בשעה לא כזאת טובה אך גם לא נוראית שלחו לי מקאן את סרטון היאנג ליונס שעשיתי יחד עם שותפתי המלזית לתחרות. הבריף היה לייצר סרטון עבור Film Aid International, עמותה חשובה ומיוחדת שמרימה הקרנות סרטים המוניות במחנות פליטים במדינות עולם שלישי. נתנו לנו 48 שעות, מצלמה סלולרית של סמסונג וגישה מלאה לבנק המוזיקה של גטי אימג'ס אבל אנחנו בחרנו לא להשתמש בהם. אשמח מאוד לשמוע מה אתם חושבים על הסרטון:
flixcoil3294223-flixcoil3294223-novid
הסרטון לא היה אצלי עד עכשיו כיוון שעבדנו על מחשבי מק שישבו בכל אחד מתאי הצוותים שהתמודדו בתחרות. אסור היה לנו להכניס דיסק און קי, לעבוד עם הלפטופ שלנו, להשתמש בפוטג'ים שלא צולמו באמצעות המצלמה הסמסונגית או לנשום.
באזור היאנג ליונס התייחסו אל אדליין ואליי כאל מינימום כוכבי רוק. אחת התגובות המשעשעות שקיבלתי על המדחום שלנו הייתה מפי קופירייטר קולומביאני. לדבריו, הוא ושאר אנשי המשרד שצפו לראשונה בסרטון צעקו במקהלה "איחו דה פוטה!". תמיד רציתי שיגידו את זה על עבודות שאני קשור אליהן.
לשמחתי הרבה לא רק שזכיתי להיות נוכח בפסטיבל המטורלל הזה, אלא חוויתי אותו עם רמת מעורבות גבוהה. כבר ביום הראשון נודע לנו שיש לנו פיינליסט על פעילות הקולבים. ביום השלישי לפסטיבל נולד לדורי איש קריאייטיב קטן בשם איתי בן ישראל. ביום רביעי עשיתי לאנץ' עם 8 חבר'ה מגוגל/יוטיוב והתמנגלתי עם אנדי ברנדט – מנהל הקריאייטיב הנחמד של גוגל (בתמונה הבאה), שאף העביר סדנא בפסטיבל. קצת לפני הלאנץ' עשיתי פוזות והתראיינתי לתקשורת. ביום חמישי קיבלנו את הבריף ויצאנו ל-48 שעות מרגשות ומתישות. ביום שישי התבשרנו שלא זכינו אבל הסמינר המאלף של Lean Mean Fighting Machine וה-500 יורו שדוד גוגל נתן לי לבזבוזים הרימו אותי בחזרה למעלה. ביום שבת קרו עוד דברים.
המשקל העודף שהתווסף למזוודה שלי בדרך חזרה לא היה מורכב רק ממגזינים וסובנירים, אלא גם מטונות של אנרגיות עבודה שהפסטיבל הזה מספק, שלל כרטיסי ביקור שהשגתי בפעילות נטוורקינג מבורכת ומלא תובנות בריאות. אחת מהן היא ששווה לעשות דברים בשביל הפרסים. המשפט הזה נשמע רע בדרך כלל אבל בקאן הבנתי שאין לי שום בעיה אתו ולהיפך – השאיפה לפרסים מובילה לשאפתנות, מצויינות ואפקטיביות. עוד תובנה – צריך לזרוק את כל המצגות שלי לזבל ולהכין חדשות.
הרבה דברים חריגים, יפים ומעוררי השראה קורים שם בקאן. שימו לב לקופירייטר הזה שעשה את כל הדרך מברזיל כדי להציג את תיק העבודות שלו בפני מובילי הענף. במשך שלושה ימים הוא עמד ברחבת הפסטיבל ועשה את השיט שלו, כל יום גימיק אחר.
ברמה האישית/אנושית, זכיתי להכיר מקרוב כמה אושיות פרסום נפלאות, ואני לא מדבר על דרוגה או בוגוסקי. את רועי כהן הכרתי עוד לפני הפסטיבל, אבל רק שם היו לי ההזדמנות והפנאי להצמד אליו ולהבין שיש בינינו הרבה מעבר לגורל משותף בפרסום. יוני להב (ג'וני אבולה), יוסי צרפתי (בדוק לא fag), יריב טוויג (ארט בשלמור), ינון לנדנברג (אידיאולוג'יק), דורון טל (סאצ'י), דימה פת (השפיץ הטכנולוגי של Y&R), אלון מוליאן (טוויס), אייל גן מור (טד), יגאל עזרא (ארט בגיתם ושחקן בפוטנציה), אסף זליקוביץ' (קופי במקאן), ערן גפן (הזבל), רמי שלמור (שלמור), אירנה שלמור (אשתו), איילה צורף (דה מרקר), זאב רביד (שלמור), עמית גל (אבנון), צור גולן (עמיחי) – היה נהדר להתחכך בכם ולהכיר את האנשים שמאחורי התגיות במזבלה.
תמונות נוספות מקאן אפשר למצוא בטוויטריה שלנו (קליק) או בפייסבוקיה שלי (קלאק). זהו-זה, עכשיו צריך לחזור לעבודה הקשה כי אני רוצה להצטלם עם השלט גם בשנה הבאה.
Even a professional blogger, they nonetheless utilizing those ideas =D
אחלה רעיון.
גיא, אני מקווה שאתה יודע שלישראלים אסור להיכנס למלזיה, אז תהיה זהיר.
אהבתי את הסיכום.
הסרטון נחמד, אבל יותר אהבתי את זה שזכה, למרות שהרעיון לא הכי מקורי.
הסרטון שלכם עייף אותי בצפייה ראשונה, בצפיות חוזרות הוא נראה יותר טוב.
(הספירה מ 10 זה יותר מדי.. וגם לאט.. כבר ב 5 הייתי מותש
וב 2 היה אפשר לנחש את הפואנטה כשהביפים המשיכו)
שקלנו גם את זה אבל בסוף הלכנו על המינוסים שקצת נותנים תחושה שאנחנו מאבדים זמן ככל שאנחנו נותנים לפליטים לחכות.
קניתי גם ירוקים!
לא כזה שוס
לך לעזאזל יא חרא.
איך אני יכול גם לקבל 500 יורו מדוד גוגל או לפחות 50 שקל מדוד מקושרים?
קבל יא אחה:
http://tiny.cc/ejek8
קצת באייחור אבל חפיף
סרט חמוד
ואני כולי מלא קנאה על החוויה שעברת.
שים את הסרט שניצח שנראה
מדפיס בשביל לקרוא בשירותים 🙂
(הוידאו בגיף סיקואנס)
אני אומר לכם, השופטים אנטימלזים. אנטימלזים! אחרת זה היה בכיס שלכם.
הכל פוליטיקה.
אמרתי כבר מלא פעמים סחטיין, אבל בינינו אני חושב שההישג האמיתי של המזבלה הוא זה שדורי הצליח להתרבות
אנדי תעשה לי סרט ביוטיוב!!!
ואגב, הוא המנהל קריאייטיב של יוטיוב.
אחלה גבר.
וגם הסמך שלו, טום.
נ.ב. דורי, תאכיל את הילד. הוא נראה רזה וחיוור…
היה הכי מדהים בעולם, תודה על הסיכום!
נתראה שם גם ב-2010, כן יהי רצון!
פנאן. האסל פרודקשן!
קולבים!
כולי קנאה. סחטיין עליך.
נורא אהבתי את המכנסיים האדומים שלך.
סרטון חמוד ביותר ובכלל נראה שעשית חיים משוגעים בפרק זמן קצר, כאילו היית לפחות ארקדי גיאדיין…
שנה הבאה אינשאללה אותו מקום, אותה שעה, ארגנתי לך הפעם שיתוף פעולה עם כוסית מאוסטרליה.
😉
סרט מצויין. ציפיתי שברגע שהוא יגיע ל-0 הוא יעלה בחזרה ל-1, 2, 3 עד 10 ואז יחזור בחזרה, אבל גם המינוס טוב.
בפוסט הבא אני מזכיר גם אותך!
לא טוקבק שתול! לא טוקבק שתול! לא טוקבק שתול!
תודה אדוני. אני לא חושב שיש קשר כיוון שהסרטון שזכה במקום השני נעשה באנימציה.
תודה גם לך עלמתי, באמת שמחנו שיצא לנו כצוות יוטיוב סוג של סרטון יוטיובי…
מה עם אדליין? מה שלומה? מתי באה לארץ ? 😀
בעני יותר טוב מהסרטון שלקח, אבל בטח הורידו לכם נקודות על כך שלא השתמשתם בטלפון
לך תזדיין יא חרא!
כלומר… תודה רבה על המשוב.
נראה לי הפוסט הזה הוציא אותי מ"הלם קאן" שחטפתי. זה באמת הסיכום האחרון.
אחלה סרט יא אח. יצא אפילו יותר טוב ממה שתיארתי. אל תתבאס. האנטישמים האלה לא נותנים כלום ליהודים (חוץ מכמה אריות, טיסה וכניסה על חשבונם וקצת פיינליסטים)! שיתביישו!
אוהב אותך יא אח ושתתפנה קצת מלחץ העבודה שפקד אותך בשבוע האחרון אולי נזכה לראות אותך יא זבללללללל.
אחלה סרטון. ממשיך את המגמה של המדחום בשימוש באייקונים פשוטים ומוכרים לרעיון קטן וחכם
בפרס אחד זכית בטוח: the name dropping award
סחה על החיים ש'ך בנאדם
לגבי הסרטון הוא לא יותר מחמוד..בקטנה