מקאן אריקסון בקמפיין פרינט פרובונו לערב התרמה לשיקום מרפאות החוץ של המרכז הרפואי לבריאות הנפש אברבנאל בבת-ים.
סמנכ"ל קריאייטיב: אלדד ויינברגר ארט דירקטור: מעין פרוינד קופירייטרית: שהר לוינשטיין סמנכ"ל לקוחות: עמית משיח סופרוויזרית: נועה סיטון תקציבאות: דניאלה קלינגר, עמית פרנקל מפיקת סטילס: עינת נוף (גור-אריה) סטודיו: אלי אזרזר
בקמפיינים כגון אלו, שהמטרה היא קדושה ובעלת חשיבות מיוחדת, אני נוטה "לסלוח" לחוסר המושלמות ולפרגן בענק למטרה.
חלש. כל כך אחד לאחד. אין מקום לדמיון וההרגשה היא שמאכילים אותנו עם כפית. קצת קרדיט לאינטלגנציה של הצופה.
תומר יצאת מעולה
והמודעה עם עינת ממש אבל ממש טובה !
אהבתי
טוב לא ראיתי את הכתוב ליד כל דמות, שזה מחזק את האיורים דווקא,
אבל גם לי יצא פרינט לא רע 😀
תראו,
לא אומר שהפרינט לא טוב, הוא דווקא די בסדר.
עם זאת, למה נניח, במקום הדברים ה"רעים" ששתולים מסביב לדמויות,
לא היו מאיירים את כל הדברים החיוביים, שאליהם הן שואפות להגיע?
אני רואה את זה כך:
הסביבה כבר מעוצבת ומשרה אוירה לא נוחה למתבונן, שישר משליך
קונוטציות על סיפור חייהם של הדמויות.
האם יש צורך "להעמיס" בעוד איורים שלילים?
בצפיה ראשונה בבחור למשל, ישר מבינים שמשהו רע עובר עליו,
אם האיורים מסביב היו של כלי נגינה למשל, השאיפה האמיתית
שאליה הוא מנסה להגיע נניח, לדעתי הפרינט היה הרבה יותר חזק ונוגע
ללב.
אבל זו דעתי.
ומבצע סבתא באמת לא יושבת טוב…
הסבתא גם עובדת במקאן?
מדהים
(חוץ מהזקנה, לא יושבת טבעי..)
סחטיין תומר…
אלי עזרזר התותח על
בהחלט מגיע ולא יודע למה נשמט כאן מהרשימה.
צילם בהתנדבות ובהמון כישרון: אילן בשור
וגם איפרה בהתנדבות: ענת אנזל
עשוי טוב. מגיע גם קרדיט לצלם לדעתי
מצוין לדעתי.
נייס
קבלו את התנצלותי.
בהחלט מטרה חשובה.
בהצלחה
אלה מרפאות החוץ, לא מחלקת האשפוז. ושם יש המון אנשים עם טראומות וגם התמכרויות.
לא אהבתי.
בעיקר מהסיבה שרוב מחלות הנפש לא נגרמות מטראומות.
אנשים שפגועים מטראומות בדרך כלל לא מאושפזים באברבנל.
קצת הפריע לי החינוך הלוקה בחסר.
הפרינט נחמד בכל אופן.
עושה את העבודה. יכול היה ללכת יותר רחוק, אבל נייס.
רעיון חמוד. אבל יש פה בעיות עיצוביות מציקות (בעיקר בזקנה… היא נראית שתולה)