סטודנטים מויצו חיפה מעצבים גלויות לציון יום הזיכרון הבינלאומי להנצחת קורבנות השואה

בית הספר הבין-לאומי להוראת השואה ביד ושם והמרכז האקדמי ויצו חיפה מקיימים פרויקט משותף העוסק ביום הזיכרון הבינלאומי להנצחת קורבנות השואה. בעקבות החלטת האו"ם מנובמבר 2005, עשרות מדינות ברחבי העולם מציינות את יום כניסת הצבא האדום למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ, בירקנאו, 27.1.1945 כיום הזיכרון הבינלאומי להנצחת קרבנות השואה.

הפרויקט מיועד לסטודנטים הלומדים במחלקה לתקשורת חזותית בשנים מתקדמות. הוא כולל עיצוב סידרת גלויות בהן מבטאים הסטודנטים את עמדתם ורגשותיהם כלפי יום זה. הגלויות מהוות בסיס לפעילות חינוכית אשר תפותח על ידי הצוות החינוכי של ביה"ס הבין-לאומי להוראת השואה. פעילות זו תופעל במסגרות החינוך הרשמיות והבלתי רשמיות ביום הזיכרון עצמו ובמהלך השנה, עם קבוצות מגוונות מהארץ ומחו"ל.

סדרות הגלויות הנבחרות תועלנה לאתר האינטרנט של יד ושם והמרכז האקדמי ויצו חיפה וכן תוצגנה בבניין ביה"ס הבין- לאומי להוראת השואה ביד ושם. לתהליך היצירה והלימוד של הסטודנטים לווה תהליך חינוכי, במסגרתו הם השתתפו ביום עיון ביד ושם.

לדברי שי גולן, מנחה הפרוייקט, המחלקה לתקשורת חזותית בויצו חיפה: "במהלך הפרויקט התבקשו הסטודנטים להתמודד עם נושא השואה מנקודת מבטם האישית, הפרטית. פרוייקטים רבים השנה מוכיחים שגם לאחר למעלה מ-60 שנה נשאר הנושא טעון, אולי אף נעשה טעון ומורכב מרגע לרגע – הדור שחווה את השואה על בשרו הולך ונעלם ומותיר אותנו להתמודד עם סוגיות זיכרון וחינוך קשות.נושא זיכרון השואה וחינוך לזיכרון השואה היווה אבן דרך משמעותית ברבים מהפרוייקטים השנה בהם בחרו הסטודנטים לחשוף את קהל הצופים בעולם אל סוגיות מורכבות אלו".

מיטל אזולאי ונטלי שמעוני
הגלויות מתעסקות בהקבלה בין פחדים של ילדים לבין פחדים של ניצולי שואה. דרך הדגשת הפער הקיים- המטען הנלווה שהפחד מקבל כאשר מי שסובל ממנו הוא מבוגר, ניצול שואה ולא ילד.

שרי בריס ועינת רודמן // זכרונות מאובדים
כיום, כאשר אנו מתרחקים מהדור האחרון שחווה את השואה, אנו מאבדים את הסיפורים המקוריים וזוכים לזכור רק "זכרונות" מעובדים.
ככל שאנו חוזרים ומספרים את החוויות האישיות של הניצולים מתקופה זו נשמטים פרטים, נשמט הרגש, סיפורים מתערבבים אחד בשני וכך בעצם הזכרונות המעובדים הופכים לזכרונות מאובדים. בחרנו להציג זאת בטכניקה של הדפסת משי מפני שככל שחוזרים על הפעולה של ההדפס, הרשת נסתמת והפרטים המקוריים נאבדים ומתעוותים.

עדי תמשס ועדי צידולקין // פנטון
הפרויקט עוסק בתוצר לוואי המיתוגי של הנאצים ועל החותם שהוא השאיר בנו כחברה. (חיבור בין צבע – color ותוצר לוואי – side effect).
ספר המותג הנאצי שהפיצו בן 600 עמודים, היה נקודת המוצא לפרוייקט. השיטתיות והדייקנות שבמשטר הנאצי (שבאה לידי ביטוי גם במיתוג המדוייק שלהם) הצליחה להטמיע בנו עד היום ערכים ותחושות מסויימות, ומאוד מדוייקות, גם אם מועברות על ידי צבע בלבד. הצבעים, בדומה לקטלוג הפנטונים, מדוייקים, ספציפיים ונושאים עימם תחושות וערכים טעונים, שאנו חיים איתם עד היום כקולקטיב, כחברה.

עדי תמשס ועדי צידולקין // גוגל
הפרויקט עוסק בשימור זיכרון השואה ועיצוב תודעת הזיכרון שלה בעולם. גוגל הפך להיות מקור המידע העולמי. google it הפך להיות פועל רשמי במקום המילה "לחפש מידע". העובדה שחיפוש סטנדרטי עם מילות מפתח כגון "holocaust" או "hitler" מעלה אוטומטית את החיפושים הנפוצים בעולם, משליך באופן ישיר על איך השואה נתפסת בעיניהם של אזרחי העולם. הטקסט מזמין את הצופים לעשות פעולה בעצמם ולגלות את גודל התופעה המטרידה, ובו זמנית להציב שאלות לגביי אמיתות המידע שברשת וכיצד הוא עוזר בשימור זיכרון ועיצוב תודעה.