יש כאלה שבשבילם הטבע הוא הזדמנות עיסקית

יומני היקר שלום,
לאחרונה אני מרגיש שאני בוגד במצפוני וביושרי הפנימי.
שלא תבין לא נכון, אני מת על העבודה שלי, החבר׳ה מאוד נחמדים במשרד, יש צחוקים, מעשנים כל הזמן ואפילו יש את ההוא, המצחיקי, שתמיד מחבק ומעביר לי קטנה על הטוסיק, באמת נחמדים.
פשוט לאחרונה הם מעלים כל כך הרבה עבודות למזבלה שהן, איך לומר, לא וואו
והבעייה היא שבמסגרת התפקיד שלי אני חייב לפרגן לכל עבודה בטירוף ולהשפריץ עליה ניטים, להחמיא לאנשים, לרומם את המשרד וגם לרדת על משרדים אחרים תוך כדי ( ואני מדבר על משהו כמו 5 טוקבקים לפחות לכל עבודה).
יומני היקר, קשה לי, אני מרגיש שאני משקר לקוראיי הנאמנים וגרוע מכך, אני משקר לעצמי.

שלך
מחולל הטוקבקים של באומן