כל בוקר אני מתעורר, מתארגן בזריזות, עולה על האופנוע ונוסע לעבודה. נסיעה קצרה, שגרתית וקצת מדכאת. יוצא מהחניון, מקצר דרך החניון הדו קומתי, עובר דרך מרחב ירקון, מעיף מבט לכיוון העבודה של אבא שלי, עולה על גשר מעריב, מתבאס משלטי החוצות, מתמרן בין המכוניות ומגיע לעבודה. כל בוקר אותו החרא הדבר. ופתאום מגיעה פרסומת שנוגעת בי, רגע, לא נוגעת בי – נותנת לי כאפה לפנים וחומר למחשבה בזמן הנסיעות הזומביות האלה:
אני בטוח שפרסומות משפיעות עליי, אבל כמעט שלא מזדמן לי להצביע על פרסומת, טובה ככל שתהיה, ולומר שהושפעתי ממנה, כפי שקרה עם האיכותית הזאת. אפשר אפילו להעיז ולומר שהיא שינתה לי את החיים ומי יודע, אולי אפילו הצילה אותם.
3 תגובות
פרסומת מעולה, באמת פוגעת בול.
פרסומת פוגעת בול! למרות שאצלנו… ובכן השגרה זה משהו נפיץ.הפרסומת אצלנו יכולה להיות:
היום בו הרמזור שוב מקולקל, היום בו בית הקפה שלנו שוב נסגר (או החליף בעלים והתפריט שונה), היום בו חנות החזיות שהתקיימה 20 שנה הפכה לסנדוויץ' בר, היום בו אי אפשר למצוא את הקורנפלקס שלך על המדף הרגיל בסופר, היום בו הכיסא המוזנח ברחוב נאסף לטובת ל"ג בעומר – בקיצור אנחנו בפליאה מתמדת. אבל איכשהו גם ממשיכים למות בתאונות דרכים