אחד הסממנים המובהקים לכך שהענף נמצא בתרדמת ואינו מייצר מספיק תוצרים שראוי לדבר עליהם, היא עליה משמעותית בשיח במסדרונות המשרדים ובהתרעמות הברנז'ה אודות קמפיינים מועתקים או כאלו ששאבו השראה ממהלכים בינלאומיים מדוברים. וגם הפעם הדיבור העדכני מעלה טענות על כך שבמשרד הפרסום גיתם BBDO שכפלו לכאורה קריאייטיב של קמפיין מדובר במיוחד של משרד הפרסום גריי קנדה עבור צבא הישע (Salvation Army).
במשרד הפרסום גיתם BBDO השיקו אמש סרטון שסוקר פעילות קהילתית שנעשתה במסגרת פרויקט 'בתים מבפנים' עבור עמותת עלם. במסגרת הפעילות, זכו המבקרים לביקור באחד הבתים הפתוחים שמשתתף בפרויקט, אלא שאז נגלה בפניהם מחזה בלתי צפוי, הבית אליו הם נכנסו אינו בעל עיצוב פנים מרשים, אלא דירה שמציבה בפני המבקרים מראה של מציאות עגומה שבה אלפי צעירים וצעירות ישראלים שחיים מחוץ לבית הוריהם, מתגוררים בתת תנאים ומתחת לקו העוני.
גם הקנדים מתמודדים עם הסוגיה המעציבה, למעלה מ-300,000 מהם חיים מתחת לקו העוני ובדומה לפעילות של גיתם BBDO, גם הקמפיין של גריי קנדה לצבא הישע שהושק ממש לאחרונה, חשף בפני המבקרים של 'הבית הפתוח' את המציאות המרה, בדרך קריאייטיבית, מפתיעה ונוקבת. למרות הטענות על העתקה, קשה לעשות השוואה בין המהלך של גיתם לזה של גריי. בעיקר בגלל שכל ניסיון להציגו ככזה יעשה רק עוול למהלך היצירתי של הקנדים.
הבית שלא תרצו לגור בו – גיתם BBDO
הבית הפתוח – גריי קנדה
2 Responses
בא נאמר שגיתם קיבלו השראה מהקנדים (העתקה זה בטח לא).
האם הביצוע מוצלח?
האם זה מזיז?
האם הפסקול יושב נכון (לי הוא לחלוטין נשמה כמו ההתחלה של "יש לי חדר משלי")?
….
הביצוע פגז, עולה על המקור, הופך קרביים והסאונד בכלל מדוייק, אז למה לא לפרגן? האם תמיד פרסום צריך להיתו מיוחדג' ?!?
ברצינות דורי? עוול יצירתי…
לדעתי זה ממש הפוך. בטח לא העתקה והצורה שהצגת את הדברים די מביכה.
קמפיינים עם רעיון דומה שיצאו בזמן מקביל שלכל אחד דרושות הכנות של חודשים ארוכים. מי כמוך, עם כל הניסיון והקילומטרז' של רעיונות וקמפיינים, יודע שזה לא עובד בקטע של "היי, ראיתי שהקנדים עושים משהו עם בית והומלסים, אז בואו נרים גם אנחנו כזה לשבוע הבא, סבבה?!"
ואגב, לדעתי אתה עושה דווקא עוול לישראלים שהביאו רעיון יותר טוב.
הקנדים עשו תערוכה בעצם – ביימו בית ושמו שלטים וקופסאות עם טקסט בדומה להרבה תצוגות במוזיאון שראינו. הישראלים הצליחו להכניס את המבקרים לעולם האמיתי של נוער חסר בית, הפגישו אותם עם אנשים אמיתיים, שאלה באמת החיים, נערים שבהתחלה גימגמו אבל בסוף היו אמיצים, פתחו את הפה ודיברו איתם פנים אל פנים במילים אמיתיות וכנות. היו שם חיבוקים ודמעות אמיתיות.
אני יודע, כי הייתי שם בתור מבקר.
עכשיו תגיד שאני קשור לגיתם, אז תגיד. אני לא, אגב.