מאת: אילן, סטודנט לקופירייטינג בארצות הברית.
כי אני תמיד חייב להיות שונה.
כי אני רוצה לראות מה אני באמת שווה.
כי אני רוצה לשמוע את המשפט "יש לי חבר" בשפה אחרת.
וכי לזיין באנגלית הרבה יותר מגניב.
כי פה השמיים הם הגבול.
ואני רוצה גם לברוח.
כי ארץ נהדרת לא מצחיקה אותי.
ופה יותר קל לי מהכשלונות לשכוח.
אלו בגדול הסיבות העיקריות למה סחבק ארז את הפקלאות ביום חם באוגוסט שנה שעברה ויצא על כנפי חברת התעופה המקומית אל עבר מעוז השטחיות והפלסטיק, מעונו של הדוד סם, ארצם של החופשיים וביתם של האמיצים.
אז אני מניח שלמרות כל האמור לעיל, אינני שונה מקוראי המזבלה.
קיבוץ, בית ספר, צבא – והמון פוטנציאל לא ממומש, פחות או יותר בכל תחומי החיים. ללמוד ולחיות פה תמיד היה החלום שלי ולאחר משבר קל בתום השירות ובעזרת חבריי שנתנו לי השראה לרדוף אחרי מה שאני רוצה בכל הכוח, החלטתי שאין שום סיבה שאני אשב על גדות הירקון ואפנטז בזמן שאני יכול לנסות כמיטב יכולתי לתת דריסת רגל באמריקה.
אז אחרי ששלחתי עבודות ברמה של ילד בן שלוש ומסיבה לא ברורה הצלחתי להתקבל לבית הספר שאחריו תרתי, נחתתי בקליפורניה החמה והתחלתי את חיי כסטודנט מן המניין לקופירייטינג.
הלימודים מתנהלים חמישה ימים בשבוע. הקורס מועבר על ידי פרילאנסרים ועל ידי פרסומאים מסוכנויות שונות בעיר – Goodby, Venables, AKQA, Cutwater, DDB, EVB. אלה מדדים לבית הספר באזור השעה שבע בערב.
קופירייטרים וארט דיירקטורים עובדים ביחד על רוב הפרויקטים, למרות שיש מספר קורסים כמובן שהם רק לקופי או לארט.
מעולם לא הייתי תלמיד רציני ולהתחיל ללמוד בשפה אחרת היה סוג של שוק רציני. הבעיה עם פרסום שבניגוד למקצועות אחרים, שם הנוסחאות הן אותן נוסחאות והעובדות הן אותן עובדות (רק בשפה אחרת), פה מדובר בלהבין תרבות, לקלוט ניואנסים קטנים ולהיות רגיש למה ייחשב פה לגס, טיפשי, גאוני ושאר ירקות. שלא לדבר על ההרגשה שיש לך כאילו שכולם נוסעים בהילוך חמישי ואתה תקוע בשלישי. לוקח זמן להתרגל למהירות שבה הדברים זזים פה, לדרך החשיבה השונה של האמריקאי הממוצע ולעובדה שאתה כבר לא הכי מהיר ושנון בסביבה.
החבר'ה בבית ספר סופר מוכשרים ורובם גם עובדים נורא קשה. הדרישות פה נורא גבוהות, אסור לחפף בשום דבר והכל צריך תמיד להיות כמה שיותר קרוב למושלם. הם לוקחים את העסק נורא נורא ברצינות, מנתחים כל שטות הכי קטנה ומדקדקים בכל פרט ופרט. כמו בסרטים, גם כאן יש מלא בלונדיניות שאבא שלח עם סטיפה של דולרים כדי שיעזבו אותו בשקט, אבל בגדול אין לי ספק שרוב האנשים שאיתי עכשיו יתברגו חזק מאוד בתעשייה בעתיד. חלקם כבר היום גורפים פרסים בכל תחרות אפשרית ושמים בכיס הקטן אנשים מנוסים ומבוגרים מהם.
ואפרופו כסף, פה מדובר בנקודה כואבת. שכר הלימוד עולה משהו כמו פי ארבע ממה שמשלמים בארץ ולגור בעיר השנייה הכי יקרה ביבשת לא מוסיף. אבל מסתדרים. מוצאים כל חלטורה אפשרית, אוכלים טונה וסרדינים מקופסא וקונים תמיד את הבירה הכי הזולה.
חד וחלק – לא הייתי כזה גיבור אם לא היה לי את הגב הכלכלי לעשות את זה. אבל על הטיול של אחרי הצבא ויתרתי וכנראה שכבר לעולם לא ייצא לי לעשות אותו. את המענק אני זורק פה בשלמותו וגם הכסף מהבר-מצווה כבר ירד לטמיון יחד עם הסמסטר הראשון. ועדיין, למרות שאני שם את כל החסכונות שלי פה, את השנה הבאה אני לא אוכל לממן ואצטרך עזרה מההורים. אבל לי זה שווה כל גרוש, אני לא מצטער על כלום ומקווה שיום אחד אהיה מספיק עשיר בכדי להשלים את המסע לחיפוש הסטייק הכי טוב בדרום אמריקה כפי שתמיד רציתי לעשות.
אז התוכנית בגדול היא להשתמש בלימודים כקרש קפיצה בכדי להישאר פה ולהתחיל להשתלב בתעשייה. הסיכויים לא כל כך גבוהים כי לצערי תהיה לי כולה חצי שנה למצוא עבודה לפני שהחבר'ה מההגירה יבואו וגם אז לפעמים יש סיבוכי ויזה. אבל בעייני זה שווה את הצ'אנס. מה שצריך לקרות יקרה ונותר רק לעבוד קשה.
המחשבה אומרת שגם כשאחזור ארצה יום אחד, לפחות העובדה שלמדתי פה תבדיל אותי מהשאר. לאו דווקא תהפוך אותי ליותר או פחות טוב – אבל בהחלט תפריד אותי מהעדר.
כי אני תמיד חייב להיות שונה.
לצפיה בעבודות נוספות של אילן והארטית שלו Emmie Nostitz – אמי נוסטיץ (קליק כאן)
המייל של אילן: berminghamf@hotmail.com
דורי: אילן, גאים בך! בהצלחה בלימודים!
גיא: הסיפור שלך מעורר השראה, תמשיך לשמור על קשר!
גם אתה בדיוק פספסת את המצעד שהיה פה.
בחיים לא ראיתי כל כך הרבה חרדים על הומואים.
אי אי אי .
בדיוק פיספסתם את מצעד הגאווה בסופש שחלף……..
בחיים לא ראיתי כל כך הרבה לסביות על אופנוע.
Alcatraz here we come
באמת חשבנו על איזו חופשה משותפת, קצת נטוורקינג, בדיקת זהות מינית וכדומה (סתם)…
מי יודע , אולי סן פרנסיסקו.
תודה גיא,
אתם על הכיפאק תאמין לי.
תודה גם על העריכה הקלה לטקסט…עשיתם עימי חסד……
אני בהחלט אמצא אתכם בעתיד, למרות שכרגע ביקור בארץ הקודש אין באופק.
אבל עם חשקה נפשכם בביקור בסן פרנסיסקו – בירה על סחבק.
א
זה אתה שנתת לנו את ההזדמנות ללמוד על החוויה המעניינת שלך, ועוד באחד הפוסטים היפים שנכתבו כאן באתר.
אתה מוזמן ליצור קשר כשתהיה פה בת"א, נשמח להיפגש ולהכיר בצורה פחות וירטואלית.
יאוואראדי, איזה כור היתוך… 🙂
Mr. Dor,
As always, your words are true wisdom.
Who would have thought that the ugly duck from the Golan Hights will transform himself to a magnificant Swan that will rule the night scene in London, UK.
I thank you for your kind words. I have faith in you as well and hope to see you soon.
Love,
Il
בתגובה לטוגו: אילני שם את כול ממונו נללכת ללמוד מקצוע בזמן שאנחנו משועבדים לשטויות של Mr security of London ועושים המון חיים שזה לא פסול, בסופו של דבר הקרש קפיצה שלו יותר גבוהה,
אבל אם יש שני אנשים שאני מאמין בהם זה אתם חברה, רק אל תשכחו את העניים מאחור,
בקיצור פרנקל שלא תסיים לי כמו מוטי בננה בציריך!
טוז'ו יקר,
אל תיתן לחמה היוקדת על מצחך להדיר שינה מעייניך
פן אגלי הזיעה הנוטפים במורדות לחייך לא יבשרו על קץ ימי הכאב.
מי ייתן ותמצא את לחמך, על מנת ששוב תעלוזנה בנות הערלים בראותן את דמותך מגששת את דרכה באפילה האופפת על מרבד מועדוני הלילה בבירת אירופה.
שא ברכה איש יקר,
הרם בגאווה את נס האומנות האבסטרקטית,
כי בשבילי תמיד היית עמוד האש לפני המחנה.
אילן,
אני אפתח בתודה,
אני באמת מתלבט כבר זמן לא מבוטל,
אני רואה מסביבי את כולם הולכים בתלם החרוש עמוק מידי, ולא מסוגלים לטפס על דפנותיו ולהביט אל האופק.
אנשים כמוך נותנים לי השראה, אין לי ספק שאתה בדרך הנכונה להגשמה עצמית, אל תיתן לאיש הקטן בראש להפחיד אותך, הוא נמצא רק בראש, הלוואי והייתי יכול להרוג את האיש הקטן בראשי, הוא עושה לי חור בראשת (תכלס אפילו הכדורים לא משתיקים את האיש הקרתיה בראש שלי). תודה שעזרת לי להשתיק אותו מעט.
שיהיה לך בהצלחה בהמשך הדרך,
אם תוכל לתת קישורים לאתר שיעזור להבין קצת יותר על הבית ספר שלך, ובכלל מה צריך כדי ללמוד בארה"ב.
Tojo Art Ltd
Thanks guys,
happy to learn you guys liked it
עכשיו ישבתי וראיתי בניחות את הPDF.
קודם כל מומלץ לכל מי שעדיין לא יצא לו..
ואם זה מה שמלמדים אותכם שם מעבר לים..
אז בהחלט באסה ללומדים בארץ 🙂
אני אהבתי את הרעיונות. שילוב אינטרקטיבי (פרינט אינטרקטיבי) עם גרילה.
עבודה יפה 🙂
ואוו…באמת ואוו.
כולי הערכה.
Don't know abut you guys,
but aside from some interesting nights when I was 14,
I always wake up dry in the morning….
Thanks again for giving me this opportunity Dori and Guy,
you guys rock!!!!!
עכשיו הבצפר כבר לא נראה כל כך זהר 🙁
אכן חלום רטוב 🙂
לך תעשה שם זבל ישראלי וכשר 🙂
סתם..
לך תקרע אותם תראה להם מה אנחנו שווים..
נראה לי סוג של חלום רטוב של רבים מאיתנו..