לאחרונה צצו להם כמה בלוגים חדשים, צעירים ופעורים בבלוגוספירה הברנז'אית המתפתחת. אני אומר למה לא, נפתח את התחום לתחרות ונפרגן להם עם תמונה ולינק. הראשון שנאחל לו בהצלחה הוא איציק אלפון, מנהל הסטודיו של פוגל אינטראקטיב. בבלוגו "דף ועיפרון" הוא מקשקש על עיצוב ותהליכי עבודה. אני אוהב את ה-Header שלו:
כותבי הבלוג "Pook Report" מגדירים את עצמם כ"קבוצה של אנשי קריאייטיב שהחליטו לבטא את התסכול, העצבים והביקורת על תעשיית הפרסום". אני רוצה לבטא את התסכול שלי: לפתוח בלוג לא עצמאי ולהפליץ בעילום שם זה So 1998. תשאלו את ג'וני אבולה, הוא יגיד לכם שפסבדונים זה כבר לא באופנה. ובכל זאת, אם אתעלם מהעובדה שקשה לי עם כמות כה מרוכזת של ביקורת שלילית במקום אחד וארד מהעץ, אפשר לומר שהכתיבה בבלוג טובה ומושחזת ושיצאתי אומו כשאמרתי "So 1998".
10 תגובות
אהבתי את הבלוג של איציק אלפון (חסרה לו ר' כדי להיות במשפחה הנכונה)
אני מקווה שהוא יתמיד בו
🙂 – בלוג פצצה..
לוגו מדהים…
כל הכבוד…
לדעתי אין פסול בכתיבת דעה באופן אנונימי- כל עוד שומרים על אתיקה בסיסית. יש גם שיטה מאוד קלה לבדוק מה פסול ומה לא; מה שלא היית אומר לאדם בפנים- אל תכתוב מאחורי מסך.
[Comment ID #15446 Will Be Quoted Here]
ולמה אתם מתחבאים? ד"א: לא תמיד אתם מפרגנים (גם לא קוטלים בצורה רעה)
[Comment ID #15443 Will Be Quoted Here]
לא התכוונתי לומר שאתה לא מפרגן. התכונתי לומר שאנחנו מפרגנים יותר מבלוגרים אחרים. אולי אין בפרסום המגזרי קמפיינים גרועים (רובם מועתקים מהמגזר הכללי…)?
וכשיש – אנחנו מתעלמים. בשביל מה ללכלך אם אפשר באותה מידה גם לפרגן (למישהו אחר)?
[Comment ID #15442 Will Be Quoted Here]
פרגנתי לא? 🙂
התכוונתי שאם כבר למתוח ביקורת אז בגלוי, בלי בושה ובלי חשש, בדיוק כמו שאני לא מתבייש לחתום את שמי האמיתי בביקורת על קמפיין כך גם אין סיבה שאחרים יחששו.
ואותנו אתה גם לא אוהב? 🙁
אז מה אם אנחנו נחבאים אל הניקים? אנחנו בדר"כ מפרגנים!
אני לא אוהב בלוגים שכותביהם (באשר הם) נחבאים מאחורי מעטפת האנונימיות.
באתי עם ציפיה לבלוג החדש (פוק), אבל לצערי הוא לא.
לא ממש מקצועי, ולא ממש מצחיק, לא ממש רציני – בעיקר דאחקות.
חבל.
טוב שיש את המזבלה.