הקדמה: ענף הפרסום לקראת המפץ הגדול. לא בטוח שהאליטות הפלצניות-נצלניות של ענף הפרסום, אלה עם הוילה בצהלה, דירת הנופש בתאילנד, המרצדס בחניה מימין והאקספלורר בחניה משמאל וכמובן המיליונים בעו"ש יודעים מה שהולך לקרות, אבל הם בטוח מרגישים את הסערה מתקרבת. פוסט אורחת אנונימי שנחת במייל של המזבלה ומפורסם פה, ללא עריכה, בדיוק איך שהתקבל. בשביל שאתם תתעוררו, תתרוממו ותרימו צעקה שתסדוק את הריצוף היוקרתי בוילה בצהלה.
איך גורמים לאיש קריאיטיב יצירתי, יפה בלורית עם טוסטוס מגניב להיכנס לבנין מעוצב רווי פלורוסנטים דקים ולצאת משם לאחר שהתאריך מתחלף? מה גורם לו להתחיל את היום העבודה שלו ב-18:00, בדיוק ברגע שבו הוא אמור לקבל תוספת של 125% לשכרו, כשהוא יודע שהוא לא יקבל אגורה שחוקה. הוא לא יתעורר גם ב-20:00 כשהוא יהיה זכאי לתוספת של 150% בשכר, גם לא אחרי 21:00 כשהמשרד שבו הוא עובד לא מורשה להעסיק עובדים ללא היתר יותר מ-12 שעות עבודה וגם לא בשבתות.
תחרויות הקריאייטיב בארץ ובעולם הן ההרואין של משרדי הפרסום. כמו שסרסורים מעגנים את הזונות שלהם ע"י אספקה קבועה של הירואין, כך חלק ממשרדי הפרסום הגדולים המקדשים את שורת הרווח, מעגנים את זונות הקריאייטיב שלהם, אלו המקדשים את שורת הקרדיט. אם בתקופת הזוהר של הענף חילקו בסיטונאות חופשות זוגית, משכורות 13, בונוסים, צ'ופרים על ימין ועל שמאל כדי לשמור על העובדים הטובים, היום מספיק לתת להם הזדמנות להשיג קרדיט, בתחרויות פרסום בחו"ל, באתרים הבינלאומיים או אפילו במזבלה.
נכון, בתקופת הזוהר אנשי קריאיטיב גם עבדו קשה, אבל נפשם תוגמלה והתקרדטה בעיקר בצורת קמפיינים מוצלחים על עבודתם השוטפת, אנשים בחתונות דיברו איתם על פרסומות בטלוויזיה בעיניים נוצצות, תחרות דג זהב התקיימה בכל שבוע במוסף 7 ימים, כולם חיכו לו כדי לראות את הפרינטים וגם המקבץ ברדיו היה לא רע. היום רוב השוטף הוא "נחמד" וזה לא בגלל הכישורים של האנשים. למרות תנאי העבודה הלא מזהירים, למרות העבירות על חוקי העבודה הנעברות בחלק גדול ממשרדי הפרסום מידי יום, ממשיך איש הקריאיטיב לעבוד בתעשייה הכבר לא ממש זוהרת הזו. כמו מסומם שלא שם לב שהוא פוגע בעצמו, במשפחתו האורגנית או משפחתו החדשה אם התמזל מזלו להקים אחת, הוא לא יהיה איתם בחלק מהשמחות וברגעים המאושרים, הוא שפוט של המערכת, מעוגן למשרד ובעיוורונו, ימצא עצמו מתעלה על כל רף שמוגבה לו.
ואז בגיל 40 כשהוא רזה ושדוף, בלי הרבה כסף בחשבון הבנק, הוא יתעורר ממכת הקור ששוררת מחוץ למשרד החמים והנעים שאליו נכנס לפני 15 שנה. בלי אופק תעסוקתי, בלי הרבה כסף בחשבון, בלי הרבה משפחה וחברים ואם זו אישה אז גם בלי הרבה ביציות איכותיות. רק נרקומן ממשיך לפגוע בעצמו בניגוד לכל הגיון, כשהסביבה האוהבת והחברים שלו מפצירים בו להפסיק ומנסים לעזור לצאת מהבור. כמה פעמים ראיתם גבה מתרוממת למול תנאי העבודה שלכם? למול השעות הקשות? למול השכר, למול היחס?
לו יוגש קייס לתחרות, חלק גדול ממשרדי הפרסום הגדולים בישראל, היו מקבלים את הגרנד פרי על פיצוח השיטה, איך להוציא מהעובדים את המקסימום במינימום הוצאות. אז תמשיכו לפגוע בעצמכם, תעבדו יותר קשה, תעשו שייר לסטטוסים מצייצים על ניצולת השואה מבאר שבע שאין לה מה לאכול זה טוב לנו, זה הרבה יותר פשוט מלכתוב מכתב בעילום שם למשרד התמ"ת, ככה לא תרגישו את המשקולת הקטנה שאנחנו מוסיפים לכם על הכתפיים בכל יום, כשתקרסו נזרוק אתכם באהבה, אחרי שנאסוף לכם עשרה שקלים מהחברים שלכם, נחבק אתכם ונעשה לכם סרט פרידה מגניב ונקפיץ אתכם לתחנה המרכזית הישנה, שם יש מוניות שירות לכספומטים של לוד. פליז תמשיכו, לפחות עד שנעבור את הרבעון הקרוב.
תשלחו לכאן את הקייס שלכם לתחרות שהגולדן אוורד שלה הוא פשוט החיים שלכם בחזרה:
https://www.moital.gov.il/NR/exeres/55A77263-43F0-4482-84F4-FD4D4C4BAA45.htm
[box style="2"]
יש לכם מה לומר על הנושא? אתם מוזמנים לשלוח למזבלה פוסטים אורחים, ללא צנזורה, ללא מגבלות וללא פחד! דיסקרטיות מובטחת! [email protected][/box]
26 Responses
[Comment ID #98151 Will Be Quoted Here]
היו מספיק חתימות במשרד עו"ד- אלה שהנהיגו את השינוי, נמאס להם באמצע, זה הקטע העצוב.
היו נסיונות להקים איגוד בעבר הלא רחוק. אבל ברגע האמת, הרוב המוחלט של אנשי הקריאיטיב בענף בחר לזגזג\לחכות\לתת למישו אחר לחתום לפני\ לעבוד על עוד מודעת דג זהב\
הכול חוץ מלהגיע למשרד עורכי דין (שהסכים לטפל בנו פרו בונו) לחתום ולהצטרף לאיגוד.
הכוונה האחרונה שלי היא להוריד אוויר מהמפרשים שהמכתב האנונימי הזה יצר פה, להיפך.
אבל אם אתם באמת רוצים שמשהו ישתנה? בפעם הבאה שמתחילה לקום פה התארגנות תזכרו לא לשכוח את הביצים שלכם במשרד ותצטרפו. כמובן שהיו גם מספר לא מבוטל של אנשים מוכשרים ואהובים שעזרו ונרתמו אבל שוב, הסיבה היחידה שזה לא יצא לפועל הייתה ההחלטה שרק אם הרוב המוחלט מצטרף יוצאים עם זה החוצה, כך חשבנו שנגן על אנשים מהפחד העיקרי שעלה בהם – פיטורים בעקבות ההצטרפות לאיגוד. אם כולם בפנים אי אפשר לפטר את כולם. אבל כמו שכבר אמרתי, ברגע האמת, הפחד והאפטיות ניצחו. לצערי. אבל הנה.. לפי מה שאני רואה פה בהחלט יש עוד זעם ובהחלט ישנה תקווה.
[Comment ID #98145 Will Be Quoted Here]
זו הבעיה. אתה נרקסיסט. טוב לך? שתוק, תן לאחרים (והם הרוב המוחץ) לזעוק.
תעשו ראף של טבלה
בצד אחד למה כן, צד שני למה לא
תעשו סיכום
ותחליטו לאן מכאן.
ככה נראית הטבלה שלי:
למה לא?
(מכל הסיבות הידועות לכל איש קריאייטיב שכיר)
למה כן?
– כי אני לא מוכן לעבוד במשהו שלא מעניין אותי
– כי אני מרגיש כל יום משהו שהרוב לעולם לא זוכים לו: מימוש עצמי
– כי זה המקום היחידי (כשכיר) שיאפשר לי ליהנות משגרת השאכטות שלי במהלך היום
– בגלל האנשים המטורפים שמסביבי. הייתי מתאבד בחברת 100% סחים.
– כי יחסית לאחות/שוטר/ע.סוציאלי אני מהזה מרוויח סבבה. ונהנה על הדרך.
– כי אם אני צריך לעשות מרתון ראן וסטימפי ביוטיוב באמצע היום, זה בסדר. זה חלק מהעבודה.
– כי אני מאמין שיש לאן לצמוח, לזוז, להתקדם. בתנאים, בתפקיד, בעניין. זה תלוי בעיקר בי.
– כי המושג "יציבות תעסוקתית" פס מן העולם, לא רק בפרסום.
– כי בכל תחום, בעל מקצוע שלוקח את עצמו ברצינות מוצא את עצמו משקיע "יותר מדי בעבודה". אפילו בלי לקבל על זה תגמול. זה הסימן שאתה עושה משהו שאשכרה אכפת לך ממנו.
– בגלל הכוסיות. הכי יפות עובדות בענף. בדוק.
– כי זה מעמיד לי ת'זין לראות עבודה שלי יוצאת החוצה לעולם. מה לעשות, נרקסיסט קטן.
– בגלל ההזדמנות (המתממשת אחת לעשור בממוצע) כן לעשות משהו משמעותי (יעני, מלכ"ר)
– הניצוץ הזה בעיניהם הסחיות והמתות מבפנים, כשהם שומעים שאני איש קריאייטיב (נרקסיסט)
בקיצור, הפרסום חרא. אבל זה החרא שלי בינתיים.
אתם, תעשו את החשבון שלכם.
למה אף אחד לא פנה לתמ"ת עד היום? פחדנות. כן, כו שיטת ההפרד ומשול הישנה והטובה
תמיד עבדה טוב עבור בעלי משרדי הפרסום. עוד בשנים בהם מדינה ישראל היתה הרבה יותר מודעת כבר העסיקו אנשים בשיטה האמריקאית – חוזה אישי, פיטורין מהרגע להרגע ודרישות למיניהן.אבל למה להתפלא על המעביד? אם החוק היה מאפשר היה מרחיק לכת גם מעבר לזה. כך היה תמיד בכל ענף שהוא וכך יהיה אם העובדים לא יתארגנו. המפתיע הוא, שעכשיו, כשחזרה המודעות בעקבות המחאה, עדיין לא התארגנו.מוסר עבודה נמוך? טיעון שיקרי שהרי הענף עובד על דד ליין והעבודה חייבת להיגמרבזמן והיא נגמרת בזמן גם אם העובד העיז להוציא את התסכולים על בריאותו באמצעות עישון סיגריה של רבע שעה.
ודקה לפני שפוצחות ההשערות – כתב את זה מישהו מהענף שלא שייך לשום הסתדרות או מפלגה. מישהו שמכיר את הדברים מקרוב..
פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים!
כמה נכון ככה עצוב!
[Comment ID #98129 Will Be Quoted Here]
אבל אתה באמת אידיוט. אולי הם חזירים אבל אתה שה תמים וכנראה בן 20+ שחושב שבלעדיו הכל יתמוטט. רק שתדע שבזכות אנשים כמוך הגענו למצב הזה. אבל כל יום ילדים שאיש קריאייטיב לוקח, כל יום חופש שמישהו מאיתנו, בוחר לבלות עם המשפחה או עם החברים ולא עם המנהל והלקוחות, מקרב אותנו ליום שבו סופסוף יתחילו לכבד אותנו כמו בני אדם ולא להתייחס אלינו כמו אל דורסל.
לפחות לאנשי הקריאייטיב יש את "היוקרה" שבפרסים.
מה יגידו התקציבאים??
תראו מה זה, אפילו הח'ננות האלו התאגדו. ומה שהם עושים עם הכוח שלהם:
http://technation.themarker.com/1.1901499
זה נשמע לי כמו אוי אוי אוי
יאללה סופשנה, הבאנו אותה במאזן, אל תפריעו לחגגית הבונוסים של חברי ההנהלה
בגלל החזירות והתאוותנות של בעלי משרדי הפרסום, לא הלכתי ללוויה של סבתא שלי פאקרס, כי זה היה מאוד חשוב להביא עוד כיוון ללקוח על מחר בבוקר, לא משנה שהבאנו עוד 20 אח"כ אדיוט אני אדיוווווווווווווט!!!!
כח מילה בסלע!
יש משרדי פרסום אנושיים שהם [לא משחקים את המשחק של באומן גיתם או יהושע
הסימן היכר למשרדים כאלו הוא טייטלים שלא ממש מוכרים בתעשיה כי הם פשוט יושבים שם שנים ולא נודדים ממשרד למשרד. גליקמן למשל,
מנהלי קריאיטיב צריכים להניח את המפתחות על השולחן של המנכ"ל ולומר לו שהם לא מוכנים לשתף יותר פעולה עם זה, גם ככה הם יקבלו בעיטה בתחת עוד שנה או שנתיים כמו יורם לוי וטל רביב
[Comment ID #98119 Will Be Quoted Here]
תן לי לנחש. קוראים לך: בורקנרנטעיערשמעוניפינקלשטייןאילןשילוחרמייהושועיורםבאומןדרורישלומי
קפלןצדרליןאדלרחומסקיורשבסקיראובניפרידןגלרפוגלרקבקוויצקיגליקמןנטלרסמסונוב לוי. נכון?
כמה נכון, כמה עצוב.
צריך קצת אומץ והרבה תבונה כדי לקלוט שכוח של קבוצה תמיד גדול מסכום חלקיו … ולנצח זה מנצח
בלי ציניות. אתם באמת צריכים לומר תודה על זה שנותנים לכם הזדמנות לעבוד בתעשייה מכובדת ולהביא פרסים מחו"ל, מי שלא טוב לו שילך למשרד פרסום קטן ויצא ב6, לא מבין מה הבעיה.
היא נכנסה 5 שעות לפייסבוק, עישנה אכלה וחירבנה כי תקעו לה פנימית רעיונות ב10 בלילה אחרי שגדעון חוזר מהממצצה היומית שלו, נכון אולי כדאי שהיא תעשה יזומות כמו לשטוף את המרצדסים בקומה 1-
חבל שהכותבת לא מדברת על מוסר העבודה שלא קיים אצל אותם אנשים שמתחילים לעבוד ב 18:00. כי עד אותו רגע הם היו עסוקים ב: לשתות קפה, לצאת לעשן, להכנס לסטודיו ולדבר על הסדרות שהם הורידו וראו כל הלילה, לעשן, לחשוב מה אוכלים בצהריים, להזמין אוכל, לעשן, לאכול, לעשן, לנוח מהאוכל, לשתות קפה. וזה בלי 5 שעות בפייסבוק (כי מתעדכנים ברעיונות מהעולם) נכנסים ל 9GAG כי יש אחלה גאגים.
אז מה הפלא שמתחילים לעבוד רק בשעה 18:00?
ולגבי הטוסטוס וחשבון הבנק הדליל – אפילו הכותבת מצהירה על הסמים במשרדי פרסום. תעשו את החשבון לבד.
למה בעילום שם?
רמי יהושע
מיכל המאירי
אף פעם לא הבנתי למה באמת אף אחד לא פונה למשרד התמ"ת, זאת דרך יחסית פשוטה להבטיח לצאת מהמשרד באיזור השעה שש.
WORD