מאת: דוד וטין, מנהל השיווק ומייסד חברת NetBus (נטבס) הישראלית
בעודי יושב בסלון ביתי, ושומע את בני משפחתי שרים להנאתם 'מעוז צור', הסתכלתי על נרות החנוכייה, שעמדה לה בפתח הבית, והתחלתי לחשוב על המילים 'בימים ההם ובזמן הזה'. נזכרתי לעצמי כי המטרה לשמה אנו מדליקים נרות חנוכה היא 'פרסומי ניסא' – או בשפה העברית, פרסום הנס. ואז נפל לי האסימון גם נס פך השמן הוא שיווק ופרסום!
בעקבות המחשבות האלה, התחלתי להרהר ברעיון, והחלטתי לשתף אתכם בו. לפני 2000 שנה רצו לפרסם את הנס. מה עשו? פשוט "המציאו" פטנט! הדלקת נרות בחנוכייה שתונח בפתח של כל בית. ועם הצלחה של 2000 שנה אי אפשר להתווכח! ועכשיו אני שואל, איך מחזיקים רעיון במשך כל כך הרבה זמן? איך זה ממשיך להיות רלוונטי עד שבכל מקום, מירושלים ועד th5 אבניו במנהטן, יודעים להגיד HAPPY HANUKHA?!
היום, פרסומת לא 'תופסת' יותר מחודשיים, וזה במקרה הטוב כמובן. מדוע, אתם שואלים? ובכן, כל הזמן חייבים להפוך את הפרסומת לרלוונטית ואקטואלית, אחרת היא לא 'תישאר באוויר'. אז מה הסוד? מהו אותו סוד של ה- 'פרסומי ניסא' הזה?
כל משווק מתחיל יודע שהצלחת הפרסום, היא ההגעה למקסימום לקוחות. ולכן, ההגיון הבריא והפרקטי ביותר הוא לצאת למקום הומה אדם, לכיכר העיר, לשוק וכו'. שם נעמיד חנוכייה ענקית וכך נגיע למקסימום לקוחות. הבעיה היא, שהסיסטם של אותו "פרסומי ניסא", פועל בדיוק הפוך. ההלכה קובעת שעלינו להניח את החנוכייה בפתח הבית. אז אני תוהה לעצמי, האם המפרסם לפני 2000 שנה בתקופת יהודה המכבי, הבין משהו בפרסום?
התשובה לתמיהותיי ושאלותיי טמונה בשאלה – איזה רעיון בכלל מפרסמים בחנוכה? שהרי אם לא נבין מה אנו רוצים לפרסם, אין כאן מקום לדיון כלל. כל הזמן חשבתי שה"מוצר" אותו מפרסמים בחנוכה זו החנוכייה! וכמה הופתעתי לגלות שטעיתי.. כאשר בעל עסק רוצה למכור מוצר ולמשוך את תשומת ליבם של העוברים שבים, הוא צריך להניח את המוצר בחלון הראווה, אך העיקר יהיה תלוי בתאורה שתאיר את אותו המוצר. ככל שהתאורה תמשוך יותר תשומת לב, הרי שההצלחה תגדל. מעניין אף יותר, כאשר יהיה חשוך מסביב, הרי שהפוקוס של התאורה יהיה יעיל אף יותר.
החנוכייה היא לא המוצר אותו אני רוצה לפרסם. החנוכייה היא בסה"כ הפנס, התאורה שמאירה את המוצר! לכן גם מדליקים את החנוכייה משעת 'צאת הכוכבים'. אז מהו המוצר שאותו אני מפרסם? אני מפרסם בחנוכה את הבית! שלום הבית, המשפחה, את העובדה שהדבר שינצח תמיד הוא 'האחדות במשפחה'.
פתאום הבנתי, שבפרסום אפשר לפרסם את הדברים החיצוניים, ולהשקיע שעות באיך להציג את המוצר, ואפשר לפרסם את הנקודה הפנימית, את המטרה, את המגמה. אם אני באמת מאמין במוצר אותו אני מוכר, אז אני צריך לשכנע את הלקוח, במגמה הפנימית של אותו מוצר. ואז… יקרה הנס הגדול! לנס הגדול הזה אני קורא: "רשת חברתית"!
אם הלקוח שלי יאמין במוצר בדיוק כמוני, הוא 'יפרסם' את המוצר לכל בני ביתו ושכניו. השכן שלו יעשה את אותו הדבר ו'יפרסם' את המוצר לכל בני ביתו ושכניו, וכן הלאה והלאה. והנה לנו הפייסבוק הראשון של יהודה המכבי. אין צורך לצאת לטיים סקוור, תשאר בבית ושם כבר תפרסם לעולם כולו. למען האמת, גם לא תצטרך לשבור את הראש כל הזמן איך לעשות את הפרסום אקטואלי, כי כולם מפרסמים בשבילך, וכל אחד יודע (הרבה יותר טוב ממך) איך לפרסם את זה לסביבתו. הפרסום הזה כל הזמן יעדכן את עצמו 'בגרסה החדשה' בלי לשנות כלום מה-'גרסה המקורית'.
כדי לפרסם מוצר, כל מה שאתה צריך לשאול את עצמך, זה קודם כל למה? מה החזון של המוצר? ולאחר מכן, מה המטרה של הפרסום שלו? אחרי שהבנו למה אנחנו מוכרים את המוצר ומה היעוד שלו, נחשוב על דרך מקורית שהאדם שרכש את המוצר ירצה לפרסמו מעצמו, ולהראות את הדבר הכל כך מיוחד שהוא רכש, גם לחבריו ולמשפחתו. בכך, הפרסום יהיה טבוע ב-DNA של המוצר וימשיך לפרסם את עצמו לאורך תקופה ארוכה. ומי יודע.. אולי הוא אפילו יישאר בתודעה אחרי 2000 שנה?
דוד וטין הוא מנהל השיווק ומייסד חברת NetBus (נטבס) הישראלית. אפליקציה לחיזוי זמני אמת בתחבורה הציבורית. קליק להורדה לאייפון, קליק להורדה לאנדרואיד.
2 Responses
משהו שלא חשבת עליו..
עד לפני 40 שנה בערך אומנם היו מדליקים חנוכיות ומירושלים ועד מנהטן היו מאחלים חנוכה שמח, אבל זה שבכל בית יש חנוכיה דולקת ובכל מרכז קניות כמו מרכזי תרבות או סתם בקרן רחוב מדליקים חנוכיות זה בזכות הרבי מליובאוויטש שביקש מכל חסידי חב"ד לדאוג שלא יהיה יהודי אחד שלא ייחשף לחג חנוכה.
כבר אלפי שנים שיהודים מקיימים את המצווה בדיוק כמו שאלפי שנים יהודים עושים מצוות אחרות. איך חסידי חב"ד הצליחו במבצע חנוכה? שאלתי אחד.. אין אחד שלוקח קרדיט על היחצנות, הם מאמינים שההצלחה אי של הרבי והכוח שיש לכל אחד מהם זה כוח של הרבי.. כן, הם מאמינים במוצר שלהם. אז השורה התחתונה שלך נכונה, צריך להאמין במוצר שאתה מפרסם
מקורי בהחלט!