ינון לנדנברג לא פראייר

סיפורנו המשעשע התחיל אתמול, בהודעה שגרתית של יוסי בן טוב, שנשלחה ל-449 מחבריו בקפה דה מרקר, מאותם החברים ברשימה ביקש מבן טוב ואני מצטט:

הרבה אהבה, ובקשה… אנא הסר אותי מרשימת התפוצה שלך

שכמובן גררה תגובה מצד בן טוב (ונשלחה ל-449 חברים) ושוב אני מצטט:

מבחינתי הסרה מרשימת התפוצה היא הסרה מרשימת החברים. עבורי חברים זה חברים לתוכן. אין משהו אחר. זהו אתר תוכן לשיתוף תכנים. אם אינני יכול לחלוק בתכני עם חבריי אז אני מעדיף אחרים. כמו שאמרתי כבר בעבר, אני מעדיף לא לחיות במקום בו תוכן ייחשב לספאם. המון סליחה על ההטרדה. ושוב, אהבה, כן. אהבה.

יצחק ג'קי אדרי הגיב לבן טוב (ולעוד 499 חברים) וכן שוב אני מצטט:

בן טוב ידידי היקר.

אני משיב לכולם.
כל מי שמגדיר את התוכן (פוסט) שכתבתי וששלחתי לחבריי כזבל "ספאם" ומתבל את דבריו במילות נימוס להסרתו מרשימת התפוצה, אני מסיר אותו מרשימת החברים שלי. אני מכבד את חבריי, אני מקבל מהם דואר והרבה, לפעמים קורא, לפעמים מגיב, לפעמים מתעלם ולפעמים מוחק אבל אני מכבד אותם ואת תכניהם ובוודאי שהם אינם ספאם "זבל" בעיניי. הרי אם נחשוב ביחד נגלה שעצם הכתיבה של מקבל הדואר להסרתו מרשימת התפוצה אומרת שהוא מקדיש זמן לכתיבת בקשתו, מה שהוא לא מוכן לעשות בעצם המחיקה הפשוטה של מחק.

ואז בא יוסי הלפמן, שדד לבן טוב את רשימת החברים ושלח הודעה פרטית ל-449 החברים וידע אותם על פוסט חדש שהוא כתב, רק שהפעם הוסיף שורה ששמורה לדיפלומטים:

https://cafe.themarker.com/view.php?t=127399

רק למי שמעונין

ואז בן טוב חטף ת'ג'ננה על יוסי הלפמן ששדד לו את רשימת החברים (וכן… שוב הודעה שנשלחה ל-449 חברים):

זו הפעם האחרונה שאני רוצה לראות שעושים שימוש ברשימת החברים שלי כדי להפיץ משהו שהוא לא תוכן. משהו בכלל.
יוסי הלפמן- ליכלכת אותה, באמת. גם ככה הנושא נפיץ ואני מנסה בכל כוחי להסביר כמה אני רוצה לבנות לעצמי רשימת תפוצה כמו שהייתה לי בתפוז או במה חדשה. הנושא נפיץ כי אני מאמין גדול בתוכן ובנוחות של קבלת העדכונים מחברים, ושליחה אליהם. אבל… רבים עדיין תופסים את האקט הזה כספאם- ואתה הלפמן- לא רק שלא התייחסת אל התוכן ששלחתי, אלא במעשה בעלות מכוער נטלת את הרשימה ועשית בה כבשלך. עוד מהצהריים אני מתכתב עם חברים בנושא…חלקם תומכים, חלקם לא… והנה. כמה חוסר רגישות הלפמן.

בן טוב החליט לברר מה קורה עם נושא המיילים ופנה לניצן פלס מדה מרקר, את התשובה הוא כמובן שלח ל-449 החברים:

ובעקבות המצוקה בה נתקלים אנשים כותבים הרוצים לשתף ביצירותיהם אנשים אחרים- תושק בקרוב מחדש מערכת המייל היומי. מה יהיה בו? עדכונים על הקהילות שלכם. וכן על פוסטים חדשים של חברים אשר באישרורם סימנתם בירוק את "מעוניין לקבל עדכונים…"
בזאת אני מקווה, תבוא על סיומה הסאגה של- אתר שיתוף תכנים, בו כל אקט של שיתוף, גורר אקט של הפרדה.
עד לאותה השקה אהיה גאה לקבל תכנים של חברים בדואר, זה חוסך לי המון.

ואז… בא ינון לנדנברג ושלח לכולנו התראה מאוד נוקבת, ואני מדגים:

יואב דוזון לא נשאר פראייר וגם הוא שלח ל-449 החברים המדוברים הודעה ובמיוחד לחבר לנדנברג:

תמשיך, מה אתה ממשיך להמשיך? אתה לא מגיב לכל מי ששלח לך מייל ברשימת תפוצה, אתה מגיב לכל מי ששלח לך מייל ברשימת תפוצה ולכל רשימת התפוצה שלא שלחה לך מייל ברשימת תפוצה, שבתורם, על פי דרכך צריכים להגיב לך ולכל הרשימת תפוצה שלא שלחה לך אפילו לא מייל אחד ובטח שלא ברשימת תפוצה. בדיוק מה שאני עושה עכשיו. יכול להיות שזה מעולה למסר שלך ליצור כזאת לולאה אינסופית שכביכול לא אתה יצרת אלא זה ששלח לך ולכל הרשימת תפוצה את המייל. עשית טוב? עשית רע? ואני? והוא? ורשימת התפוצה? (ומה זה ארוחה בשווי עשר ש"ח? וכששולחים את הארוחה בסמס היא מגיעה כבר מבושלת וחמה בזכות הקרינה?)

וכמובן לנדנברג לא נשאר חייב, ושוב שלח לנו… 'לתרומת ארוחה בשווי 10 ש"ח'…

פז דרור המשיך עם כדור השלג ושלח לכולנו הודעה:

תשמע בחור זה לא לענין או שתתרום עשר ש"ח למישהו שיכול לחלום שיהיה לו מקלדת וקפה וירטואלי או שתחסוך את התגובות האלו – זה לא מכובד

ואז באה איזו דוסית, דפקה סמיילי ל-449 החברים המכותבים ונכון לרגע זה, תם הסיפור.

תכניסו את זה טוב טוב לאוזניים – ינון לנדנברג לא פראייר.