ברנז'ה השאלון של פופלבסקי

השאלון של פופלבסקי: יובל לב

יובל לב
יובל לב
מחפשים עבודה? לוח הדרושים של המזבלה
יובל לב

יובל לב

תכירו את יובל לב, אסטרטג שיווקי, מעצב חלומות ופרסומאי בנשמה אשר בין היתר היה אמון גם על מיצובו מחדש של אתר אייס מקבוצת קו מנחה.

תחנת רדיו אהובה בנסיעה
תלוי בשעה, ביום ו.. במצב הרוח. אבל בעיקרון – בימי השבוע, גל"צ על הבוקר (מתעצבן עם ניב רסקין, נרגע עם רזי ברקאי) ובצהריים (בני ברדיו). אחה"צ + ערב – קול המוסיקה (קלאסית). משום מה, לא סובל יותר את תוכניות הבוקר הצעקניות, שפעם דווקא די חיבבתי. לעומת זאת, בשישי בבוקר אני מקנא בשי גולדן ושרון כידון ב-102FM ובשבתות שומע עברי ישן עם 103FM.

איזה דיסקים יש אצלך באוטו
קלאסית (בעיקר אופרות + כל דבר של מוצארט), ערבית (כמה אום כולתום, עבד אל ואהב ועוד כמה טאלנטים מצריים אהובים), וערימה שלמה של דיסקים מהניינטיז (L.L. cool J, NWA ועוד) שהבת שלי (נעה, 9), קוראת להם "כושים זועמים". אה, ואסף אמדורסקי ואביתר בנאי ואולי אפילו איזה עמיר בניון מלפני שהסתובבה לו הכיפה.

ווליום באוטו ו-ווליום בחיים האמיתיים
פול ווליום. באוטו, בחיים, בחלומות בלילה, בלילות הלבנים והארוכים – היפר. הכל מהר, עכשיו, חזק וממכר. רק בלילה מאוחר אני קצת נרגע – אולי מול איזה סדרת טראש בערוץ 3 או הסדרות המדהימות של ערוצי ההיסטוריה, שמונה וכמובן נאט ג'יאו ווילד – הערוץ שמשדר רק תוכניות על דברים שאוכלים דברים אחרים. חוצמזה, נרגע גם בבריכה. קילומטר ליום, כל יום, עם 24 דקות נטו של דממה חיצונית שמופרעת בתנועות החתירה הקצובות והספירה האובססיבית של בריכות ושניות.

פקק או כביש מהיר
שונא פקקים. שונא גם את הנהגים שגורמים לפקקים, ואת מי שנתן להם רישיון. בכביש המהיר, לעומת זאת, אפשר להיכנס לקצב של הפסים הלבנים שעפים אחורה והלנדסקייפ המתחלף. הולך מעולה עם דון ג'ובאני, למשל, או "פאק דה פוליס".

מה חושבים ב-120 קמ"ש?
האם המשטרה תעצור אותי על מהירות מופרזת? האם הקרוז קונטרול באמת חוסך חצי מכמות הדלק? למה הנהג הישראלי נוסע רק בצד שמאל בכביש המהיר?! מה, לעזאזל, אני אמור לעשות כשאני רואה שלט שעליו כתוב "זהירות אבנים מידרדרות"? להתכופף בתוך האוטו?

ליד מי היית שמח להיתקע כשמודיעים על כביש סגור לתנועה לכל הכיוונים?
להיתקע בכביש סגור לתנועה משול בעיני לבילוי בצינוק של ויאטנמים – חם לך, רע לך ואתה לא יודע מתי זה ייגמר. סיוט. אין אף אחד שהייתי "שמח" להיתקע איתו, אבל אם חייבים להיתקע – אז בכביש עם מלא כוסיות שבדיוק נוסעות לאנשהו במזג אוויר קייצי וגג פתוח וזקוקות דחוף למשב רוח רענן או למישהו שיעשה להן פווו.

מה "מתדלק" אותך?
רעיונות והצלחות. "למכור" רעיון למישהו, ולקחת אותו עד שלב היישום. לשבת מולו בהתחלה ולראות איך העיניים שלו נדלקות כשהוא מבין כמה טוב זה יעשה לו ושהחלום המזהיר שזה עתה פרשתי בפניו הוא ממש בר השגה. Within reach – ואח"כ לקבל את התגמול על עבודה שנעשתה היטב.

איזה טרמפיסט/ית היית שמח להעלות לרכבך לנסיעה?
להעלות את ולדבר על – ולדימיר נבוקוב (לוליטה כמשל), משה דיין (חפירות ועתיקות), יונה וולך (מה שבא לה), טרנטינו (אנטי גיבורים בעל כורחם), שרדינגר (חתולים), מוצארט (אנטיביוטיקה), סאראמאגו (ישו), סון טסו (שיווק), צ'רצ'יל (בייקון), דון קיחוטה (פטריות), אלוהים (השטן), פיקאסו (נשים), ליאונידס (חרבות ונשים),

גרפיטי מעניין שראית בדרך או אולי גרפיטי שאתה היית רוצה לכתוב
אני זוכר את: אלימות נגד גברים במשפחה – פעם זה היה על כל קיר שני בדרום תל אביב. מחזיר אהבות קודמות – בדרום רחוב הרצל מעל כוך קטן. נפגעת? נפצעת? לבנת פורן – בכל מקום.
גרפיטי שהייתי רוצה לכתוב: Quod scripsi scripsi. בעצם, תנו לי שנייה ואני שם את זה בחתימת המייל שלי בג'ימייל. זהו. Its done.

מי מדליק לך אורות גבוהים וממה אתה מסונוור?
מדליקים לי "אורות גבוהים" אנשים קטנים. פחדנים. נטולי חוט שדרה. אופורטוניסטים במובן הרע של דריכה על גוויות. לא מפרגנים. קמצנים. מטומטמים חסרי תועלת. פלצנים. בעלי זין קטן. פילטי ריץ', גאונים מלידה וחתיכים הורסים יותר ממני. ממי אני מסונוור? מאישתי. וגם מהאור המעצבן הזה במסדרון שמעוור אותי בכל פעם שהילד מדליק אותו פתאום באמצע הלילה! כס.

השאלון של פופלבסקי: אבנר ברנהיימר

צומת T ואיך אתה בלקחת החלטות?
מעולה. אנליטי, מהיר, רחב מחשבה, יצירתי, נועז, החלטי, נטול חרטות, רגיש, גבוה, אתלטי ובעל אמצעים.. רגע, על מה דיברנו? האמת היא, שמאז שהמצאתי את שיטת "פיצול האישיות ככלי רב עוצמה לקבלת החלטות והוצאתן לפועל", כפי שתיארתי בהרחבה בספרי רב-המכר ועב-הכרס אשר בשל עיכובים אלה ואחרים לא נכתב עדיין, אני מחלק את תהליך קבלת ההחלטות לשניים: יובל החולם ויובל המוציא לפועל – הראשון תפקידו לחלום על מה שהוא רוצה להשיג, מבלי להתייחס לקשיי יישום כלשהם, והשני תפקידו לבצע את החלטות הראשון ללא שאלות, תהיות או התלבטויות מוסריות כלשהן. כמו הנאצים, אבל להבדיל.

אור אדום ארוך מהרגיל, היה לך?
כן. היה. מעצבן. עבר. אם את מדברת על קיבעון אז כולי מלא קיבעונות. אובססיב-קומפולסיב, בעיקר לסימטריה, ספרים. בכלל, קריאה. גם שמפואים באמבטיה הולך. ושוקולד מריר. והסנפה עד שהריאות מתמלאות בריח של הילדים שלי. גם נשיכות קלות הולך כי אהבה זה כואב אז תסבלו בשקט.

השאלון של פופלבסקי: עופר גולן (פרסומאי)

יש פנייה אחת לא נכונה בחייך?
הא! פניה אחת לא נכונה? יש לי אחת בכל קו רוחב על פני הפלנטה. טעויות מרהיבות, כישלונות מפוארים, אידיוטיזם טהור, הרס עצמי, סקרנות חולנית (טוב נו, לא בריאה), יהירות, חוסר סבלנות, חוסר ניסיון, חוסר מימון, חוסר אומץ, חוסר בויטמין D. חסרות לי פניות לא נכונות בחיים? אבל האמת היא, שאין דבר כזה. במציאות סובייקטיבית רב מימדית, משק כנפי פרפר וזה, אין שיבושים ואין טעויות. יש רק סיבה ותוצאה. אם לציין שיבוש אחד – איכשהו במקום להיות פרפורמר על הבמה, נהייתי "פרפורמר" של אסטרטגיה שיווקית בעבודה.

מי ה-GPS שלך?
השדים הפנימיים שלי. הם לא ממש מנווטים – יותר מושכים אותי לכיוונים שונים, מנוגדים, אבל היי, זו זכותם המלאה וחובתם הקדושה, אחרת ארקב משיעמום. ולגבי מי שמנווט אותי "אומַר רק זאת, יונית": כדברי הדגלאס האהוב עליי – לעיתים רחוקות אני מגיע לאן שאני רוצה, אבל כמעט תמיד אני מגיע למקומות מאוד מעניינים. נכון שהוא דיבר ספציפית על ניווט בכבישים, אבל לא היה אז Waze וממילא מדובר באמירה פילוסופית טהורה, כמו "כל אחד והטמפו שלו", או "זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי" וכמובן "מי שלא קופץ צהוב".

הבהובי מצוקה – מה מטריד אותך/מהבהב אצלך
החיים מטרידים אותי. עד מאוד. מצד שני, החלופה בכלל לא משהו.

מה הרינגטון שלך כשמצלצל הטלפון?
מעולם לא היה לי רינגטון. לטעמי מדובר בהתעללות ציבורית שדינה עונש מאסר, ללא משפט צדק / הצדקה לפתווא. אבל לו היה לי רינגטון, בטח הייתי בוחר בפסססט פסססט.. כזה שמכניס אותך לדריכות של מרגל.

השאלון של פופלבסקי: אליאב אללוף

יש צליל מיוחד לאנשים קרובים?
לא. אבל יש להם ריח מיוחד. אני אספן חובב של ריחות של אהבה.

תמרור אהוב במיוחד ואיך הוא פוגש את חייך
"זהירות רוח צד". הוא פוגש את חיי בדרך לחיפה.. אבל ברצינות לרגע – שוב – מדובר באמירה פילוסופית טהורה לעילא. והכי יפה בעיני זה שהקופירייטר ממע"צ שכתב אותה, אפילו לא יודע כמה האמירה שלו חזקה ומבריקה.

כמה רחוק אתה מהיעד?
הכי קרוב והכי רחוק, זו זמנית וכל הזמן. הכי קרוב – כי באיזה שהוא שלב אתה מבין שהדרך היא היעד האמיתי היחיד בחיים; והכי רחוק – כי תמיד יש עוד לאן ללכת. הלאה.

קו
השאלון של פופלבסקי – מדור ראיונות חדש במזבלה של מעיין פופלבסקי. קופירייטרית ועורכת תוכן בת ככה וככה, מחפשת תשובות לכל מה שעובר לה בראש. השאלון מורכב ממספר שאלות קבועות, כאשר בכל שבוע יעלה במזבלה שאלון עם דמות מובילה אחרת בתחום הפרסום, שיווק, תקשורת ועוד. לפניות למדור הקליקו כאן.

מחפשים חברת אחסון וענן אנושית?
המזבלה ממליצה על האחים ב-Expim

תגובה באמצעות פייסבוק