בית המשפט העליון קבע: גם במודעה פרסומית יש לתת קרדיט לצלם

השופט אליקים רובינשטיין, המשנה לנשיאת בית-המשפט העליון, קבע באחרונה תקדים משפטי שעלול לגרום ללא מעט תסבוכות וכאבי ראש עבור משרדי הפרסום וחברות שמפרסמות בפרינט, שלטי חוצות ומדיות נוספות, בהן משולבות תמונות מקוריות של צלמים ישראלים.

תחילת הסיפור במספר רב של תביעות שהוגשו ע"י צלם 'ידיעות אחרונות' לשעבר אפרים שריר שצילם את התמונה המפורסמת של שר הביטחון דאז עמיר פרץ מביט מבעד למשקפת סגורה. במרוצת השנים, תבע שריר כמה וכמה כלי תקשורת בשל פרסום התצלום, שלטענתו נעשה ללא רשות או קרדיט וזכה לפיצויים בסך של כ-26 אלף ש"ח.

לפני כשנתיים וחצי, הגיש שריר באמצעות עורך הדין דב הירש, תביעה בסך 50 אלף ש"ח נגד חברת נירית-זרעים בע"מ ומשרד הפרסום ערמוני תקשורת שיווקית בע"מ (לשעבר ערמוני Bates), לאחר שהשתמשו בתמונה במודעת פרסומית בעיתון 'הארץ'. במשרד הפרסום ערמוני ובחברת נירים-זרעים, טענו להגנתם כי רכשו את הזכויות לשימוש בתצלום מסוכנות AP, ולטובת החברה עומדת הגנת שימוש הוגן, שכן עשתה שימוש בתצלום לצורך הבעת תודה והערכה לשר הביטחון לשעבר עמיר פרץ.

תביעתו של שריר נדחתה בתחילה על ידי בית משפט השלום בעפולה שקבע כי הזכות המוסרית אינה מוחלטת, לאור כך שלא נהוג לכלול את שם הצלם בצילומים שבמודעות פרסומיות. שריר לא הרים ידיים והגיש ערער לבית המשפט המחוזי בנצרת שדחה אף הוא את דרישתו לפיצוי. גם הפעם שריר לא ויתר, והגיש ערער נוסף הפעם לבית המשפט העליון, שהחליט להציע לצדדים לסיים את המחלוקת המשפטית עם תשלום סמלי בסך של 1,800 ש"ח. שריר אף ביקש כי יפסקו לטובתו הוצאות משפט ושכר טרחה לעורך הדין הירש, אולם השופט רובינשטיין סירב.

על פי רובינשטיין, העובדה שלא נהוג לתת קרדיט לצלמים במודעות פרסומת אינה פוטרת מהחובה לכבד את הזכות המוסרית. "אין בקיומו של נוהג מסוים בענף הפרסום שלא לתת 'קרדיט' ליוצר במצבים מסוימים, ככל שאכן ישנו כזה, כל עיקר, כדי לשלול את זכותם המוסרית של יוצרים ביצירותיהם", כתב בהחלטתו. בסכום הפיצוי הסמלי שנפסק לטובת שריר, הוסיף השופט רובינשטיין, "יש כדי להדגיש את המובן מאליו, לשיטתי – יוצר זכאי לקבל הכרה ביצירתו וליהנות מפרי עמלו, והכל בהתאם לנסיבות כל מקרה".

מתוך החלטת בית המשפט: "מקובלת עלי קביעת בית המשפט המחוזי, כי פרסום התמונה על-ידי המשיבה בעיתון "הארץ", ללא ציון שמו של המבקש כמי שצילמה, עולה כדי הפרת זכותו המוסרית של המבקש לייחוס היצירה על שמו. אף אני סבור, כי מלשונו של חוק זכויות יוצרים עולה שפגיעה בזכות המוסרית לייחוס מהוה הפרה של הזכות. מכאן, כי אין בקיומו של נוהג מסוים בענף הפרסום שלא לתת "קרדיט" ליוצר במצבים מסוימים, ככל שאכן ישנו כזה, כל עיקר, כדי לשלול את זכותם המוסרית של יוצרים ביצירותיהם. בהמשך לכך, סבורני כי מתעוררת תחושת-מה של חוסר נוחות מכך שבית המשפט הכיר בהפרת זכות זו אולם לא מצא לפסוק גם פיצוי – ולוא גם נמוך – בגינה; לשיטתי, אף אם יש בנסיבות ענייננו, כמות שתוארו, כדי לקבוע שהסכום יהא על הצד הנמוך, נוכח אופי הפרסום והיעדר הנזק כשלעצמו, הנה אין בכך כדי לאפסו מכל וכל. על כן הצעתי, והדבר התקבל כאמור על-ידי הצדדים, כי המשיבות ישלמו למבקש סך סמלי של 1,800 ₪ בגין עצם ההפרה. בכך יש כדי להדגיש את המובן מאליו, לשיטתי – יוצר זכאי לקבל הכרה ביצירתו וליהנות מפרי עמלו, והכל בהתאם לנסיבות כל מקרה."

את שריר ייצג עו"ד דב הירש, את נירית זרעים ייצגו עוה"ד אבי שץ ונועה מוטולה, ואת ערמוני – עו"ד רונית זמני-ערמוני. מקור: העין השביעית