בלוג המזבלה
קומפלייטנס בורד
קומפלייטנס בורד

כך משרדי פרסום ויח"צ מחסלים חשבונות אישיים באתר קומפליינטס בורד

הכפשה מכוונת שתתברג גבוה בחיפוש בגוגל יכולה להשפיע על קבלת החלטות מצד לקוחות פוטנציאלים – כך משרדי פרסום ויח"צ מהגדולים בישראל, מוצאים עצמם במלחמות שיימינג בלוח תלונות וביקורות אנונימי ◄ גוגל מנגד מסרבת להסיר את אותן הכפשות ממנוע החיפוש

Complaints Board (קומפליינטס בורד) אינו אתר חדש וקיים ברשת מאז 2006, אולם בחודשים האחרונים הפופולאריות שלו בקרב משתמשים ישראלים עלתה, לפחות אצל אלה שמבקשים להעביר ביקורת חריפה ונוקבת ולעיתים אף כזו בגדר שיימינג זדוני ומכוון שבעיקר מופנה כלפי משרדי פרסום, סוכנויות יח"צ ואישים בתחום שבמרבית המקרים פועלים גם בזירות הבינלאומיות.

אחרי סערת סיקרט (Secret) ואפליקציית בליינדספוט הישראלית, שהוסרו מהרשת לאחר ביקורת ציבורית נרחבת, בשבועות האחרונים אפליקציית סראהה (Sarahah, בערבית – כנות) כובשת את העולם בסערה עם מאות מיליוני הורדות בחנויות האפליקציות וכ-50 מיליון כניסות חודשיות לאתר. על פי היזמים, סראהה מיועדת לחזק את הקשר שלנו עם חברים ועם קולגות בסביבת העבודה שלנו בכך שהיא מאפשרת שליחת פידבקים אישיים ואנונימים. בשונה מסיקרט ובליינדספוט, סראהה דורשת רישום של ערוץ ייעודי ושיתוף הקישור לשם קבלת הפידבקים.

Complaints Board
Complaints Board

בזמן שסיקרט, בליינדספוט וסראהה זכו לסיקור תקשורתי נרחב אליו נלווה גם זעם ציבורי, אתר קומפליינטס בורד, שמשמש על פי המוצהר כאתר לפרסום תלונות וביקורות צרכניות אנונימיות, הקדים אותן בשנים רבות ומשמש בלא מעט מקרים כפלטפורמת שיימינג והכפשה עסקית, שגם זוכה לחיי נצח וחשיפה נרחבת בגוגל (SEO) ויכולה במקרים מסוימים לגרום לנזק ממשי. עם למעלה מ-2 מיליון משתמשים בחודש, כשחלק ניכר מהם מגיע מחיפושים בגוגל ארה"ב, האתר שהצליח לחמוק מתחת לרדאר הציבורי והתקשורתי, הפך בחודשים האחרונים גם לחביב הישראלים ולכזה שבו נסגרים חשבונות אישיים בין עסקים ויריבים, בעיקר בעולם הסטארטאפים, פרסום ויח"צ בישראל.

ענת ביין-לובוביץ' מ'גלובס' פירסמה באחרונה כי איש תקשורת ישראלי בכיר שמשרדו עובד עם לא מעט לקוחות בינלאומיים, גילה כי מספר הפניות שמתקבלות מלקוחות פוטנציאלים בעולם פחת משמעותית. אותו איש תקשורת ייחס את את הסיבה לכך בתלונות שנכתבו ב-Complaints Board, שלטענתו שקריות ונועדו להכפיש את משרדו כחלק מיריבות עסקית עם ספקים מקבילים בתחום. במשרד לא הסתפקו רק בפנייה לגלובס ואף פנו לחברת גוגל בבקשה כי זו תסיר את התוצאות, אולם גוגל ישראל סירבה לעשות זאת ומסרה כי: "מנועי חיפוש משקפים את התוכן והמידע שזמינים ברשת. אנחנו מסירים תוכן מתוצאות החיפוש במקרים בודדים, כמו בתגובה לדרישות משפטיות תקפות".

התלונות שעולות ב-Complaints Board הן אנונימיות ופרסומן אינו דורש הזדהות או אימות כתובות אימייל. אולם למרות הכול מדובר באתר לגיטימי שגם מרבית מתכניו לא נכתבו מתוך רצון זדוני. אולם עבור הישראלים נראה כי מדובר בשיטה חדשה להכפשה בזירה הבינלאומית, כאשר חלק מהתלונות באתר אף משמשות לצרכי סחיטה. קומפליינטס בורד אף פתח אפיקי הכנסה חדשים עבור חברות רבות שמצד אחד מתמחות ביצירת שיימינג עסקי ומנגד כאלו שמתמחות בהדחקת איזכורים שליליים מגוגל. על פי בדיקה, ישנן מספר חברות שמבטיחות כי תמורת תשלום אלה ידאגו למחוק לחלוטין את התלונות וזאת ללא הדחקת איזכורים. התחייבויות תמוהות אלה מעלות השערה כי יתכן ומדובר בשיתוף פעולה עם בעלי קומפליינטס בורד או שאולי חלק מאותן חברות אף נמצאות בבעלות האתר. טיב פעולה דומה ניתן למצוא באתרי פסקי הדין שאף הם מאונדקסים גבוה בגוגל, כאשר חלק מאותם אתרים גובים כסף (גם אם סמלי) בכדי למחוק את הפרוטוקול ממאגר המידע שלהם ולהסירו מגוגל (באמצעות שליחת בקשה מקוונת).

הכפשה מכוונת, מתוך Complaints Board
הכפשה מכוונת, מתוך Complaints Board

תלונות שנועדו לשם הכפשה גרידא ניתן לזהות בקלות. לרוב מדובר בריבוי תלונות שנכתבו על ידי משתמשים חדשים כשכל אחד מהם כתב ביקורת אחת בלבד. אותן תלונות מורגשות כאישיות, הן מלאות זעם ולרוב אינן ענייניות. ויש גם ביקורות לגיטימיות וכשרות, כאלו שלרוב מתאפיינות בתלונה אחת (במיוחד בשווקים כמו ישראל), קצת פחות תקיפה וללא תגובות – גם אם נכתבו ע"י משתמש חדש. בענף קטן ומצומצם שבו אחד מכיר את השני, קשה להאשים את אלה שבוחרים להשתמש בפלטפורמות שכאלו שמאפשרות לפרוק תסכול ולשתף במידע מניסיון אישי שיכול לעיתים להיות חיוני עד מאוד עבור לקוחות פוטנציאלים.

אז על מי כתבו ב-Complaints Board?
באתר ישנן מאות תלונות שמתייחסות לחברות ישראליות. ניתוח של כמה מהן שמתייחסות למשרדי פרסום, מדיה וחברות יח"צ ישראליות שפועלות בזירה הבינלאומית.

1. במקרה של מטומי (Matomy) ענקית המדיה של אילן שילוח, נכתבה תלונה ע"י בעל אתר שאף חשף את שמו המלא, לפיה החברה חייבת לו 2000 דולר עבור חלוקת רווחי מדיה. מטומי שחיסלה באותו חודש את פלטפורמת ה-Offerwall שלה, לא שילמה לאותו אתר מאז תחילת 2017, כך לטענתו. לאחר פרסום התלונה, ככל הנראה החליטה הנהלת מטומי להמנע מתקשור שלילי וזו שילמה את חובה. כותב התלונה אף פירסם תגובה נוספת וביקש כי תלונתו תמחק לאור תשלום החוב – אולם ב-Complaints Board טרם הסירו אותה.

2. תלונה לשם הכפשה: במקרה של גלאי תקשורת שבבעלות יגאל גלאי, פורסמה תלונה שברור נועדה להכפיש את המשרד. התלונה כללית מדי, היא אינה כוללת מידע מפורט למעט ההצהרה כי מדובר במשרד חובבני. לחיזוק העובדה כי מדובר בשיימינג מכוון, לתלונה אף פורסמו שתי תגובות ממשתמש נוסף שפתח את היוזר שלו רק לשם כתיבתן והגיב: "אל תאמינו לשום דבר שיוצא מהפה של יגאל גלאי".

3. במקרה של 'שלום תל אביב' שבבעלות זמיר דחב"ש ורינת פרידמן, פירסם אדם שהציג עצמו כמנהל מרקום בגוף בינלאומי, תלונה לפיה 'שלום תל אביב' הועסקה כסוכנות היח"צ שלהם בעיקר בזכות פורטפוליו תאגידים מרשים, שכולל בין היתר את חברת פייסבוק ישראל. על פי הכותב 'שלום תל אביב' לא עמדה בציפיות שלהם ולא סיפקה ת'סחורה כמצופה ממשרד יחסי ציבור קלאסי. עוד נכתב כי בעליה, זמיר דחב"ש הוא אדם מוזר שלא פשוט לתקשר איתו. הכותב סיכם בכך שיש להיזהר מהקסם האישי של זמיר. מנוסח התלונה עולה כי ככל הנראה אכן התקיימה מערכת יחסים עסקית בין אותו מתלונן למשרדו של דחב"ש. התלונה אינה חריפה מדי, אינה אישית מדי, ומורגש כי לא נכתבה למטרות שיימינג והכפשה (גילוי נאות: שלום תל אביב מחרימה את המזבלה).

שלום ת"א, מתוך Complaints Board
שלום ת"א, מתוך Complaints Board

4. תלונה לשם הכפשה: במקרה של 'שלמור תקשורת' שבבעלות אירינה שלמור מדובר בתלונה אחת שפורסמה תחת הכותרת "סוכנות היח"צ הכי לא מהימנה בישראל". הקביעה כי מדובר ב"הכי לא… בישראל" כבר מריחה כהכפשה מכוונת, חיזוק נוסף לכך ניתן מתוך הדברים שמובאים בתלונה, שמתייחסים אך ורק שלאירינה שלמור "אכפת רק מכסף".

5. במקרה של משרד הפרסום ראובני פרידן פורסמה בתלונה אחת ב-19 ביוני, לפיה מדובר במשרד פרסום מיושן ולא רלוונטי. מרבית מהתוכן שלה באמת מתייחס לכך שמדובר במשרד פרסום שעדיין לא התחבר לעולם הדיגיטלי ונתקע מאחור. מדובר בתלונה שהיא בעיקר טוקבק אנונימי ולא מורגשת ככזו שנכתבה לצורך חיסול ופגיעה ביריב עסקי.יתכן ומדובר בתגובה לשם פריקת תסכול שנכתבה ע"י עובד המשרד.

6. במקרה של באומן בר ריבנאי גם פורסמה תלונה אחת, ככל הנראה מדובר בעובד של באומן בר ריבנאי בעבר או בהווה שמבקש לפרוק תסכול אישי בצורה אנונימית. בכותרת התלונה נכתב "משרד פרסום אולד סקול" תוך התחייסות כי מאז עזיבתו של נדב פרסמן למקאן אריקסון פעילות המשרד השתנתה לרעה. או נכתב כי מנכ"ל באומן בר ריבנאי, יוסי לובטון, הוא היחיד שמבין את העידן הדיגיטלי אבל לא מספיק. "הוא לא יכול לשאת את כל המשרד על הכתפיים שלו" כך נכתב.

רן רהב, מתוך Complaints Board
רן רהב, מתוך Complaints Board

7. תלונה לשם הכפשה: סוכנות הדיגיטל PR בלונד 2.0 (Blonde2.0) שבבעלות מוטי פאר ואיילת נוף זוכה למספר תלונות שמרגישות כמו ניסיון לפגיעה ביריבות עסקית. התלונות קצרות, הן אינן מכילות פרטים משמעותיים למעט סיסמאות כמו "מדובר במשרד שהוא בדיחה", "מדובר בהונאה", ו"לאיילת נוסף אכפת רק מהכסף שלנו". אחת התלונות גם זכתה לגיבוי בתגובות שאף הן נראות ככאלו שנכתבו במטרה להזיק למשרד: "זוהי לא סוכנות, אלא בדיחה", "אלה היו שלושת החודשים הנוראים בחיי, כל כך שמח שנפטרנו מהם".

8. תלונה לשם הכפשה: סוכנות היח"צ דני לוי תקשורת של דני לוי, זוכה למספר תלונות שמרגישות אישיות מדי. בתלונות נטען כי מדובר בחברת יח"צ שנמצאת על סף פשיטת רגל (עובדה שאינה נכונה) וכי לוי עצמו איים על הלקוח כי באם הוא לא ימשיך את התשלומים שמו יוכתם. בתלונה אחרת נכתב כי "מדובר במשרד היח"צ הגרוע בישראל" שלמרות לקוח כמו קוקה קולה (החברה המרכזית לייצור משקאות כלים), הוא אינו עושה דבר עבורה. אותה תלונה זכתה למספר תגובות גבוה במיוחד, כאשר כלל המגיבים הם אלה שפירסמו תלונות שליליות נוספות על משרדו של לוי. גם מהתגובות עולה ריח אישי ותחושת נקם לאור יריבות עסקית.

9. קבוצת התקשורת והדוברות רן רהב תקשורת שבבעלות רני רהב זוכה לתלונה אחת שעלתה תחת הכותרת "כלב נובח לא נושך". התלונה עצמה מרגישה כאותנטית ומגוללת סיפור קצר על חברת תכשיטים שפועלת ב-EMEA שחיפשה אחר משרד יח"צ בדריסת הרגל שלה בשוק הישראלי. על פי התלונה, משרדו של רהב לא סיפק ביצועים מספקים וגבה מחירים גבוהים ביחס לשוק. למרות זאת, התלונה זכתה למספר תגובות מהן כן עולה ריח של יריבות אישית ועסקית.

הוסיפו תגובה