מדליית כסף לפרויקט SDIA

מזבלה

מדליית כסף העונקה הערב בטקס מיוחד במסגרת פרס האו"ם של פסטיבל הפרסום ניו יורק למשרד הפרסום שלמור אבנון עמיחי Y&R עבור פרויקט SDIA של הוועד למלחמה באיידס.

מימין לשמאל: סיני, שלומי אבנון, צור גולן וגדעון עמיחי
מימין לשמאל: סיני, שלומי אבנון, צור גולן וגדעון עמיחי

יח"צ: ב-1990 ייסד ניו יורק פסטיבל את "פרסי האו"ם" UNDPI Award, המוענקים לעבודות פרסום למען המין האנושי שעולות בקנה אחד עם האידיאלים והמטרות של האומות המאוחדות. העניין העיקרי לפרס האו"ם הוא בנושאים כמו שלום וביטחון, קידום מעמד האישה, פיתוח חברתי, בריאות, זכויות אדם, שימוש בטבק, פשע ואלימות ומלחמה בעוני. קונסול ישראל בשנחאי, מר ג'קי אלדן, השתתף באירוע שנערך במרכז הפרסום והקריאטיביות של שנחאי. בטקס חגיגי במוצאי שבת בשנחאי, סין, ב-SINO ADI מרכז הפרסום והקריאטיביות של שנחאי נציג האו"ם, Jianguo Shen Ph.D העניק את מדליית הכסף לשלמור אבנון עמיחי.

מקרה חירום בפייסבוק / אינסטגרם / וואטסאפ?

19 תגובות לפוסט

19 תגובות

  1. אותי, בתור נשא HIV ולא חולה SDAIA, התוכן של הפירסומת הזאת ממש פוגע, מסלף ,לא נכון ברמה עובדתית!
    א- איידס לא מעבירים, איידס זה מצב חולני, שיש לו הגדרות ברורות, קשות, אבל גם תרופות!
    מה שעובר, זה הנגיף, שמו לא "אידס, ולא SDIA, שמו HIV…ואם הציבור בישראל לא יודע, אז על זה צריך לתת דגש, ולא על פחדים מלפני יותר מעשרים שנה!

    הגרפיקה שמראה שה SDIA יוצא מהשפתיים של הנערה, הוא רמז ברור ופוגעני, שSDIA עובר בנשיקה!
    לאף אחד שם ב"מלחמה באייס" לא הדליק נורות?
    ….לא AIDS עובר, לא מדביקים באיידס, …בטח שלא בנשיקה!

  2. מזל, חשבתי שזה רק אני שחושב שהמלך הוא עירום…
    שלמור הוא אחד המשרדים הטובים בישראל. הקמפיין הזה הוא אחד הגרועים בתולדותיה.
    מרמת הרעיון (כל כך קל להפיץ שיר = כל כך קל להפיץ איידס??? מה זה התובנה המטומטמת הזאת?) ועד רמת הביצוע הקלוקל. אבל בכל מקרה, סחטיין על הפרס ומזל טוב 🙂

  3. [Comment ID #37436 Will Be Quoted Here]

    תודה אדי.
    אני שמעתי את השיר הזה.
    ולמזלי אני עובד בשלמור.

  4. חבל שבלוג הפרסום משרד אחד בישראל לא נוקט יוזמה ומקיא את הרמאות הזאת מתוכנו. קמפיין שקרי שמשרד שלם עבד על מנת לייצר את התרמית. משידורים פיקטיביים בתחנות רדיו וטלויזיה שעלו כי מישהו בכיר התחנן ועד קייס פיקטיבי על שיר ששיגע מדינה. יש לשלמור דברים יפים אבל יש שם גם עבודה לא פוסקת ביצירת פיקציות מעוררות גועל. אולי קצת נסחפתי בעוצמה אבל יש רגע שצריך לומר מספיק!

  5. אני רוצה לציין ששלמור זה אחד המשרדים האהובים עליי. עושים אחלה של דברים (וגם קצת חרא – אבל ככה כולם).
    הרעיונות הגדולים שלהם גדולים, והשאיפה התמידית לעשות משהו קריאייטיבי מעוררת הערכה.
    אחרי שאמרתי את זה, אי אפשר להאשים אותי במניעים נסתרים למשפט הבא:
    הקמפיין של SDIA זאת בדיחה עצובה. פרסום רפאים. פרויקט שאיש לא שמע עליו מעולם.
    וזו בושה שבשלמור מתגאים בפדיחה כזו.

    לסיכום: שלמור אחלה משרד, SDIA בושה בושה בושה.

  6. [Comment ID #37415 Will Be Quoted Here]

    למה אנשים חארות אבל, למה? למה מינוסים??

    אגב יוני, הבוסים שלך נמצאים מתישהו בארץ?… נראה שהם יצאו לטיול מסביב לעולם.

  7. מוטי רוזינק, עוף כבר מהבלוג הזה, פסיכופט. הבנו שאתה המעריץ מספר אחת של שלמור אבל אתה הורס לנו כאן את הבלוג עם התגובות ההזויות שלך. אולי תיעלם מכדור הארץ כבר? צריך עזרה?

    יוני, אתה פרסומאי שאני מעריך ויש גם הרבה דברים שעשו בשלמור שאני מעריץ, אבל אם היית רואה את הסיפור הזה של SIDA מהצד, מבלי לעבוד בשלמור,. היית קורא לזה בשם הראוי: אחיזת עיניים וסילוף עובדות. אני בספק אם מישהו חוץ מרוזינק שמע את השיר הזה.

  8. זו לא סתם קנאה. זו קנאה חולנית.
    זה לא סתם ויברציות של משיגעס שמסונדלים, ראס בן ענה, בשנאה התהומית שלהם לכל מה שמוצלח יותר מהם (וזה עוד לא חוכמה, כי כל דבר מוצלח יותר מהם), זה כאילו שיש פה בתעשייה כאלה שהחליקו על השכל. למה?
    כי בואנה, הם סוללים לכם את הדרך קדימה (כשתגדלו, אני מתכוון, אי שם בשנת השלושת תלפים שנה למדינה), שלא להזכיר
    שאיפה שלא תהיו, גם אם מאחורי סורגים, תמיד ישאלו אתכם עליהם תכף ומייד כשישמעו שבאתם מישראל,נו, ומה אז, תמשיכו להיות אנטישמים גם מחוץ למדינה? מה הקטע של קלוץ קאשקס האלו אני עדיין לא מבין: הנה לכם השראה ודגם לאן להגיע. ובכלל, אם אתם כאלה בריונים גדולים, נו, בואו נראה אתכם, לכו תחזירו לנו את גלעד שליט במקום להשליט פה גלעד לכל מה שמריח קריאטיביות טובה.

    נ.ב
    לרפול פיתרונים איזה חייל אתם מתאימים באמת, ואני לא מעליב, אני רק מציין עובדה, וגם לא מפנה אותה לאפחד ספיציפי, אלא עושה פה סתם רנדאוו על האישיו של אותם ברנשים ומגעילות שבכל מקום בו ידם קלה על ההדק לפלרטט את הקנאה שלהם בשלמורים אבנונים עמיחיהים (חי, חי חי, עם ישראל חי בגאווה בזכותם, אם לא שמתם לב) לכל עבר ואומר:
    נראה אתכם יוצרים משהו שמגיע לדרגה הזו גם כן!!!

  9. כנראה ששנאה וקנאה הן חלק מהעניין, אם לא מהאו"ם אז מכאן.
    וכל שונאי וממורמרי שלמור מוזמנים להתפרע על המינוסים שליד התגובה שלי, כמו לכל תגובה חיובית שתהיה כאן. בסופו של דבר המוטיבציה שנותנים הפסלונים שחוזרים ארצה (ורק התחילו להגיע טפו טפו ) חזקה מכל אנרגיה רעה בתעשייה הזאת ומכל "לא שמעו על זה" "עשו כזה" שנשלף בבלוג הזה אחת לשתי תגובות, לכל קמפיין קצת שונה ולא רק של שלמור.

  10. השיר שמעולם לא היה והקמפיין הכי שקרי בתולדות הפרסום הישראלי.
    מעולם לא שמעתי את השיר הזה לפני שראיתי את הקייס-סטאדי המפוברק של שלמור. אין גבול לבושה כנראה

  11. יאו, אני מריח פה מלחמת עולם.
    תארו לעצמכם שעכשיו ירצו לפוצץ במבצע קיראאירני – טוב, נו, חוראני – את האו"ם
    על כך שהוא מחרה מחזיק אחרי, ואחרי כל מי שלא רק עיניים בראשו, אלא גם לב ונשמה קריאטיבית. ו…
    גאווה לאומית
    שהם ירימו טלפון מאיים לשלל בכירי האו"ם, יזממו מזימות אלו מהסטייל של ימותו הקנאים קוראי הקלפים למיניהם, ו…
    יאו, וואו, זו מלחמת עולם יכולה להתפתח כן. הקנאים הרי ממילא כבר חיוורים כסיד צף עם בועות מעצבים איך זה באו אלה
    הגדולים מכולם, שלמור אבנון עמיחי, ויאו, עשו זאת שוב פעם. כמו גדולים. כמו ענקים.
    כמו שהם, היו ונשארו, ויהיו תמיד, הגדולים-גדולים מכולם,בענף הפרסום והקריאטיביות בישראל. ולא רק
    עכשיו, רשמית, איתי מאוחדים גם כל האומות המאוחדות.

    שאפו!

  12. אני צהוב מקנאה. אפילו תחושת גאווה ופטריוטיות עיקצצה, באמת. לא צוחק.
    אבל מישהו חייב לומר את זה בקול – שוב עבדנו על העולם!
    שוב המח היהודי שיחק אותה, ובגדול.
    אני שותה תקשורת, אני פרפר אינטרנט, אני אפילו חוטא ברדיו וגם יש לי המון חברים. לא רק בברנז'ה.
    הפעם הראשונה ששמעתי את השיר הזה היה ביום שהוא הועלה בבלוג של Y&R.
    רשימת התודות בבלוג השלמורי מקבילה כמעט בדיוק למס' הלוגויים שיש על הקייס הזה, כל אחד ואחד מהם דאג לסמן וי על כל לוגו, כך שאשליית הסחף התיקשורתי המטורף במדינת ישראל תהיה מושלמת.
    איזו שטות!!
    שמישהו יגיד לי שאני אדיוט. מה זה החר(ט)א הזה??
    זה פשוט לעשות צחוק מהעבודה במלוא מובן המילה, אנו גדעון/שלמור/ענף הפרסום כורתים את הענף שעליו אנו יושבים, לעולם לא נ(ת)קדם כל עוד אנחנו עובדים על גוסטים/ספופים/בלופים/גחמות/וואנ-אופים;
    אבל מה? כל עוד העולם קונה ת'חרא שלנו…
    מי אני? קטונתי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תפריט הבית

קטגוריות פוסטים