ב-30 ביוני 1948, הוצא להורג מאיר טוביאנסקי, קצין צה"ל ועובד חברת החשמל הירושלמית, אשר הואשם על לא עוול בכפו, כפי שהתברר בדיעבד, בריגול נגד ישראל במהלך מלחמת העצמאות. טוביאנסקי הועמד בפני בית דין שדה, הורשע והוצא להורג בהחלטה יחידה מסוגה בתולדות מדינת ישראל.
על מצבתו נכתב: "מאיר מישה טובינסקי, בן דבורה ויעקב, נולד בליטא עלה תרפ"ה. נהרג בשגגה בשרות צבאי בבית-גיז כ"ג סיון תש"ח. בן 44 בנפלו".
עתה הסיפור חוזר לכותרות לאחר שבימים האחרונים עלה קמפיין מודעות בפייסבוק ועמוד אוהדים אשר מספר את הסיפור ומייחל להחזיר אותו לתודעה הציבורית. בעמוד (קישור) נכתב: "אני כבר מת, אבל הסיפור שלי חי ומונח כאן לפניכם. עזרו לי להפיץ את סיפורי ע"י לחיצה על כפתור הלייק ושיתופו". במודעת פייסבוק דמויית מודעת אבל (קישור), נכתב: "הוציאו אותי להורג! אני האדם הראשון שהוצא להורג בישראל. השני והאחרון היה אדולף אייכמן. עזרו לי לספר את סיפורי!".
מתוך העמוד: "עבדתי כמנהל הצרכנים בחברת החשמל הירושלמית. הבוס שלי, אנגלי בשם בריינט, ניהל במקביל את חברת החשמל בירושלים המזרחית. בריינט ביקש ממני את רשימת הצרכנים שמקבלים חשמל גם בזמן הפסקת חשמל. בתמימותי מסרתי לו את הרשימה. לימים הסתבר שיש חפיפה בין כתובות הצרכנים ברשימה לבין המקומות אותם הפציצו הירדנים."
"אני הוא האדם הראשון שהוצא להורג בישראל. השני והאחרון היה אדולף אייכמן. בית הקשתות. כאן, ב-30 ליוני 1948, הוצאתי להורג ע"י כיתת יורים. גופתי הושלכה לבור במקום וכוסתה בעפר."
"מן הרגע שנעצרתי בשוק הכרמל בתל אביב ועד הוצאתי להורג, עברו שלוש שעות וארבעים וחמש דקות בדיוק. זמן בו הספקתי להיחקר, לעמוד למשפט ולהיות מוצא להורג ע"י כיתת יורים".
במהלך מלחמת העצמאות, נפגעו בפגיעה ישירה מספר מתקנים אסטרטגים של תשתית המים בירושלים. פגיעות אלו עוררו חשד כי מיקום המתקנים הועבר לתוקפים. איסר בארי, אז ראש המודיעין הצבאי שזה עתה קם, סיפר כי מצאו אצל אחד מראשי המשטרה הבריטית, תרשימים של אתרי חברת החשמל בירושלים. בארי הורה לחקור מיידית מי הדליף את המסמך החשאי הזה לידי הבריטים. הבדיקה נערכה במהירות, מבלי להעמיק, והחשד נפל על טוביאנסקי.
טוביאנסקי, שאכן היה בקשר עם בריטים שונים, עוד מן השנים ששירת בצבא הבריטי, וחשב שקשרים אלו יועילו לו לקבלת מידע מהם, אכן העביר לידי הבריטים מסמך של אספקת החשמל בירושלים. מסמך שייתכן ואף לא היה צריך להגיע לידיהם, אולם, כפי שהתברר לאחר מעשה, מסמך זה לא חשף כלל את תעשיית הנשק של ההגנה בירושלים
בארי שמע שטוביאנסקי מגיע באותו יום לתל אביב, ושלח לקרוא לו לישיבת חירום. ברגע שנכנס טוביאנסקי למשרדי המודיעין בתל אביב, נעצר ונחקר על ידי דוד קרון, על ידי איסר בארי, על ידי בנימין גיבלי ועל ידי אברהם קדרון, שהיה אחר כך מבכירי משרד החוץ הישראלי, ועבד אז גם במודיעין. החוקרים הצליחו להוציא ממנו "הודאה" שהוא אכן העביר את המסמך לידי הבריטים. אלא שטוביאנסקי התכוון למסמך אחר בתוכנו משהתכוונו חוקריו. הם הודיעו לו שהוא מואשם במעשה ריגול חמור, ושהוא יועמד לדין עוד באותו יום.
ביום 30 ביוני 1948, הוכנס טוביאנסקי למכונית שלוותה על ידי שתי מכוניות אחרות שיצאו מתל אביב לכיוון חולדה. משם הגיעו לבניין הנטוש של בית הספר המשותף לכפרים בית ג'יז ובית סוסין (באתר בית הספר הוקם מאוחר יותר מצפה הראל, כקילומטר וחצי מזרחית לקיבוץ הראל, והבניין הנטוש קיים עד היום). טוביאנסקי הוצא מן המכונית, הוכנס לאחת משתי הכיתות של בית הספר והועמד למשפט בפני בית דין שדה שבו ישבו דוד קרון, בנימין גיבלי ואברהם קדרון. החוקרים מן הבוקר הפכו לשופטים, ייצוג עורך דין לא ניתן לו, והמשפט הסתיים במהירות רבה. טוביאנסקי הורשע בבגידה, ונגזר עליו עונש מוות.
בעת שהדיון התנהל, עסק איסר בארי, שאיחר למשפט, בהכנת כיתת יורים בת ששה חיילים, אשר נלקחו מחטיבת "הראל", שהתאמנה באזור. הששה הובאו, מבלי שידעו את הסיבה לכך, לבית הדו-קומתי שנותר על תלו עד היום בקיבוץ הראל, ואשר נושא את השם "בית הקשתות". לאחר שעה קלה הגיעו השופטים לבית, כפתו את טוביאנסקי, וקשרו את עיניו. הוא הוצב עם פניו אל הקיר, וכיתת היורים נצטוותה לירות בראשו. הוא נהרג בו במקום, וליד הקיר נחפר בור, שלתוכו הושלכה גופתו וכוסתה בעפר.
בני ביתו של טוביאנסקי המתינו לשובו, ועם בוקר יצאו לחפשו. במקום עבודתו בחברת החשמל לא ידעו דבר, וכך גם בבסיס הקטן של חיל האוויר בירושלים. מישהו הפנה את בני המשפחה אל משרדי הש"י, שירות הידיעות של ההגנה, ושם פגשו את יצחק לוי (לויצה), שהיה ראש הש"י במחוז ירושלים. הוא סיפר להם שמספר ימים קודם לכן סיים את תפקידו, והפנה אותם לבנימין גיבלי. כך הסתובבה רעייתו של טוביאנסקי מספר ימים, וחיפשה אחר בעלה.
לאחר מספר חודשים, נתגלתה במקרה גופת ערבי בשם עלי קאסם ביערות הכרמל. בדיקה מצאה שהאיש נוקב בכדורים מטווח קרוב וגופתו הושלכה בין העצים. חקירת המשטרה מצאה שמדובר בערבי ישראלי שעבד כמרגל עבור המודיעין הישראלי. חקירה נרחבת העלתה שהאיש נחשד על ידי מפקדיו במודיעין הישראלי ששימש כסוכן כפול, ושהעביר במקביל מידע למודיעין הערבי. משם, הדרך אל איסר בארי ואנשיו הייתה קצרה, ואלה הודו בחקירתם כי הם שירו בערבי, הרגוהו בלא משפט, והשליכו את גופתו ביער. בן-גוריון ואנשיו העמידו לדין את איסר בארי. בארי נשפט ונמצא אשם, וגזר דינו היה סילוקו מן הצבא.
בשלב זה, בעקבות מאבקה של האלמנה לטיהור שם בעלה, בא היועץ המשפטי הראשון של הממשלה, יעקב שמשון שפירא, ודרש לצרף למשפט גם את "תיק טוביאנסקי". ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, נאות, ולאחר שנה מינה ועדת בדיקה. אהרן חטר-ישי, הפרקליט הצבאי הראשי, פתח בהליכים לזיכויו של מאיר טוביאנסקי, וקבע כי הוצא להורג, אף על פי שלא ביצע את העבירות שיוחסו לו.
שנה לאחר המשפט, ב-1 ביולי 1949, כתב בן-גוריון לאלמנתו של טוביאנסקי שבעלה "היה חף מפשע, ופסק הדין וביצועו הם טעות טראגית". זאת לאחר שבמשפטו החוזר זוכה מכל אשמה, ואף הוענקה לו דרגת כבוד של סרן. בפסק דינו נרשם "טוביאנסקי, בן 45, חבר ההגנה נאמן מזה 22 שנה." הודאה זו של בן-גוריון, לגבי משפט שבוצע במהלך מלחמה, הייתה אבן דרך משמעותית בעיצוב סמכויות הצבא, ובפיקוח הדרג המדיני עליו.
המידע אודות הפרשה מסתמך על הערך בויקיפדיה.
תגובה אחת
פרטים מהותיים הנוגעים לפרשה ומצוינים כאן מכילים טעויות קשות . פרטים חשובים אחרים אינם בה. חבל.