'דעת מיעוט' – טור דעה במזבלה מאת: גינגי פרידמן, מנכ"ל ADMAN, חברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת. ● כל תקציבאית שמגיעה אלי לפגישת הכרות אני יודע מראש מה היא הולכת להגיד לי (ורק לעתים נדירות אני מופתע) "אני רוצה לעבור לצד הלקוח" כשאני שואל למה?? אני נתקל תמיד באותן התשובות : כי אני רוצה חיים, כי מיציתי, כי אני רוצה להעמיק בנושא אחד, כי אני רוצה להשפיע , כי אני לא מתוגמלת כראוי, כי אני רוצה להתקדם, ועוד כיוצא באלה.
התשובות הן בנאליות ושטחיות אבל הן מסתירות אמת עמוקה .לאחר מחקר על מדגם של מאות רבות של מרואיינות הגעתי למספר השערות ולתובנה מרתקת. הסיבה העיקרית והבסיסית ביותר לרצונן של התקציבאיות לעזוב את המקצוע היא שהן גילו מהר מאוד שזה לא מה שהן חשבו.
הן, בנו לעצמן דימוי של מקצוע זוהר "מגניב" שבו כל היום חבר'ה צעירים ו"קולים" מחליפים דאחקות, יוצרים פרסומות מדליקות ומתחככים באושיות המשק ובסלבס מתעשיית הבידור. ואז, הן מגלות במהרה, שדבר מזה איננו מתקיים והמציאות היא הרבה יותר מציאותית. היא מורכבת מעבודה קשה, תובענית, רבת שעות ובעיקר כפוית טובה. ואם את לא מצוינת אז את גם לא מתוגמלת לשביעות רצונך.
האמת היא שפרסום זה מקצוע המתאים אך ורק לאנשים שאש הפרסום בוערת בעצמותיהם. אנשים המונעים ע"י התשוקה, היצירתיות, הרצון להשפיע, השאיפה להוביל ולפרוץ דרכים. אם אין לך את זה את מגלה מהר מאוד שאת במקצוע הלא נכון. ואת נחפזת לחפש את דרכך החוצה כל עוד נפשך בך.
הסיבה השנייה שכולן רוצות לעבור לצד הלקוח היא רצונן לעשות לאחרות מה שעשו להן. מין שאיפת נקם עמוקה וראשונית מאוד החבויה עמוק אצל כל אחד מאתנו. הסיבה השלישית טמונה באשליה אופטית. כל תקציבאית השואפת לעבור אל הלקוח אומרת לעצמה שהיא מעדיפה להיות בצד של מקבל השרות ולא נותן השרות. וזאת אשליה, כיוון שאת לעולם נותנת שרות. אמנם לאנשים אחרים, אבל זה התנאי הבסיסי של כל עבודה. מתן שרות. ללקוחות, לספקים, לעמיתיך לעבודה, למנהלים שלך וכ"ו. מי שלא מבין את זה איננו מבין דבר.
אבל התובנה המרתקת ביותר בתופעת הרצון לעבור אל הלקוח הבליחה בראשי באור נגוהות לאחר ששאלתי כל תקציבאית כזאת "האם יש מי מבין הלקוחות שלך שהיית רוצה לעבוד אצלו?" וב-90% מהמקרים הן היו מזדעזעות ואומרות "בשום פנים ואופן לא" כי את הלקוחות האלה הן מכירות לפניי ולפנים והן יודעות שזה לא כיף גדול לעבוד אצלם. אולי אפילו ההפך. אז למה המילה "לקוח" מהלכת עליהם קסמים ולמה הן שואפות לעבור אל הלקוח? למה הן סבורות שהלקוח שהן אינן מכירות שונה או טוב יותר מזה שהן מכירות? בגלל ההדחקה.
כי אם הן תכרנה בעובדה שהלקוח איננו טוב יותר ממשרד הפרסום אז לאן עוד נותר להן לשאוף? מה יהיה מחוז הכיסופים שלהן? אני מסכים שמי שרוצה לעזוב את מקצוע הפרסום צריכה לעשות זאת מיד ויפה שעה אחת קודם. אבל, רצוי לעשות זאת בראייה מפוכחת ובידיעה בהירה לקראת מה את הולכת. ללא אשליות וללא דמיונות סרק שאם לא כן גם המעבר המיוחל לא יצלח. כיוון שגם העבודה אצל "הלקוח" איננה יכולה להיות בבחינת ברירת מחדל.
היא צריכה לנבוע מרצון אמתי וכן לבצע את התפקיד הבא בהתלהבות ,תוך חתירה להצלחה והתגברות על הקשיים הצפויים. לא סתם אנחנו אומרים על קברו של המת בבית העלמין "דע מאין באת ולאן אתה הולך ובפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון".
הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת. קליק לביקור באתר ADMAN, קליק לביקור בעמוד האוהדים בפייסבוק.
9 תגובות
All things corddsenei, this is a first class post
אחד המתנשאים.
רוב התקציבאיות עדיין לא סיימו את התואר, או סיימו משהו לפני שלוש שניות.
ברור שאין להן ציפיות ריאליסטיות, מניין להן? הן בנות 20!
איך "יבער" בהן פרסום בנשמה, אם הן עסוקות בלגווע ברעב, לבכות בצד, ולעשות מועדי ג' (במועד א' וב', הלקוחה רצתה שיחת טלפון ארוכה במיוחד, וסופרוויזרית לא מרשה לנתק)..
מסכימה עם מי שכותב שמנהלות השיווק (אך מעט מנוסות יותר בתפקידן החדש), לא יודעות מה הן עושות, וחוץ מלצרוח בהיסטריה על התקצבאית החדשה שהחליפה אותה במשרד הפרסום לא רואות כיוון יותר מדי.
לעניות דעתי, ודעתי אכן ענייה, שכן אני ארט…
משרד/מנכ"ל שישקיע זמן וכסף בתקציבאיים, ויבחר אותם בקפידה יזכה שבעתיים.. עתיד קרוב, עתיד רחוק, מה שתרצו.
אבל דעתי ענייה, ואין לה קונים, וכולם רוצים לחסוף כסף, גם אם תוך כדי מפרקים מחסניות שלמות, מרוב שעסוקים לירות לעצמם בברכיים..
[Comment ID #105253 Will Be Quoted Here]
מפילת קריאייטיב ששכחה אצל מי היא עובדת עוד לפני שעברה ללקוח, רואים אותך מקילומטרים.
לשמחתי יצא לי לעבוד עם לקוחות מקסימים – כן ברובם הייתי מוכנה לעבוד, ברובם אבל לא בכולם (כי היו כמה ממש זוועות) ואפילו קיבלתי הצעות, אבל עדין רציתי לעבוד עוד במשרד- לשמחתי אני יכולה להגיד שיחסית לכולם אני מתוגמלת, אבל לרוב הבנות המצב שונה ועניין השכר+ עבודה במשך 15 שעות,מתסכלללל
ועוד דבר- תקציבאיות שעוברות לצד לקוח ממש לא מתעללות אחכ בתקציבאיות במשרדים, מניסיון עבודה צמוד עם בנות כאלו שהיו במשרדים ואחכ עברו ללקוח, הן הכי הכי לא כאלו.
[Comment ID #105120 Will Be Quoted Here]
"היו מרוצים ממני"
הבעיה הגדולה של הפרסום היא שתקציבאיות כמוך הן אלה שבדרך כלל מאיישות אחר כך את צד הלקוח. 90 ומשהו אחוז מהתקציבאיות לא מבינות פרסום טוב מה הוא ולא מוכשרות בשיט לזהות קמפיין מוצלח. ואחרי זה הן עוברות לצד הלקוח ומקבלות החלטות. ולכן הפרסום נראה ככה. לאחר מספיק שנים בעולם הפרסום אני יכול להגיד חד משמעית: הדבר היחיד שיציל את העולם הזה הוא מנהלי שיווק שבאו מקריאייטיב. כל עוד ימשיכו לקחת תקציבאיות כמוך ש"היו מרוצים מהן" כי הן ליקקו ללקוח, הפרסום בארץ ימשיך להיות דרעק
הבעיה עם תקציבאים שהם לא מבינים בשיט בפרסום, קונספט ומה לעזאזל יכול לעבוד או לא. לכן זו סכנה אמיתית לענף הנפלא הזה שתקציבאים חסרי מעוף (שעברו התעללות) הופכים להיות מקבלי החלטות בצד של הלקוח. קריאייטיבים! כוונו גבוה ותעברו לצד של הלקוח. בום.
מסכים עם התגובה הקודמת. בתור תקציבאי מתחיל, היה ברור לי מהרגע הראשון שבהזדמנות הראשונה אעבור לצד הלקוח. לא בגלל שלא בוערת בי אש הפרסום, אלא בגלל השאיפה להגביר את האש במקום ספיגת עלבונות, צעקות והשפלות מעמיתים לעבודה שחושבים שהם אלוהים! בתור מנהל שיווק של חברה גדולה אני מעריך את שנותיי כתקציבאי והאש בוערת חזק מתמיד. רוב משרדי הפרסום הם שוק עבדים וגינגי הוא הסוחר! בהצלחה לכל התקציבאיות! תכוונו גבוה והצליחו!
כל מה שכתוב זה שטויות. בסוף, בצד של הלקוח או לפחות לצד שאני עברתי אליו מתייחסים אליך כמו בן אדם, אין צרחות, לחץ, עצבים, היסטריה וטרוף שגורם לך לאבד קצת שנים מהחיים בכל יום.
אני חיה ונושמת שיווק ולא הייתי מחליפה זאת לעולם – משרדי פרסום לצערי הם משרדי עבדים שעובדים בשיטת פס ייצור והיחס אל העובדים שלהם מזעזע.
ואני עברתי כי היו מרוצים ממני ומשכו אותי. לא הייתי זקוקה לשירותיו של גינגי וטוב שכך
תהיו טובים וישימו לב לכך!!!
ובצד הלקוח לא.