לפני כמה ימים דיברתי עם עוד כמה חברים על הקמפיין האחרון של אדלר חומסקי & ורשבסקי לפלאפון, "מהיום הכל יכול לקרות", עם התמקדות והתקטננות על שלטי החוצות הטיזרים שהציפו את המדינה בזמן האחרון. מהרגע שנתקלתי בשלטים האלה בגשר מעריב, התגבשה בי הדעה שכל המשחק הצבעוני שנעשה שם הוא "יציאה ארטית", מעין בדיחה ארטדיירקטורית פנימית שלא מובנת לצרכן הפשוט שמנסה להספיק את האור הצהוב ברמזור. קופירייטרית-זבלונית שנכחה באותה שיחה רק חיזקה את טענתי והודתה בכך שאפילו היא, פרסומאית שכמותה, לא הבינה את ה"בדיחה".
ולכן! החלטתי לאתגר את פלאפון ולהציע להם כמה שלטי חוצות שייתנו קונטרה אמיתית למשפט "הכל יכול לקרות", שהוא אגב אחלה של קופי. הנה מה יצא לי:
הכל יכול לקרות
אין כיוון לרוח
המרחב פתוח
האופק לא נגמר
😀
צודק- גם אני חשבתי על זה בזמן האחרון. עם כל אהבתי למודעות ארט נטו, כאן מדובר בבדיחה פנימית של ארטים, שרוב הציבור לא יבין, וממש מתבקש איזה קריצה "תפישה" בסוף..
משוגע, אני לא מסתכל על השלטים האלה בתור איש פרסום שמחובר לפרטים כמו צבעוניות, פונטים ושפה מותגית, אלא בתור האדם הפשוט שלא חושב כל היום על פרסומות.
גם אם נניח לרגע שאנשים כן מודעים לעובדה שפלאפון מזוהה עם הצבע הכחול, אתה חושב שהם מכירים את סוגיית הרגישות של הלקוח לצבעוניות וללוגו שלו? כי כדי להבין את ה"משחק הצבעוני" שנעשה פה, צריך להכיר את הבדיחות הפנימיות הללו שרצות במשרדי הפרסום.
חשבתי שנגמלת מזה…
נאקוּצ'ינֵה? אתה ברומניה?
אני בעד הצבת יעד חדש עד 2009: טוקבק במזבלה מכל יבשת בעולם.
עד 2010 אני צופה לפחות 10 שגרירויות מזבלתיות על הגלובוס.
יא בלוט
ה-כ-ו-ל
אני מבקש!
ענק 🙂
אני אהבתי את המשחק של הצבעים בשלטי החוצות..
בנוסף לקופי, באו ושינו קצת את הצבע הכחול-תכלת שמזוהה כל כך עם פלאפון..
בקטע שבאמת הכל יכול לקרות.
אבל בין "מהיום הכל יכול" לקרות לבין מסלולים ללא התחייבות יש פער מטורף..
הרי יש כבר המונים של לקוחות חברות הסלולר שיש להם מסלולים כאלה..
כמוני.. אז איפה השינוי המטורף ?
אומרים שבעקבות חוק ניידות המספרים שיחול החל מתחילת דצמבר,
החברה העיקרית להפגע ממעבר לקוחות היא פלאפון,
נכון שפלאפון מכחישה,
הייתי מצפה מחברת פלאפון שתעז יותר..
אולי שפאקינג תרכוש מכשירים עם אפשרות לכרטיס SIM כבר…
גדול…
"הכל יכול לקרות, אולי אני אמצא פה מנת שווארמה שעולה פחות מ-5 אירו"