מקאן אריקסון בפרינט סליחה קהילתי עבור עמותת ל.א – המפעילה מרכזי סיוע לנשים מוכות.
סמנכ"לי קריאייטיב: טל רביב, אלדד ויינברגר מנהל קריאייטיב: סיגל עבודי ארט: גיא לאופר מעצבים בסטודיו: ורד טולדנו, טל שפריר תקציבאית: חן בירן סופרווייזר: מיכל גליק
סליחה
יש בזה משהו 🙂
מיץ של כלום
עיצוב גרוע
וכמו שכבר נכתב כאן, אפשר לצפות מאותו צוות קריאייטיב להביא פתרון שונה מה-help
חבל שהסגנון של היד והלוגו לא זהים
רעיון טוב
אבל כמו תמיד – מקאן שוב נופלים בארט דיירקשן.
איפה הפיין טיונינג איפה?
נגד נשים מוכות מצד אחד, ומצד שני ממשיכים לאנוס לאנוס
רעיונות
למל מטקבק לעצמו?
😀
למל הוא אכן סוג של גאון.
רק עכשיו שמתי לב שזה גם אותו צוות קריאייטיב.
נפלא חברים. נפלא!
http://mizbala.com/?p=10440
למל הוא סוג של מעצב גרפי גאון
http://www.lemel.co.il/menu/amn_htmls/hands.html
שלא לדבר על הדימיון לכרזת אמנסטי של יוסי למל, שהיתה גאונית!
נו. כבר ראינו טובות יותר
וזה כאילו אמור להיות שונה מהפרינט הזה?
http://mizbala.com/?p=10440
רעיון נחמד, ביצוע ככה.
מוזר.
2 פעילויות פרסומיות רצות במקביל לאותה עמותה ע"י שני מפרסמים שונים מקאן ואדלר.
בכל אלמנט פרסומי, לוגו שונה…אמצעי תקשור שונה…אמירה שונה…סגיר שונה…
כבר בדג הזהב נוכחנו לראות שבהיעדר יכולת למכור לקוחות קריאיטיב איכותי ,
עושים את זה על גבם של עמותות (3 מודעות לארגונים שונים של הומואים/לסביות)…
אז נכון, כך או כך יש פה פרסום חינם
אבל איפה עובר הגבול האדום?
האם המטרה מקדשת את האמצעים?
האם עמותה רצינית ואמיתית כמו ל.א. משדרת אמינות כשהיא פועלת בשני מישורים ע"י שני מפרסמים שונים?
איפה האחריות של המפרסמים?
אין לי בעיה עם קריאיטיב לשם הקריאיטיב, אבל כשזה מגיע על גבם של עמותות שמאחוריהם עומדים
אנשים אמיתיים, מקרים אמיתיים רובם ככולם חסרי יישע – יש בזה טעם לפגם.
טוב מאוד
קלטת מה יכולו להיות ראשי התיבות של העמותה אם הם היו משתמשים בכל המילים?