בלוג המזבלה

על שינה והתעוררות

בפוסט הקודם דיווחתי על שיחת טלפון שהעירה אותי היום בבוקר ושינתה לי במידת מה את החיים.
בפוסט הזה אני אכתוב על המחשבות שהתעוררו אצלי כתוצאה משיחת הטלפון.
בפוסט הבא אנסה להבין למה מכל המחשבות שבעולם דווקא אלו התעוררו אצלי.

בכל אופן, הנה כמה דברים מוזרים שקורים לי ואני מניח שלעוד כמה אנשים שמתעוררים בבוקר מצלצול הטלפון:

* בד"כ, החלאה שמעיר אותי משנתי שואל, בנימה מתנצלת, אם הוא העיר אותי.
בד"כ, אני עונה שלא (ולפעמים אפילו טוען שאני ער כבר כמה שעות טובות). השאלה היא "למה?" במה אני כל כך מתבייש? האם זה רגש אשמה על כך שאני ישן עד מאוחר בעוד שהאיש מהצד השני נמצא על סף התקפת ניקוטין שנייה באותו יום? האם זה הקול המחוספס, עתיר הליחה, שבוקע מגרוני ומבהיל אותי? לא ברור…

* איך הוא יודע, הזבל מהצד השני, שהוא העיר אותי? איך הם תמיד קולעים בעניין הזה? אפילו שאני מתאמץ לשנות את הקול ומביא את ה"הלו" הכי יפה שלי, אפילו שזה אחרי נמנום של רבע שעה! תמיד הם קולעים בול. מוזר…

* למרות שאני עצבני תחת מזה שהשרמוטה הפוריטנית הזאת מעירה אותי משינה בריאה – תמיד אני אתאמץ להיות הכי נחמד שיש – נחמד עד כדי בחילה. למה אני לא יכול להישמע עצבני? למה אני לא יכול לענות ב "מה עכשיו!" ? מרגיז…

בקיצור, יש לי הרבה מה לעבוד על עצמי, זה לא יכול להימשך ככה.
עוד כמה זמן אני אכתוב פוסט על ההתנהגות שלנו בקבלת הפנים בטרמינל – משהו מרתק!