בלוג המזבלה

פיצי דיין & פאטי דורי

אתמול היינו בתערוכת הגמר של בוגרי קורס קופיירייטינג מס 33 במכללת ACC תרצה גרנות. בשונה מפעמים קודמות, האווירה היתה פחות מעיקה, העבודות היו טיפה יותר טובות והחידוש הגדול הוא שבמקום תערוכת פרינטים היתה תערוכה חולצות, סחטיין לתרצה שהייתה הראשונה לצאת מתבנית הפרינטים השחוקה. בדומה לפעמים קודמות, גם הפעם המיקום לא התאים לקיום התערוכה, בר מעפן שכלל רק יין פטישים או משהו כזה והאווירה בתערוכה היתה יותר כמו כנס הורים מאשר תערוכת גמר מכובדת שאליה מגיעים פרסומאים בכירים במטרות סקאוטים אחר כוכבים עולים. בתערוכה פגשנו את אדי הכריש, אופלר התותח את אביטלוש ואת יוסי צרפתי שמיד ברח מחשש לכאפה מדורי. מר עידו מימון, הר הקריאייטיב עם לב של דובי, זכה במקום הראשון ואנחנו זכינו למצוא חולצות שנראה לרגע כאילו נרקחו במיוחד עבורנו. תודה לאלית שצילמה ת'עניינים. אתם מוזמנים לקפוץ לבקר באתר של קרייזי ריצ'רד ולראות (ואולי גם לקנות) את החולצות שהשתתפו בתערוכה.

אמץ גמד – גיא עם החולצה של אסף חלפון.

גיא דיין

השמנתי – דורי עם החולצה של מיטל אוראל.

דורי בן ישראל

ליבני השריף מסדיר עם גיא את ענייני הפרוטקשן.

גיא דיין והשריף

18 תגובות

  • "ברוסיה הייתי זאקט" + "סבא שלי היה בגטו וורשה" הכי מצחיקות לדעתי… 🙂

  • לדעתי יש שלושה ממש חזקים-
    1. הכניסה מסביב של ליאור גואטה
    2. 300CC +IQ של שני רונברג
    3. השמנתי, שאל אותי כיצד

    מעבר לזה, חביבה העבודה של גל ליפשיץ, והלאקי מי של יועד מיק. עם הזבוב של פלורית אפשר להזדהות מאד.

    עם כל הכבוד לתערוכת הבוגרים של הבצפר בנושא שימור נמל ת"א, אין ספק שהתערוכה הנוכחית של תרצה לוקחת אותם.

    הערה אחת:
    יהונתן שחר, קבל אזהרת קופי קט: שלום אחר כך, הרחקת יונים. אני מוכן להשבע שראיתי משהו כזה בז'בוטינסקי- "עד שיבוא השלום…" הרחקת יונים.

    הארה אחת:
    דורי את גיא, לא יודע אם שמתם לב, אבל חולצת התשס"ח היא לא אחרת מפרופוגנדה כנגד המזבלה. משהו מריח פה מסריח, המיץ של הסחי מטפטף…

  • המקום היחיד שבו תשתה צייסרים של יין פטישים ותידחס עם עוד מלא זונות מילים כמוך בחלל חנוק (למרות שאסור לעשן) וכל זה בשביל לקלוט איזה יציאה של קופי בשש שרק הרגע תרצה השריצה, לא יודע מה אתכם אבל אותי זה מקסים. יהיה להם (לאלה שיקבלו עבודה…)
    מספיק זמן להסתובב במסדרונות מפלסטיק ולנשום אספרסו איטלקי, ואם תשאל אותי אולי אפילו יותר מידי, ואם נסתכל על זה רגע דרך משקפיים קונספטואליות (כן כן אני יודע אני נשמע כמו פלנר)
    אני חושב שתרצה לוקחת בגדול, במקום להפיק הזמנות מיוחדות ולקיים אירוע ראוותני וממומן היטב, היא מפתיעה כל שנה עם תערוכת אנדרגראונד שנראית כאילו הפיקו אותה הפנקיסטים של כיכר דיזינגוף, ובעצם דואגת לכך שכל מי שיגיע, יגיע בשביל העבודות ולא בשביל הבופה והוויסקי
    של הבצפר. או כמו שהיא תמיד אמרה – רעיון גדול עומד בזכות עצמו, אפילו אם יש לו חרא של ארט, ואפילו אם אתה נתקל בו במרתף של הסנטר, החכמה היא לרגש, להצחיק, להכעיס,
    להעציב וכו" גם במקומות האלה, גם כשאין לך תקציב…
    התערוכה עצמה הייתה נחמדה, אני חושב שבתגובות שכחו לציין את הטי שירט –
    "אני כישלון, אבל חרוץ! שהייתה מצויינת לדעתי וכמובן שגם הג'קט הרוסי היה מעולה.

    הרבה כבוד מגיע לגברת גרנות, כבוד שהיא לא תמיד מקבלת… על האומץ ההתמדה והפתיחות המחשבתית הכל כך לא ברורה מאליה. יכול להיות שאני נכלל בקטגוריית התלמיד המשוחד,
    אבל בוא נגיד שכאן במזבלה זו בסך הכל אפליה מתקנת.

  • לעניין:
    תערוכת ציפרלקס.
    תלמידי הקורס קיבלו בריף שתמציתו: קחו טישירט ותוציאו ממי שרואה אותה חיוך.

    בפועל:
    רוב החולצות שהיו בתערוכה נראו כאילו למי שעשה אותן הייתה יציאה כלשהי שהוא שמר וחיכה לרגע לתת לה לצאת, בלי קשר בכלל לבריף שקיבל. מעבר לזה, הרבה מהרעיונות שחוקים ומשומשים, שלא לומר – מועתקים ממש. "גטו ורשה", ,הכניסה מסביב", "איך אני הולך?" אלה דוגמאות שעולות לי כעת בראש, אבל בהחלט היו עוד נפילות. משחקי מילים מפגרים כמו "אני כשלון. אבל חרוץ!" – גרוע. ועוד אי-אלו דאחקות בשקל וחצי – "כל אשה צריכה לדעת שכך וכך" ובסוף הוא בוהה לה בציצים. גיחי. כמו-כן, היו אנשים ששכחו כנראה שאנחנו חיים בעידן האינט' המהיר בפרט והתקשורת המהירה בכלל, ושעליהם להרשים במספר בודד של מילים על חולצה ולא להעמיס ולעייף. בשביל זה יש חוגי סריגה.
    ציון לשבח מגיע בהחלט לקובי שזכה במקום השני עם חולצת האיקאה שלו, שבלטה באופן ניכר מעל לאחרות מכל בחינה שהיא – גם מחשבה גם רעיון וגם ביצוע. החולצה של עידו היא דוגמא לשימוש בהומור חכם וקליעה פשוטה ומדוייקת למטרה. "שלום עם שכנים מתחיל בחדר מדרגות" – אני מסכימה עם תרצה שהצהירה שם שמדובר במשפט מאד יפה, אני הייתי אומרת אפילו פיוטי, אבל מה בינו ובין הבריף? והחולצה? את מי זה מצחיק? בטח שלא אותי. פספוס רבתי. הלאה, עוד. זו רק אני או שהיה שם דיג'יי? ולשם-מה להביא דיג'יי כאשר כל מה שהוא משמיע זה דיסק אוסף שבכיף יכול היה להיקרא "מוזיקה שאסור להשמיע, בטח לא בקולי קולות".
    מקום התערוכה עצמו היה לא כייפי, הבריף היה מעולה וחבל שלא "עפו עליו" התלמידים כמו שראוי היה. בטר לאק נקסט טיים.

  • הכל סבבה, פנאן וקשת בענן. תרצה יותר טובה ממתחריה כי יותר אכפת לה ובכל זאת,
    הרמה של הקופי בארץ כל כך נמוכה.
    מאות בוגרי תרצה השתלבו בתעשייה וזה מה שיש להם לתת: מחזורים של בדיחות ביידיש??(הפרסומת של מולר) עוד ילד אשכנזי שרץ לזרועות אימו?? אנימציה של תינוק חמודי??
    חסידות בתלת מימד ששרות כמו יעכנות זקנות?? אנשים שהתמכרו לשירות של דפי זהב??
    מביך…

  • להגיד שתרצה הראשונה שיצאה ממתכונת הפרינט זה לא מדויק בכלל.
    עבודי כבר זמן מה מציגים סרטונים בתערוכת סיום

  • [Comment ID #14556 Will Be Quoted Here]

    אפשר לייעל ולתעל את הכעס.
    לא יודע איזו עבודה עשית, אבל אם את טוענת שאכן הבריף פוספס, קחי את הבריף ותוציאי ממנו 30 רעינות חדשים. לכי עם האמת שלך.

    בהצלחה 🙂

  • טל היקרה שלום.
    לשם הבהרה ולמען הסדר הטוב:
    החץ ששלחתי מופנה בראש ועיקר לתרצה ומנהלים מוסדות דומים.
    אני את לימודיי אצל תרצה סיימתי לפני כך וכך זמן ומאד נהניתי ואפילו, רחמנא ליצלן, עובדת בתחום. לתערוכה, לעומת זאת, הגעתי כאורחת.
    תלמידים מגיעים ללמוד (או לפחות חלקם) עם בערה ואש ליצור משהו, להתבטא, להזיז, לפגוע בנקודה. כמובן שחלק מגיעים כי מישהו אמר להם שהם מאד, כאילו, מקוריים כאלה וצריכים לעבוד בתחום הכתיבה כי חרזו בשיר שכתבו את המילה שטחים עם פרחים. אז נכון שבדרך הם מאד מפוזרים וצריכים מישהו שיעשה להם קצת סדר בקלבסה. בדיוק בשביל זה יש את המרצים והמדריכים, שבוררים מה עובד ומה לא. נותנים כיוון. כל עבודה באשר היא עברה את האישור של תרצה (או מדריך מקצועי שמולו עבד התלמיד) לפני שהודפסה על חולצה. אם כן, הכעס שלי הוא בעיקר על השיפוט של מי שאמור לעשות סדר ולקבוע מה לעניין ומה עובד. מי מתאים לתחום ומי לא. וזה משהו שאפשר לדעת מהר מאד. הרוב המוחץ של העבודות כאן הן אפילו לא ברמת בוסר. זה גם לא בינוני. זה סתמי. נדוש. מהביקורת שלי אפשר ורצוי להפיק לקחים להבא בכינון תערוכות כאלה ואחרות, אין פה שום כוונה לפגוע במישהו על בסיס אישי. עד כאן המשך האמת שלי.

  • [Comment ID #14562 Will Be Quoted Here]

    זה טל היקר, ולא היקרה 🙂

    ואני בכלל מהבצפר.

    בהצלחה בכל אופן

  • [Comment ID #14562 Will Be Quoted Here]

    יאללה יאללה…
    גם אני סיימתי תרצה לפני כך וכך שנים וגם אני עובד בענף (שמה נאמר עלה)
    ואני חושב שאת גם מגזימה וגם לא מבינה את התהליך שעוברים התלמידים בפרוייקט הגמר.
    להזכירך (אין לי מושג מתי את סיימת אבל לפחות כשאני למדתי זה היה ככה ואני יודע שזה כך גם היום) התלמידים מקבלים בריף לפרוייקט הגמר כחודש חודשיים לפני סוף הלימודים, מאותו רגע הם אמורים להתחיל לחשוב ולבחון את הרעיונות שלהם מול תרצה והמרצים עד כאן טוב ויפה.
    אממה, אם בסוף התהליך תלמיד מגיע לחילוקי דעות עם מרצה לגבי העבודה שלו והם אינם מצליחים להגיע לעמק השווה, יש לתלמיד רשות וחופש יצירתי ללכת עם האמונה שלו עד הסוף, למרות שאמרו לו אחרת. זה בלבד שיעור שלא תקבלי בהרבה מקומות ובטח שלא במשרד פרסום מול לקוח או מנהל קריאיטיב, וכן, גם אם בסוף העבודה יוצאת לא משהו כמו במקרה ההעתקה מ"עד שיבוא שלום…" עדיין יש מאחוריה ערך מוסף של אחריות והקשבה לאחרים.
    ולגבי הדוגמאות שהבאת – גטו וורשה זו לא העתקה, קוראים לזה טייק אוף והאמת שזה די מצחיק.
    כישלון חרוץ, הוא אכן משחק מילים אבל בינינו כשאתה מחפש קופי לחולצת טי אתה לא מנסה לעצור את ההתחממות הגלובלית, ויש מקרים שבהם משחקי מילים (חכמים) עושים את העבודה.
    חוץ מזה שזה אחלה משפט על קופיריטרים עם תסביכי בטחון עצמי וביקורתיות יתר (בקיצור כולנו) וכשחושבים על זה רגע הוא מקבל משמעות אמיתית.
    כמובן שהיו גם פחות טובים, טוב נו… מביכים, אבל בכל זאת אני לא חושב שהיה עד כדי כך גרוע.
    בטח אם משווים לתערוכה האחרונה של המתחרים.
    את יודעת איך אומרים – הכול יחסי בחיים.

  • דבר אחד תמיד חסר בתערוכות של כל בתי הספר – פרגון.
    תלמדו לפרגן ולא רק לקטול.
    אני אישית פיספסתי את התערוכה השבוע לצערי, אבל היום קפצתי לראות את החולצות בסנטר. אפילו קניתי לעצמי את החולצה של מימון, שהיתה הכי טובה שם לדעתי.

  • אני לא מאמין שעשיתם חולצות בתור פרויקט גמר, אני בוגר עבודי ואנחנו עשינו סרטונים שאותם הפקנו, צילמנו וערכנו!!!
    אבל כן…גם חולצות זה כיף

    😉

  • תרצה שולטתתתתתתתתתתתת!!!1
    ובנימה יותר רצינית – רואים בבירור שפרוייקטי הגמר של תירצה יותר רציניים מאלה של הבי"ס.
    לא יודע מי זה אחת שבולעת אבל הוא אמר את הכל וצדק בכל מילה

הוסיפו תגובה