JWT ישראל במודעה לדייסות מטרנה מתוך דג הזהב 2011 (דג הזהב ה-17) של רשת שוקן.
קופי: טל יגר ארט: שירה שייביץ מנהל קריאייטיב: ניר פרח מנהלת לקוחות: אלה גולדשטיין וולף סופרווייזרית: הילה רוזנברג תקציבאית: שירלי אנגל פלנר: לירון שכטר
דג הזהב: אין כמו להאכיל בכפית
להאכיל בכפית יש לו שני משמעויות זה יכול להיות שלילי להאכיל ילד הכל מוכן בלי שיתאמץ ומצד שני יכול להיות חיובי שלהאכיל אוכל מוכן להקל וללא טרחה מרובה כפי שהרבה הורים עושים ולבסוף הילד לומד לבד להסתדר….לעוף מהקן
נייס. אותי זה הצחיק. הומור ברנז'אי לא הזיק לאף אחד
צריך מודעות כאלה שמצליחות למרות הכל להצחיק ולהעביר ת'מסר. אני אהבתי
לייק
אני לא מבין, אין לתקציבאות אתר משלה להגיב בו..
דאחקה ב15K שקל
לכל הקוטלים בגלל "השפה המקצועית" – אל תשכחו שמדובר במודעה ל"דג הזהב" ולא לקהל הרחב, ולכן הסגנון יותר ברנז'אי וקליל.
כמו שבדג הזהב 16, המודעה הסוגרת הייתה של נייר טואלט molett והיה כתוב: "סוף סוף נגמר החרא הזה". סביר להניח שלא נמצא את המודעה הזו בידיעות.
דאחקה לא מצחיקה. ואם כבר ז'רגון מקצועי היה אפשר למצוא האכלה בכפית יותר מתוחכמת ופחות…מאכילה בכפית
אבל זה דג הזהב, זה פונה לתעשייה ולא לציבור הרחב.
למרות שאני מסכימה לגבי משמעות הביטוי. זה לא ממש חיובי (מה עוד שכל דבר כמעט אפשר להאכיל בכפית, למה דווקא מטרנה?)
שירה תעשי לי פרינט. לייזר.
זה רע רע רע.
אף אמא לא תתחבר למודעה הזו.
אז זהו שלהאכיל בכפית זה לא מעניין ובטח שלא מאתגר,
זה ביטוי שנאמר תמיד בהקשר שלילי ושימוש במסר כזה פוגע במותג.
מעבר לכך, עולה מהפרינט ריח לא טוב של הצמדות יתר לשפה המקצועית במשרד, דבר שצופה ממוצע לא שותף אליה, לא מבין אותה ומן הסתם לא ייתחבר אליה( גם אם מאכילים אותו בכפית).
לא פרס. אבל אחלה אתנחתא קומית בבליל שיש שם.
שירה 🙂 – מעולה !
צחקתי 😀
שפיץ
נכון זה בדיוק מה שצריך לומר על המודעה הזו!
פרסום רע ונחות.דחקה שאסור היה לה להריח בית דפוס.
בשביל זה הביאו את ניר פרח לג'אוואט? אוי ווי.
מעולה!
אני מאד אוהב את זה, מדוייק וחד.
מצחיק.
ועכשיו לכבוד חג המולד – מודעת בית לחם. 🙂