ברנז'ה מקודם פוסט אורח

מה שקורה בגטו כבר לא נשאר בגטו

צילום: איליאן מרשק
צילום: איליאן מרשק
מחפשים עבודה? לוח הדרושים של המזבלה

מאת: אלון חדד, בעלי בוטיק 'קריאייטיב ובניו'

לפני כמה שנים הייתי הורה מלווה בגן של הבת שלי להצגה שאליה הגיעו כל גני הילדים בעיר. עמדנו בכניסה לאולם עם עוד מאות ילדים נרגשים, הגנים החלו להיכנס אחד אחרי השני ולמלא את השורות לפי הוראות המפקחת. גן אחר גן נכנסו הילדים לבושי חג והשאון הצוהל הלך ומילא את החלל. הייתי די אדיש לשמות הגנים שהמפקחת קראה, שמות של גנים הם די גנריים, בכל ניו זילנד אין מספיק כבשים לכל גני הכבש השישה עשר בארץ, אבל אז הוכרז גן ילדים עם שם קצת מוזר, גן הנושא את שם השכונה – שכונה שרובה ככולה אתיופים. הצצתי בסקרנות לראות את הילדים: ראשונות נכנסות הגננות ומובילות אחריהן זוג של ילדים ממוצא אתיופי, אחריהם עוד זוג באותו הצבע, ועוד זוג כך עשרות ילדים וילדות ממוצא אתיופי, נכנסו להיכל בצעדים מהוססים ומפוחדים, התמקמו בצייתנות במושבים וציירו בהם מלבן שחור והומוגני.

אלון חדד

אלון חדד

הם לא צהלו, מבטם היה הלום ונחרד למול ההדר של ההיכל ושאון הילדים השונים מהם. מעניין תהיתי, אם להם הייתה זו להם הפעם הראשונה בהם הרגישו שונים ונחותים כקבוצה, רק יחידי סגולה מהם יבקיעו דרך רגשות הנחיתות לצנטרום הישראלי, השאר ימשיכו לנדוד בקבוצה הומוגנית ולצבוע מלבנים שחורים במקומות שאנחנו רגילים לראות אותם ובבתי הכלא לנוער שם יתחזקו נתון מחריד של כ-30% מהכלואים. אנו מדברים על מגזר המונה כ-2% מאוכלוסיית המדינה כן?!

אבל יש נתון הרבה יותר מדאיג של אתיופים בבתי בכלא. 100% מהאתיופים שפוטים למאסר עולם בבתי הכלא בשכונות המגורים שלהם בפריפריה ועיירות הפיתוח, בתי כלא שאנחנו כלאנו אותם בשתיקה ובסכמה למצבם. אני לא פוגש אתיופים ביומיום שלי, לא בכל השנים בהם עבדתי במשרדי פרסום, לא בכל המסגרות הלימודיות של הילדים שלי כולל החוגים, לא בפגישות העבודה שלי לא כספקים או לקוחות, אפילו לא אחד לרפואה. לרוב הגדול בחברה אין ממשק חברתי איתם, הם חיים ביקום מקביל ומבעבע כשהשומרים שהפקדנו על חומותיהם דואגים שלא יברחו ויורידו לנו חלילה את ערך הנדל"ן או את רמת הלימודים בכיתה.

עד לפני כמה שנים נראה שהייתה קצת עדנה לקהילה האתיופית, בד בבד עם דור החדש שנולד פה בארץ, המוסיקה והתרבות שהם הביאו איתם נכנסו לגרוב הישראלי בין היתר בזכות הפרויקטים היפים של עידן רייכל. אבל אם עד אז הם נחשבו אזרחים סוג ב' הגיע עידן האריתראים מאפריקה והפך אותם לאזרחים סוג ז'. עכשיו בנוסף לצבע, לרגשי הנחיתות, לפחד, לייאוש ולעייפות, צריך כל אתיופי צריך להסביר לחברה הישראלית, לשוטרים ולפקחי יחידת עוז שהוא ישראלי בדיוק כמותם. אז כמה אפשר להיות שקט ומנומס, אחרי שאתה כלוא בגטו עם חומות וירטואליות ענקיות? הרבה.

גבול הנימוס לא נפרץ כשכל שנת לימודים נפתחה בסאגת "לא רוצים ללמוד בכיתה עם אתיופים", הוא לא נפרץ גם כשהפלו אותם באקדמיה ובמקומות העבודה, גבול הנימוס הזה לא נפרץ אפילו שבאופן יומיומי הרגו אותם במכות, הוא נפרץ כשבמקרה נצבה שם מצלמת אבטחה, מה שקורה בגטו כבר לא נשאר בגטו.

אז או שעידן רייכל יוציא עכשיו אלבום מגניב וגרובי שיגרום לכולם לחבק אותם חזק ולהוציא אותם מהגטו ולערבב אותם עם הכאוס הרגיל שיש פה, או שנחכה לוועדות שתוקמנה ויעבירו דפי A-4 ממקום למקום, אני בעד עידן רייכל.

הפגנת בני העדה האתיופית בכיכר רבין / צילום: איליאן מרשק.

מחפשים חברת אחסון וענן אנושית?
המזבלה ממליצה על האחים ב-Expim

תגובה באמצעות פייסבוק

תגובה אחת

  • אני לא מאמין למה שאני קורא בשביל זה בניתי את המדינה בשביל שכל הזבל עופות ההנצי ישב בבית וירשום את השטויות האילו מבלי לתרום כלום או מבלי לעשות יותר מהאחר.. כל אפס עני או שבא מבית עני משחק אותה על הגל פיתאום ?? הכוונה לכל העדות הפלצניות שיש במדינה במיוחד ל 3 מהם המבין יבין אפסים מדברים על איתיופים כאילו אתם יושבים במקום יותר טוב אל תתנו למדיה לבלבל אותכם טפו עלכם..