב יוצר לצרכיו האישיים בלבד ולמען התאבון שלו לגאווה והוקרה…
כדאי שתשקול צריכת סמים מתונה ופיתוח קו חשיבה קריאטיבי בנושא, קיים סיכוי שזה יעזור!
לומר שגינגי מספק תחמושת למשרדים או שהוא חלק מהבעיה, זו פשוט טענה אידיוטית.
מצטער, אבל בשביל להיות חלק מהבעיה אתה צריך לנצל עובדים ולבקש מהם לעבוד עבורך שעות נוספות ללא תגמול. למיטב ידיעתי את זה גינגי לא עושה. הוא לא יכול לדאוג לעובד לאחר שהוא מוצא לו עבודה, זה גם לא האחריות שלו. זו יכולה להיות רק האחריות שלנו ושל המעבידים. תחשבו קצת בהגיון לפני שאתם מפורסים אוהלים בגינה של הבית שלו.
גינגי – ההתעסקות בסמנטיקה של הגדרת העיסוק שלך קטנונית. בעיניי לפחות, זה לא באמת חשוב אם אתה משרד שידוכים או קבלן עובדים. המהות נשארת אותה מהות: אתה חלק מתעשייה נצלנית עד כדי כאב. בהשאלה, אתה במובן מסוים מספק את התחמושת למשרדים.
העובדה כי אין לך חלק בהעסקתם לאחר השידוך בין הפרסומאי למשרד הפרסום אולי נכונה, אבל מקוממת. האם שאלת את עצמך בכל שנותיך בענף – היכן האחריות שלך? האם ההגינות המקצועית שלך כלפי המועמד שמגיע אליך, מספיקה ?
אז בנושא ההתכתבות שלכם (שני המכובדים) – אני עם רוני לוין (בחיי שאינני מכיר אותו אבל הוא לא עושה רושם של בור)
לגבי הטור שלך מר פרידמן – כרגיל, נהנתי מכל מילה ומכל פסיק. מתומצת, ענייני ופשוט תענוג לקריאה. צריך למסגר ולתלות בחדרם של כל המנכ"לים והסמנכ"לים הגדולים בענף, ממש ליד הפסל של האריה, כי הנושא הזה לא פחות חשוב…
[Comment ID #98414 Will Be Quoted Here]
אכן
יפה שעה אחת קודם.