ברנז'ה השאלון של פופלבסקי

השאלון של פופלבסקי: אבנר ברנהיימר

אבנר ברנהיימר
אבנר ברנהיימר
מחפשים עבודה? לוח הדרושים של המזבלה
אבנר ברנהיימר

אבנר ברנהיימר

תכירו אבנר ברנהיימר, תסריטאי, סופר ועיתונאי ישראלי; פלורנטין, יוסי וג'אגר, פיק אפ, עד החתונה, בלו נטלי, אמא ואבאז ועוד. 'אתה אוהב אותי', ספרו הראשון של ברנהיימר, שיצא לאור בשלהי 2005, יוצא כעת בכריכה מחודשת בעקבות הסדרה.

איזה דיסקים יש אצלך באוטו
יש דיסק אחד, אוסף של הוולווט אנדרגראונד. אני כמעט לא נוסע באוטו, מזיז אותו פעם בשבועיים, ואז משתדל לשמוע קצת רדיו ולא דיסקים. את הולווט אנדרגראונד אני שם במקרים של מצב רוח קיצוני שדורש שירה בקול רם, עצבים או אושר. אני אוהב לשלוט בכל פרט של היצירה שלי, ויכול להיות עצבני מאוד אם דברים יוצאים משליטתי ולא מתנהלים כפי שהייתי רוצה. למשל עכשיו בעריכה של הסדרה, אני נטרף, נכנס לרזולוציה של להוסיף מילה או להוריד מילה, או מבט, או קלוז-אפ, ואם לא מדייקים כמו שהייתי רוצה קשה לי מאוד, בא לי לרצוח. אני כואב על כל סצינה שלא נכנסה כי לא צולמה מספיק טוב, או לא צולמה בכלל מקוצר זמן, או שהמשחק לא מדויק. קשה לי להיות תלוי באחרים, ואני עובד על עצמי לקבל את זה, כי תלות ברמה מסוימת היא בלתי נמנעת, בטח אצל תסריטאי. תלות יכולה להיות גם דבר טוב ומפרה ומרחיב את הנפש, אבל כשאני מוצא את עצמי תלוי באנשים שאני לא מעריך, או יש לי איתם בעיות תקשורת, אני זועם ומתוסכל ואז לשיר משהו זה עוזר.

ווליום באוטו ו-ווליום בחיים האמיתיים
אני קצת חירש, תוצאה של עשרים שנה במועדונים בתל אביב, אז הווליום די גבוה באוטו. זה גם הולך מצוין עם שירה בקול רם. בחיים האמיתיים, חיי הנפש בווליום מאוד גבוה, עם איים רבים של שקט וזמן להרהורים, בהיה והפנמה. אני אוהב לשיר במיוחד אוהב את heroes של דיוויד בואי. יש בו משהו מרומם נפש, מלא בתקווה למרות יאוש מסביב. שמעתי אותו לראשונה כנער בסרט אני כריסטיאן פ', על נרקומנית בברלין, ומאז אני לא מפסיק לרצות לשיר אותו בקול רם. "אנחנו יכולים להיות גיבורים ליום אחד", זה משפט מנצח. אני אדם אופטימי, שחושב שניתן להרים את הראש מעל אפרוריות החיים וקשיי החיים, והשיר הזה אופטימי ומנחם. אותי לפחות. אני גם באמת מרגיש גיבור ליום אחד, כל כמה ימים.

אני גם מאוד אוהב לשיר את "פאם פטאל" של הוולווט אנדרגראונד עם ניקו, כי גם אני קצת רוצה להיות פאם פטאל, אני מאוד מקנא באנדי וורהול ואנשי הפאקטורי, והייתי מאוד רוצה לעמוד בראש פאקטורי כזה בעצמי ולטפח אחרים, ואת עצמי. אני חושב איך לעשות את זה, ובעיקר מי יממן את זה.

השאלון של פופלבסקי: עופר גולן (פרסומאי)

פקק או כביש מהיר
בעבר פקק היה יכול לעצבן אותי מאוד. בשנים האחרונות למדתי לנצל את הזמן למחשבות. יש לי יכולת התנתקות נדירה, ואני יכול לעבור פקק תנועה כמו גם כביש מהיר, באפס מודעות למרחב לכאורה, ועדיין לנווט את דרכי בהצלחה. טפו טפו. בשני המקרים אני מצליח לחשוב מצוין. אם הייתי צריך לבחור, הייתי אומר שבכביש מהיר אני חושב יותר טוב. בנסיעה מהירה בכביש פתוח נראה שהכול פתוח ויש תחושה של שליטה וקתרזיס. מצד שני, נסיעה בכביש מהיר מעוררת אצלי גם חרדות, בעיקר אקולוגיות.

אני תמיד מודאג איך חיות בר יכולות לעבור כביש כזה ותוהה אם עשו להם מעברים אקולוגיים בטוחים או מנהרות. כואב לי הלב אפילו על עכבר שדה שנדרס בכבישים האלה. בקיצור, אי אפשר לומר שאני תמיד מאוד רגוע על הכביש. מאז שאני אבא, אני הרבה יותר זהיר. בא לי ללוות את הבן שלי הרבה שנים.

היו דמויות מסוימות ש"נפתרו" במהלך נסיעה?
בהחלט, נסיעה היא זמן לחשוב על נקודות בתסריטים שמטרידות אותי ולהגיע לפתרונות. אני מסוגל להיכנס לראש של דמות בנקודת זמן מסוימת, להיות איתה לחלוטין בסיטואציה, ולמצוא את עצמי בירושלים בלי לזכור שעליתי בשער בגיא. באמא ואבאז, למשל, אני נותן לדמות של ארז (יפתח קליין) לקחת צעד קדימה את כל הדברים שאני הרגשתי בלי לפחד. כשהפכתי לאבא, נפתחתי יותר לנשים, לסקסאפיל שלהן, למיניות. לא חשבתי שאני הופך לסטרייט חס וחלילה, אבל השתעשעתי ברעיון עד כמה רחוק אוכל להגיע עם זה. יום אחד נסעתי ליקום לפגישה בהוט על התסריטים, ונסעתי מהר, פספסתי את היציאה ונאלצתי להמשיך עד נתניה. בנסיעה הזו הבנתי שארז לא יעצור במקום בו אני עצרתי, ואם הוא ירגיש משהו לנשים בכלל או לטליה בפרט (מיה דגן) אז הוא ילך על זה. הוא ינסה לבדוק באומץ את הרגשות שלו, את ה"גן הסטרייטי" שלו. ידעתי שהוא לא ממש ישכב עם טליה, זה לא התאים לדמות, אבל אמרתי שהוא ינסה נשיקה ויזרום משם. הבנתי שזה יהפוך אותו לדמות מורכבת ומעניינת ואמיצה שלא רואים כל יום על המסך.

השאלון של פופלבסקי: אליאב אללוף

ליד מי היית שמח להיתקע כשמודיעים על כביש סגור לתנועה לכל הכיוונים?
הייתי שמח להיתקע בפקק ליד איזה גבר סקסי שאפשר לפלרטט איתו כל מטר שמתקדמים, ולייצר איזה מתח מיני, שכמובן קיים רק בראש שלי, אבל הייתי מפנטז שגם הוא נורא בעניין. לפעמים מתקדם קצת יותר, או לא מתקדם רגע ורק אחרי דקה מתקדם, כדי לשחק אותה הארד טו גט.

ומה אחרי משחק ההארד טו גט?
יש מצב שהייתי מנסה לייצר שיחה, לגמרי. אני מומחה בזה עם חתיכים. מסוגל ליייצר שיחה עם מינימום אמצעים. פעם אחת הייתי בפקק ולידי במכונית היה מישהו חתיך היסטרי עם חולצה של מועדון צלילה. סימנתי לו לפתוח את החלון, ושאלתי אם הוא צולל. הוא אמר לי "כן, גם אתה?" אמרתי לו שלא, אבל יש לי חברים מהשייטת. מסתבר שגם הוא היה בשייטת, ומסתבר שהוא גם מעסה שיאצו. מיד החלפנו טלפונים. הוא כמובן היה סטרייט, אבל למי אכפת. הטרגדיה הייתה, שהוא נהיה מטפל שיאצו בסוף של ערן, בן הזוג שלי. אני שמרתי אמונים למסז'יסט שלי, למרות שהוא חתיך פחות מהצוללן.

השאלון של פופלבסקי: רני בלייר

מה "מתדלק" אותך?
שיחות מתדלקות אותי באופן כללי, על כל אחד. מוכר בחנות מכולת, הורים בגן של יואל בני, חברים, בן זוגי וקולגות. אין כמו מחשבות ודעות וסיפורים של אחרים כדי לגרות אצלי את המחשבה. עוד ועוד זוויות על החיים. שיחות עם האנליטיקאי שלי תדלקו אותי מאוד בעבר.

איזה טרמפיסט/ית היית שמח להעלות לרכבך לנסיעה?
דיוויד בואי. הוא נעלם מאז הארוע לב שעבר, אני דואג לו ואני מתגעגע אליו. הייתי אוסף אותו בשמחה ומסיע אותו לעוד הופעה אחת שלו.

גרפיטי מעניין שראית בדרך?
ראיתי גראפיטי עם ציור של לב, שאומר משהו כמו "לא מושלם, אבל שלך". לא בטוח שאני מדייק. זה ריגש אותי. זה נורא נכון. אני מתרגש מחוסר שלמות, אני מתרגש מחולשות. הדמות של ארז (יפתח קליין) באמא ואבאז למשל, אני רק רוצה לחבק אותו שירגע קצת. הוא עושה שטויות כי הוא בחרדה נוראית, וזה מקסים בעיניי שהוא מצליח לתפקד בתוך החרדה הזו. ארז מביט במורכבות החיים, הוא לא משאיר שום דבר על רצפת חדר העריכה, הוא אמיץ, והוא נטרף מזה. אז הלב שלו אולי לא מושלם, אבל הוא שלנו.

מי מדליק לך אורות גבוהים וממה אתה מסונוור?
אורות גבוהים מדליקים כדי לראות יותר טוב בחושך, או כדי להזהיר מישהו מסכנה. הייתי מדליק אורות גבוהים בישראל היום. סכנה חמורה למדינת הלכה יהודית דיקטטורית. לצערי, אני חושב שהרכבת כבר יצאה מהתחנה ואי אפשר כבר לעצור אותה. אני מסונוור מסטאר קוואליטי, מאנשים עם כריזמה, מסקס אפיל. הצטלמתי עם יהודה לוי לכתבה בידיעות אחרונות, הבטתי לו בעיניים והבנתי הכול. הבנתי למה האיש הזה כוכב כזה גדול, הוא מואר. הוא סינוור אותי אבל במובן החיובי, לא המרתיע, במובן מיסטי כמעט. יש משהו בעיניים שלו, בנפש כפי שמשתקפת אצלו, נדיר ביותר.

אבנר ברנהיימר - אתה אוהב אותי

אבנר ברנהיימר – אתה אוהב אותי

צומת T ואיך אתה בלקחת החלטות
תחושות הבטן שלי מאוד ברורות. בכל פעם שאני הולך נגדן אני מגלה שטעיתי. משתדל להחליט לפי תחושה ראשונית, וזה לא עניין מיסטי. אינטואיציה היא סך כל הניסיון והידע הנצבר בחיים. כשאני עושה את זה, ההחלטות קלות מאוד. למשל, לקחת את מיה דגן לתפקיד טליה באמא ואבאז. כולם היו נגדה. לא רצו אותה, ואני עוד משלב הכתיבה הרבה לפני האודישנים ידעתי שזו צריכה להיות היא, שהיא תרגש בתפקיד הזה כפי שלא ריגשה לעולם, ושהיא תהיה הכי אמיתית ואמינה. כשעשתה אודישן, היה ברור לכולם מה שלי היה ברור הרבה קודם. שמחתי שהתעקשתי להביא אותה לאודישן כנגד כל הסיכויים.

השאלון של פופלבסקי: רוני אפלבוים

אור אדום ארוך מהרגיל
אני מאמין שרוב האורות האדומים שניצבים מולנו הם השתקפויות של חלקים בתוכנו, שעוצרים אותנו. כלומר הם שלנו. מאוד משתדל לא להרגיש עם הגב לקיר בשום סיטואציה. לא כי זה קורבני, כי תמיד יש מוצא. תחושה שאתה עם הגב לקיר היא תחושה סוביקטיבית לגמרי. מכל דבר אפשר הרי לצאת, כך או כך. אפילו עם מכוונים לך אקדח לרכה, לצורך העניין. תמיד יש לך אפשרות בחירה, זה דבר שלמדתי בטיפול אנליטי שעברתי. הגדלתי את המרחב הפנימי, למדתי שאפשר להזיז את החיילים שלך בצורה יצירתית כמעט בכל כיוון שאבחר. למדתי להבין שיש אופציות לצאת, לגרום לאור האדום להתחלף. למשל, כשעשיתי את עד החתונה, חברת ההפקה ניסתה לכפות עלי במאי שלא רציתי.

החרדה שלי אמרה לקבל את הגזירה, כי יבטלו את הסדרה, אבל האינטואיציה אמרה שהבמאי שהם רוצים יהרוס את הסדרה כך שאתבייש בה ועדיף שלא תעשה בכלל. זה היה מצב של טייק איט או ליב איט. אמרו לי או הבמאי הזה, או אין סדרה. אמרתי אז אין סדרה, וזה משהו שאין מצב שהייתי אומר לפני הטיפול. יומיים אחר כך התקשרו אלי ושאלו איזה במאי אני רוצה והבאתי את עודד לוטן המוכשר, שעשה עבודה נפלאה, וגם ביים אחר כך את בלו נטלי.

זה נכון גם בתהליך הכתיבה?
בתהליך הכתיבה אני מאמין שזה רק אני. אם יש לי יום קשה אני היום לא נלחם בזה, אני מרפה, עושה משהו אחר שקשור, כמו קריאה על נושא רלבנטי, סרט רלוונטי, ואז האור האדום מתחלף לירוק. גם שחייה עוזרת לי, או סתם סיבוב בשוק הכרמל. בשנים האחרונות אני כמעט תמיד על גל ירוק בכתיבה. אני מכניס את עצמי לראש של הגיבור ונותן לו לפעול. כל הזמן שואל מה הדבר הבא שהדמות תעשה. גיבור פועל, יכול לעשות שטויות גם, ללכת קדימה ואחורה, אבל הוא לא נתקע. אם אני נתקע, זה בדרך כלל כי מטריד אותי משהו חיצוני ומייצר אצלי חרדה כלשהי. הבעיה היא אף פעם לא בכתיבה, ואת בלוק הכתיבה אפתור בזירה אחרת.

יש פנייה אחת לא נכונה בחייך?
הייתה תקופה שחשבתי שהזמן שעבדתי כעיתונאי, לפני שהפכתי לתסריטאי, הוא שיבוש דרך. היום אני בטוח שלא היה אחד בלי השני. השנים שלי כעיתונאי הפכו אותי לתסריטאי טוב יותר. הסקרנות, היכולת להקשיב לאנשים, לספר את סיפוריהם, הניסיון האדיר בכתיבה לקראת דד-ליין.

הטיפול הפסיכואנליטי הביא אותך להשלמה שבעצם לא מדובר בשיבוש דרך?
כן, בעקבות האנליזה למדתי להעריך את עצמי יותר ואת ההישגים שלי גם בתחום העיתונות ולא לזלזל או לראות אותם כמובנים מאליהם. התחלתי מאפס, ללא קשרים בכלל, צעיר מפתח תקווה, ובזכות כישרון וחריצות ועבודה קשה בלבד, הגעתי להישגים בתחום הכתיבה ולעמדות בכירות בעיתונות הכתובה והאלקטרונית, למשל עריכה של פגישה לילית של קובי מידן, או סגן עורך ב- 7 ימים בידיעות. פגשתי המון אנשים נפלאים בתחום שלמדתי מהם המון. לא הייתי צריך לזלזל בזה ולו לרגע. מגיל 22 אני מפרנס את עצמי, ובמשך שנים רבות גם את בן זוגי עד שסיים דוקטורט. הבנתי שיש לי הרבה דברים להיות גאה בהם גם לפני שהפכתי לתסריטאי מצליח.

מי ה-GPS של חייך?
המצפון שלי, מוסר, ואהבת לרעך כמוך, הטיפול האנליטי שעשיתי וממשיך לחיות בתוכי כל הזמן לעזור לי לנווט.

הבהובי מצוקה – מה מטריד אותך
מטריד אותי שישראל הפכה למדינה שקשה מאוד לחיות בה בכבוד, להתפרנס בכבוד, וגם מדינה שרומסת זכויות אדם, מדינה גזענית, מדינת אפרטהייד. נראה לי שהעם טוב יותר משליטיו, שהם דוגמא לבנאליות של הרוע, ועדיין. מטריד אותי שליואל הבן שלי, אם יגדל להיות חילוני ונאור, אין עתיד כאן.

מה הרינגטון שלך כשמצלצל הטלפון? יש צליל מיוחד לאנשים קרובים?
כשאנשים מתקשרים אלי הם שומעים ניל יאנג, הארט אוף גולד. לי יש צלצול אחד גנרי לכולם.

תמרור אהוב במיוחד ואיך הוא פוגש אותך
מפגש מסילת ברזל. יש בו סכנה, יש קונפליקט, יש דרמה. אני אוהב דרמות. גם על המסך וגם בחיים האמיתיים.

קו
השאלון של פופלבסקי – מדור ראיונות חדש במזבלה של מעיין פופלבסקי. קופירייטרית ועורכת תוכן בת ככה וככה, מחפשת תשובות לכל מה שעובר לה בראש. השאלון מורכב ממספר שאלות קבועות, כאשר בכל שבוע יעלה במזבלה שאלון עם דמות מובילה אחרת בתחום הפרסום, שיווק, תקשורת ועוד. לפניות למדור הקליקו כאן.

מחפשים חברת אחסון וענן אנושית?
המזבלה ממליצה על האחים ב-Expim

תגובה באמצעות פייסבוק