פעם, הרבה לפני האינטר-נט ושחר סגל, ג'ינגלים ברדיו היו להיט היסטרי. מוזיקאים מוערכים עמדו בתור כדי להלחין או לשיר את הג'ינגל הבא שיטריף את המדינה. (אני משתמש במילים נלוזות כגון "להיט" ו"יטריף" כדי להכניס אתכם לאווירה המיושנת, חפשו אחר מילים נוספות בהמשך הפוסט!). אתם קולטים שמתי כספי עשה ב-1973 ג'ינגל לאולמי ארגמן? שנורית גלרון השאפה ג'ינגלה לאולמי נפטון? שאריק איינשטיין היה זה שהתחיל את קדחת ה"נה-נה-נה-נה-נה נמס בכוס" של תלמה? ששלום חנוך, הילד הרע של הרוק הישראלי (הופה זה כבר משפט ממש מיושן, גם המילה "הופה" בעצם), זימר בשבחם של צמיגי אליאנס? והפייבוריט שלי, יוסף מלך השטיחים של דני סנדרסון
(1978), שעלז ברדיו במשך תקופה ארוכה:
אכן, צלילים קשים והודות לארכיון הג'ינגלים של שפ"מ כולנו יכולים להאזין להם מבוקר ועד ערב – געו כאן במטותא מכם.
3 תגובות
זה שפ"מ עם זקן.
[Comment ID #11499 Will Be Quoted Here]
😀 😀 😀 😀
בחדווה וברצון רב!
הידד היאח כמה עלזתי ושמח ליבי
למשמע תשדירים כגון אלו.
שא כה לחי ידידי
ואף אעשה אני עימך טובה
ואזמינך לכוס קהווה.