בלוג המזבלה

רגע אחד

galit-arviv.jpgבין השיגרה היומית, הצחוקים והעבודה המעייפת יש רגע אחד בשנה שבו הכול נעצר, שבו אני נעצר ונזכר באלו שפעם היו חלק מוחשי מהשיגרה היומית, ה"צחוקים" והעבודה המעייפת והיום הם רק זיכרון באותה שיגרה. היום אני נזכר בלוחמת מג"ב, גלית ארביב, חייכנית, מורעלת, אחת שכבוד לי לומר שהכרתי אותה. בתור סדיר במג"ב השיגרה שלי לא הייתה צחוקים ולא הנאות, אלא עצב. עצב על כל נפש שראיתי מקפחת את חייה בפיגוע בירושלים. עצב על אובדנה של חברה לנשק, אחת שלאחר שיחרורה משירות סדיר הגשימה חלום והתגייסה למשטרת ישראל. עצב על אובדנה של גיבורה שנפלה בקרב מול מחבל בירושלים. פעם בשנה ישנו רגע אחד שבו אני עוצר הכול ואומר לעצמי, אני זוכר. יהי זיכרה ברוך.
אתר ההנצחה | על האירוע

galit-magav.gif

7 תגובות

הוסיפו תגובה