אתמול הגיע אל המשרד (לא, לא משרדי המזבלה, עדיין אין לנו משרדים) פקס מקופירייטר בוגר תרצה שמחפש עבודה. כמובן שהשתעשענו מהרעיון, כי הוא מגניב, ומיד זרקנו לפח. סתם, לא זרקנו, אנחנו לא זבלים. הנה הפקס שהוא שלח ואחריו אכתוב כמה תובנות עמוקות.
אני שם לב לטרנד מסוים שתפס תאוצה בזמן האחרון: לנסות להשיג עבודה ע"י הגמדה והעלבה עצמית. התחלתי לשים לב לזה בפוסט שכתבתי על יואב דודזון, עוד קופירייטר חמוד שמחפש עבודה. ב"כרטיסי הביקור" שהוא משחרר לרשת, הוא מכנה את עצמו "זונת מילים":
בפוסט אחר פרגנתי למריאל על כרטיס הביקור הבולט שהוא פיזר על מגבי המכוניות מחוץ לתערוכת הבצפר האחרונה:
גם אני חשבתי, כשחיפשתי עבודה, לעשות אתר פורטופליו שבו אני מצולם בוידאו, הגולש (בתקווה מנהל קריאייטיב מסוקס) זורק את כפתורי האתר אל האופק, אני רץ אחריהם וחוזר כמו כלב עם אלמנט שנותן מענה לאותו כפתור, משתלשל מפי כמובן. יכול היה להיות מגניב אבל עדיין – WTF?! איך הגענו למצב שאנחנו, קופירייטרים במקרה הזה, מתחננים לעבודה בצורה כל כך עלובה? מה קורה בתעשייה הזאת? התופעה בטוח קשורה לעובדה שקשה למצוא עבודה בענף אבל עדיין, אולי צריך לשאול מה קורה לנו? אני אומר, בואו נעריך את עצמנו. בואו נייחצן את עצמנו בצורה מכובדת, ששמה אותנו בעמדה של כוח ולא בעמדת נחיתות. כי היצירתיות שלנו היא כוח, לא חולשה (יש למישהו ממחטה?).
אורי יוסף – בוגר קורס קופי ב' בבצפר:
חרטאבונה 🙂
אף פעם לא הבנתי
למה צריך ללמוד חודשים בשביל לדעת לכתוב קפה באנגלית?
למה ככה? כבר יצא לי לכתוב כמה דברים עם עיניים עצומות, לדוגמא:
דלחגכ וכגיוםכ חןככחגןנ יכגןם ניכגןוךהנעכךן ונעכךו ניערךחנ
גם חום הולך.
ולא באמת חשבתי שיש. קיוויתי, אבל ידעתי שאין. הרי הכל אנחנו הקופים (עם פ' דגושה) יכולים לכתוב, חוץ מעצומות. עצומות מחוץ לתחום!
SNAFTA, אין עצומה כזאת, אני בכלל נגד ירוק, מילא חום, אבל ירוק?????
אבא'לה, אני לא אהרוני, וממש לא מחפש מפעל בסין. סין יכולה הליות מקום מאוד מדכא, עם כל הצהובים האלה. אני בכלל לא אוהב צהוב, בלי קשר לספורט, מאז ארגז הכלים הצהוב של ורד מוסינזון. אני בכלל ירוק. אוכל ירוק, שותה ירוק, חי ירוק (אבל לא אורגני). אז כל מה שאני רוצה זה להיות זונה מכובדת, כזו שעובדת קשה אבל גם נהנית מהעבודה וגם מתוגמלת כמו שצריך. ואם כבר במזרח הרחוק, אז לפחות גיישה.
גיישות כל העולם – התאחדנה!
אבל בכל זאת אני נגד הדיכוי, אז איפה חותמים על העצומה, קעקול? ד"א, אצלי זו היתה עינב…
שניים סינים עם מפעל גדול
סוף סוף מישהו שמבין עניין.
וסנפטה, על תיפול רוחך, העתיד הוא בסין. במקום "כל הילדים במפעל" אמור "לכל ילד – מפעל".
יואב, כבר לא זונה – עוד לא ממש אישה.
זונה לא מרוויחה הרבה כסף בשביל העבודה שהיא נותנת?
מה זה משנה מה גורמים לה לעשות או כמה הסרסור לוקח, בסוף הערב (או יותר נכון, בתחילת הבוקר) היא יוצאת עם איזה עשר שטרות סגולים לפחות, גם אם היא זונה דרגה 4. בקיצור, הלוואי והייתי זונה. אבל אני לא, ולכן ההשוואה לילד סיני שעובד בחברת ספורט גדולה ומרוויח משכורת מאוד קטנה נראית לי הרבה יותר נכונה. זונה? תת-תזונה!
מי שלא מבין בזונות שלא יקח ללב.
לעבוד כל הלילה תמורת כסף קטן? מה אני זונה של חמישים שקל בחצר?
אספי, אני זונת צמרת, רק לקוחות סלקט ולא יותר מאחד בלילה, והרבה הרבה יותר מכסף כיס.
ודמיקולו? זה כבר גובל בדיבה חסרת כל בסיס, אנחנו מכירים?
אחינו, שיחקת אותה, אני איתך, רק מה? חבל שזו המציאות, זה מה שנקרא שההיצע גבוה מדי מהביקוש וזה מה נקרא……קופירייטר שנקרע!!!!
אבל אחרי הכל, אני באמת מסכים איתך, אני בעד להחתים את כל הקופירייטרים השבוזים (ואני בטוח שיש הרבה) ונבקש שאם כבר עברנו את כל הדרך הקשה והמתישה להיות קופי אז לפחות שייתיחסו אלינו בכוד, ממש כמו בצבא, קשה באימונים, קל עם מירב (היא היתה הפ"פ שלי).
נמאס לראות את השטויות האלה… אני חושב שיש פשוט יותר מדי בתי ספר לקופירייטינג ויותר מדי קופירייטרים דמיקולו שחושבים שהם יקבלו עבודה על ידי ביזוי עצמי ומוכנות לעבוד אלפי שעות תמורת כסף קטן…מה הם חושבים שמנהל קריאייטיב יגיד : אה, הוא מוכן להיות זונה ולעבוד כל הלילה , אני אקח אותו למרות שהוא לא משהו
בגלל אנשים קטנים כאלה , אחרי זה שנבוא לחפש עבודה יציעו לנו לעבוד תמורת שכר רעב כקופירייטרים מתחילים כי הם יוצרים את הסטנדרט הזה עם ההתרפסות וההתבזות הזאת.
וחוצמזה , בתור קופירייטרים , הייתי מצפה מאדון יואב וחבריו לחשוב על דרכים קצת יותר מקוריות לשווק את עצמם , כמה פעמים כבר ראינו ושמענו את הקטע הזה של זונת מילים או כל מה שקשור לזנות בהקשר של קופירייטרים.
מי שמציג את עצמו כזונה , שלא יתפלא שהוא מקבל זין
אחד שנמאס לו
מוזר, אני אבדוק זאת.
גם לי זה קרה 🙂
בכבוד
תודה קעקוליאן, נבדוק.
תודיע אם זה קורה שוב…
תראו איזה קטע,נכנסתי למיזבלה ומופיע לי השם משתמש של עידו מיימון, כדאי שתבדקו את זה, בכל מקרה, שיהיה בוקר טוב, קעקול.
אתה יודעים מה בשביל הספורט אני אעלה את הגימיקים שלי.
מעולה, תודה.
לא בהכרח. יום עמוס בעבודה ולא הצלחתי להתעמק.
תראה מה זה – אני עדיין בעבודה!
מה, יצא לי כזה מסובך?
לא דורי. גיא
"אפשר גם אחרת" אביעד קיסוס 🙂
בכל מקרה . דורי אני שולח לך את שלי ותעלה גם. תודה
אני חייב לומר שמההכרות המועטה שלי יש משרדים שיש שם חרא של אנשים.. מנהלי קריאטיב שמסריחים הרבה יותר מהמזבלה.. ויש מקומות שיש אנשים מדהימים..
בעבר הרחוק מר דורי עשה חשבון שקופי מרוויח בערך 14 שקל לשעה… וזה מסביר את הרגשת הזנות.. בעברי גם אני הכנתי "כרטיס ביקור" זנותי שכזה שהמסר שלו היה פשוט וברור "אני רוצה לעבוד ואין לי אלוהים" אני מאמין שרוב האנשים מנסים גם להעביר את המסר הזה.
מר דיין חכה לשעות הקטנות של הלילה בשביל לקרוא את מה שדודזון כתב.. יקח לך זמן לקרוא בן הגהה להגהה מי חלם שגם זה נכנס לעבודה…
אבל לשאלת הביצה והתרנגולת.. הרבה קופי מרגישים כאילו התחלת דרכם בעולם הפרסום הוא בביבים.. שכר רעב.. שעות מטורפות. יחס רע (תלוי במשרד משהו אמר הדר???) אבל השאלה היא אם זה נוצר מהסביבה או שהעובדים הביאו את זה לעצמם..
הראשון ענק וגם השלישי חזק מאוד.
הקופירייטרים לעתיד מריחים את הפלצנות המרובה של מקבלי ההחלטות בברנז'ה. לכן הם נוקטים בטקטיקה הבאה : אם אני הקופירייטר המוכשר לעתיד, אבהיר לך כמה תוכל להפליץ עליי מבלי שיהיה לי אכפת, אולי זה יגרום לך לקבל אותי לעבודה.
בשום מקום עבודה אחר אף אחד לא ינסה להתקבל דרך הגמדת והשפלת עצמו, דוקא להיפך. מה שגורם לי לחשוב שזו הסיבה האמיתית גם אם קשה לשני הצדדים להודות בה.
אני שמח שהפוסט הזה הציף אנשים חדשים שלא הגיבו אף פעם, וגם כאלה שמיעטו להגיב בזמן האחרון, נו נו נו.
אחד שעובד בצומת – אני ממשיך את המחשבה שלך. אני חושב שקופירייטרים שמחפשים עבודה חושבים שבצד השני של הפקס/מייל/דלת, יש חתיכת סאדיסט שרק מחכה לראות איך הם משפילים את עצמם. אולי עוד סיבה לטרנד הזה.
בנג'י, אליאור היה מקבל קקטוסון כי רוני ועופר היו נדלקים על הרעיון שלו ולא בגלל שהוא קרא לעצמו חמור או השפיל את עצמו. וגם – כשתלמידים שלהם מחפשים עבודה בהתלהבות, שלא לומר מוצאים עבודה, זה עושה להם את זה. זהו סיימתי להיות הסנגור שלהם.
דודזון, אני צריך קצת זמן לעכל את מה שכתבת 🙂
לא יודע בקשר לטרנד, אני יכול להגיב רק על הראש המעוות של עצמי. אני לא חושב ששמתי את עצמי בעמדת נחיתות או השפלה, לפחות זה לא ה'קונספט' שמאחורי הפרומושיין שלי, זה יותר מדבר על עצם המהות של להיות איש פרסום או קופירייטר בפרט. עכשיו, אני אדם פרגמטי שמעולם לא נתן לאף אידאל לעמוד בדרכו של מהלך החיים התקין, מצד שני להיות קופירייטר ולעסוק בפרסום לא היה חלום הילדות שלי ובאופן עקרוני אני מאמין שעבור כל אדם המחזיק בכישרון מסוים למילים, לשפה או להבנת נפש האדם, קופירייטינג הוא סוג של זנות ולא שיש משהו רע בזה, כל עוד זה לא בכפייה, ובתור אדם שכבר עמד על יתרונותיו של החומר אל מול חולשתה החמקמקה של הרוח, יש לי את כל ההערכה לזונות המודעות לעצמן ולעיסוקן. אני גם לא חושב שהבעייה היא ב'שוק קשה', השוק קשה כמעט בכל התחומים וגם אם יש תוספת סיכון ברנז'אית, היא לא ממש שונה מהפוליטיקה של כל עיסוק אחר. בקשר לחוכמה השיווקית? זה כבר תלוי בניתוח של קהל היעד, ההנחה שמדובר באנשים ציניים (גם ואולי בעיקר כלפי עצמם ועיסוקם- מה שלא סותר אגו מנופח אלא משלים אותו דווקא) שיודעים שהם משתמשים בכישרונם למילים או להבנת נפש האדם בכדי למכור לו דברים שהוא לא צריך ולמלא את הראש שלו בזבל וחיזוקים מזוייפים, ובכלל במהותם הפנימית הם מרקסיסטים נלהבים שבעולם אידילי היו כותבים שירה ומראים לאנשים את האור. זה הניתוח הסטריאוטיפי שלי את קהל היעד והמסר הדי פשוט הוא: "יש לי את הכישרון ואני מעוניין לעשות את העבודה", ולא "כל חיי חלמתי להיות קופירייטר ושיקראו לקונדומים בשמות שהמצאתי, אני מעריץ אתכם, קחו אותי בבקשה". אם הצלחתי לקלוע למשפט הראשון (כלומר להוכיח כישרון או לפחות פוטנציאל ולהביע נכונות ורצינות לביצוע העבודה) מבחינתי המסר עבר – אם המסר הוא נכון או שגוי זו כבר שאלה אחרת.
חרא רעיונות לא התלהבתי
אחלה פוסט על "קופירייטר זונה" – נכון בטירוף!
למרות שאני בתור סטודנט בבצפר חייב לומר שגם לרוני ועופר (והכוונה היא כנציגים של המוסד שנקרא "בצפר") יש חלק לא מבוטל בכל ה"טרנד" הזה…(קו"ח כמו של אליאור למשל, היה מקבל בבצפר קקטוסון).
הם מעודדים כאלה דברים בשם היצירתיות וה"וואו" ואח"כ ככה זה נראה…
בנג'י
אני חושב שנוצרה תפיסה שבשביל להתחיל לעבוד אתה צריך למכור את נשמתך לשטן, אולי זה בגלל שההצע גדול מדי, אולי זה בגלל שהשכר פר שעה דומה למה שילד סיני קטן שתופר נעלים לנייק מקבל.. יש סיבות..
אבל אני מדוה מודה מודה שזה מזעזע אסור לנו לרדת לשפל המדרגה!
🙂