על טיקבוק ורגישות

מזבלה

תגובה שהופיעה באחד הפוסטים פה במזבלה ומטקבק סדרתי המכנה את עצמו "התפוזון המכני" ומזהם את הבלוג של השלמורים הביאו אותי לכתוב את הפוסט הזה.
התגובה שהופיעה כאן, בפוסט "פנדה זה בינגו" שנכתב ע"י דורי ועסק במשרד הפרסום מקאן אריקסון, נכתבה ע"י המטקבק "מקאן בתחת שלי" ונראתה כך:

חבורת פלצנים אוכלים בתחת שמציגים את עצמם כאלוהים.
מה הם בסך הכל עשו??? פאקינג פרסומת?!
אני בטוח שהם מקרינים את הסרט הזה בקולנוע שיש להם שם ומאוננים ללא הפסקה.
טוב נו, אם הם לא יטפחו לעצמם על השכם, מי כן?…

אחת התגובות האחרונות של התפוזון המכני (בוא'נה זה שם ספוקי) בבלוג של שלמור הופנתה אלינו, כותבי המזבלה, ונראתה כך:

דורי וגיא-ה(מ)זבלה,
בגדול אתם סוג של אילנה שימול.
אנשים שמגיבים בשמם המלא והאמיתי ומחניפים,בלבד.
לאילנה לפחות יש סגנון משלה ואפשר להנות מדרשה.
כמו שצדי אומר יש לה צבע ייחודי משלה.
שצריך אפשר לפרגן אבל שלא אפשר גם להעיר.זה בלוג.
מה שאתם עושים זה להתאמן להיות בשלמור-עמיחי:להחניף בלבד.
ומה עוד משותף לכם ולאילנה?
נסתם להתקבל לשלמור ולא הצלחתם.
מקום לא רצה או ירצה אתכם ואתם ממשיכים לחזר.
גם לכם שלמור צריך לשלם על תוכן גולשים.
וגם ל 3 האנשים שלמדו אתכם בקורס והם המגיבים היחידים.

נזכרתי במשהו מצחיק שקעקול, מטקבק פחות שלילי אבל לא פחות פסיכי, אמר כאן לפני כמה זמן בהקשר אחר: "עזבו אתכם מהאבודים הוירטואלים האלה, בואו נדבר על דברים מעניינים באמת". אז אני אקח את העצה שלו גם במקרה הזה ובמקום להתייחס באופן ספציפי לטיקבוקים האלה, אספר סיפור קטן שקרה בבריטניה בזמן האחרון:

משרד הפרסום wieden + kennedy, שהוזכר פה פעמים אין ספור, זכה לא מכבר במכרז ענק על התקציב הגלובלי של נוקיה. מדובר במכרז בסדר גודל עצום, משהו שלא קורה כל יום. בסיבוב האחרון של המכרז, אחרי סינון ראשוני של מתמודדות אחרות (BBH, DDB, Bates/Grey/RKCR Y&R), נותרו במערכה שלושה משרדי פרסום – Mother, JWT ו-w+k שכאמור זכתה במכרז והלכה לשתות מלא בירות בפאב השכונתי. Mother, שהפסידה במכרז, לא מיהרה לכתוב טיקבוקי נאצה עלומי שם בבלוג המצוין של המנצחים, אלא אפתה פאי תפוחים ושלחה אותו אליהם. הנה תמונה שלו כפי שפורסמה בבלוג של w+k:

pie.jpg

ואני אומר – דאטס דה ספיריט.

מקרה חירום בפייסבוק / אינסטגרם / וואטסאפ?

11 תגובות לפוסט

11 תגובות

  1. אכן סיפור יפה. באותו הקשר, יש לי סיפור דומה אך עם פאנצ' שונה: בחברת סטארט-אפ גדולה בה עבדתי, החליטו לצאת לטיול (מעין גיבושון). לטיול התלווה כתב חידה שלפותר/פותרים הובטחו כרטיסי טיסה (כבר אמרנו הייטק?). כתב החידה התבסס על חיי היום-יום של החברה ולמעשה כדי לפתור אותו (היות ואף אחד לא ממש בקיא בכל הרכילות של החברה), היית צריך לחבור לאנשים נוספים, ממחלקות אחרות – מטרה מגבשת ונעלה או כפי שהגדיר זאת אחד העובדים, עוד פלצנות של ההנהלה. אז כצפוי, התחלקנו לכמה קבוצות כאשר באורח פלא רק המזכירה של המנכ"ל (היו שנזכרו שכמה ימים לפני הטיול, שאלה המחורה כל מיני שאלות מוזרות ש"במקרה" הופיעו בכתב החידה), החליטה במופגן לפתור ל-ב-ד את כתב החידה. ומה אתם יודעים, היא הצליחה. כן, לבדה .
    בסיום הטיול, חילקו מס' תשורות לעובדים מצטיינים וגם כרטיס טיסה לתאילנד – פרס לעובדת החרוצה שפתרת לבדה את כל החידה (למרות שבשלב זה החלו להשמע רמיזות על כך שייתכן ומדובר ברמאות). אחד מחבריי הגיח פתאום עם בקבוק יין קטן ומזג כוסית למנצחת וביקש שתגיד כמה מילים . היא כמובן התרגשה מאוד מהמחווה (כזכור, לא רק שלא פרגנו לה אלא אף נשמעו רמיזות בוטות על כך שהיא רימתה), ומכך שיש מישהו שסוף סוף מפרגן לה כפי שבאמת מגיע לה…
    בדרך חזרה סיפר לי אותו חבר מפרגן שבעצם לא מדובר היה ביין אלא בקוקטייל שהכיל כמה רכיבים קצת "לא שגרתיים"… כמו אוריאה (שתן). ועל זה כתב נחמיאס (בתגובה לפוסט): "אכן, דאטס דה ספיריט"…

  2. אכן דטס דה ספיריט, שכנראה אין בארץ… וחבל!

    בכל מקרה, לעניין הבאמת חשוב.

    הבאתם פוסט עם תמונה של עוגה.

    עשיתם לי חשק.

    למה סתם?!

  3. [Comment ID #3436 Will Be Quoted Here]

    תשמע, הפוסט הזה מדגיש כמה אנחנו רחוקים מהמנטליות הבריטית. וזה בא לידי ביטוי גם בהתנהלות של משרדי הפרסום, לא רק המטקבקים. אז כן, איפשהו אני אתך.

  4. בא לי את הפאי תפוחים הזה, נראה טוב!

    משעשע מה שהוא כתב, רחוק מהמציאות, כול כך רחוק.

    נסתם להתקבל לשלמור ולא הצלחתם.
    מקום לא רצה או ירצה אתכם ואתם ממשיכים לחזר.

    נו טוב, אתה יודע, יכול להיות שהוא במחזור או שמא שוב המזגן שבק חיים.

  5. לדעתי יש משהו בתגובתו של הטוקבקיסט.
    חבל שהמשפט "זרים יהללוך ולא פיך" לא רלוונטי ולא תופס בעולם הפרסום.
    אתם חייבים להודות שיש משהו מגעיל באהבה עצמית מוחצנת כל-כך.
    אפילו לפי הדוגמא של גיא w+k הלכו לחגוג בפאב שכונתי ולא הפיקו לעצמם סרט ראוותני ומנקר כמו זה שעשו במקאן.
    אולי זה רק בישראל…

  6. הקטע הבאמת ענייני פה..

    שיש אנשים שלא ראו את התפוז המכני!!

    איזה עולם!!

    30 שנה (פלוס מינוס) הסרט קיים ועדיין יש אנשים שלא ראו אותו…

    עכשיו בכמה מילים לגבי התפוזון הסיני או הציני…

    לא חסרים בלוגים משמיצים.. תמיד אפשר להכנס לבלוג בתפוז (הנה הקונסיפרציה.. אולי התפוז מה מתפוז….:P ) שם גם על עבודות של אלוהים ימצאו ביקורת.

    לא יודע מה דעת "קהל הבית" של המזבלה.. אבל תכלס. לא מעניין לרדת ולקטול כל דבר, ובנוסף מההכרות שלי עם הברנשים (הקטן והגדול) הם לא מעלים לפה דברים שהם לא אוהבים או חושבים שהם גרועים, כי לו זו המטרה של הבלוג. אז אולי זו הסיבה למה יש כאן רק פירגונים….

    אני מאמין שלגיא אין שום בעיה לפתוח פה "קיר מוות" ו"לקטול" בצורה ביקורתית עבודות מהעולם :> הוא גם תמיד יכול להעלות עבודות ישנות שלו ולקטול אותן :>

    בקיצור תפוזון קח הרבה סוכר כי אתה יותר מדי חמוץ 😛

  7. גיא ודורי ה(מ)זבלה,
    מגניב, תמשיכו לקחת השראה ממני וכשתקבלו את העוגה, אם היא נראית כמו
    בתמונה, זה בסדר, אני אוותר.
    תפוזון מכני, אהבתי את השם, אבל אני בטוח שהוא בחר בשם הזה משתי סיבות,
    האחת, הוא חמוץ, השני, הוא גאה בגודל שלו (תפוזון).
    ואני אומר, עלו והצליחו !!!!
    הא, כן, גם אני מתחנף, וואו, יש לי סיכוי להיות שלמור-עמיחי, יייייששששששש!!!!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תפריט הבית

קטגוריות פוסטים