ברנז'ה פוסט אורח תחרויות ופרסים

דעת מיעוט: למה לא הצלחנו בפסטיבל קאן – כל הסיבות

גינגי פרידמן
גינגי פרידמן
מחפשים עבודה? לוח הדרושים של המזבלה
גינגי פרידמן

גינגי פרידמן

'דעת מיעוט' – טור דעה במזבלה מאת: גינגי פרידמן, מנכ"ל ADMAN, חברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת. המשתתפים הישראלים חזרו השנה מפסטיבל קאן בידיים ריקות. אף אריה זהב ואפילו לא ברונזה. באף תחום ולו גם השולי ביותר. כלום, נאדה. ואצלנו כולם החלו שואלים את עצמם ואת האחרים, למה? הועלו השערות שונות ותירוצים רבים ואני רוצה ברשותכם למנות כאן את הסיבות והגורמים האמתיים. את העובדות העירומות ללא הנחות וללא משוא פנים.

קודם כל זה לא בגלל שכולם אנטישמים. הם כן אבל לא בגלל זה לא זכינו. הסיבה הראשונה והעיקרית היא שאנחנו בסך הכול מדינה קטנה. קטנטונת. לא רק במונחים גיאוגרפיים או דמוגרפיים אלא גם מבחינת היקפי התוצרת שלנו. לא נעים להגיד אבל אנחנו לא מעצמה כמו שאנחנו אוהבים לחשוב. משום בחינה. אנחנו בסך הכול מדינה פיצפונת המנסה להתחרות בגדולים שבענקי העולם. למה הדבר דומה? למשרד פרסום מהעשירייה השלישית המנסה להתחרות עם שתי ההגשות שלו במשרדים הגדולים המציפים את תחרות הקקטוס במאות הגשות. זה חסר סיכוי.

תאמרו, אבל בעבר זכינו פה ושם במשהו. נכון, אבל תמיד בקטגוריות האזוטריות שאחרים בקושי טרחו להשתתף בהן. הסיבה השנייה היא שכדי ליצור עבודות פורצות דרך אתה חייב שיהיה לך לקוח נועז ומבין עניין שירשה לך להוציא את רעיונותיך המבריקים (במידה ויש לך כאלה) לאור. לצערנו, אין לנו לקוחות כאלה. ולכן, הקטגוריות היחידות שזכינו בהן בעבר היו בפרסום פרו בונו.

פרסום שנעשה עבור גופים בלתי מסחריים , הנותנים, בדרך כלל, לפרסומאים "להשתולל" או בעבודות שנעשו על חשבון משרד הפרסום ופורסמו על חשבונו היכן שהוא באיזה מדיום לא יקר וחסר חשיבות אך ורק כדי להכשיר אותן להשתתפות בתחרות.

קראו גם: פסטיבל קאן 2013: כמה זה עלה לנו ומה יכולנו לעשות במקום

הסיבה השלישית, גם זאת לא נעים להגיד, אבל אנחנו פשוט לא מספיק טובים. אנחנו דומים לאותה קבוצת כדורגל מהליגה השלישית שמשתתפת במשחקי גביע המדינה. איזה סיכוי יש לה להגיע לרבע הגמר? רק נס. ונכון, נסים קורים לפעמים. אבל גם כשהם קורים הם עדיין נס. כמו הזכיות שלנו באולימפיאדה. אנחנו זוכים מדי פעם במדליה בג'ודו או בגלישת רוח אבל איזה סיכוי יש לנו להגיע למדליה בריצה ל-100 מטר? או בקפיצה לרוחק?

עכשיו נשאלת השאלה מה עלינו לעשות כדי לשפר את סיכויינו בקאן ותשובתי היא שבגוף השאלה טמונה ההבטחה לכישלון. ההצלחה בקאן צריכה להיות התוצאה ולא המטרה. המטרה שעלינו להציב בפני התעשייה כולה היא שיפור והעלאת רמת הקריאייטיב מצד אחד והגברת התעוזה ושיתוף הפעולה של המפרסמים מצד שני.

רק כאשר שני תנאים אלה יתקיימו יהיה לנו קריאייטיב מעולה בר סיכוי כלשהו לזכות במשהו בקאן. הסיכוי עדיין יהיה קטן, כי אנחנו לעולם נשאר קטנים. אבל לפחות העבודות שיוגשו על ידי המתחרים הישראליים יהיו ברמה גבוהה. במילים אחרות. הזכייה בפרסים היא תמיד התוצאה ולא המטרה. מי שמתבלבל ושם את המטרה לפני התוצאה סופו שיצא קירח מכאן ומקאן.

הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת. קליק לביקור באתר ADMAN, קליק לביקור בעמוד האוהדים בפייסבוק.

מחפשים חברת אחסון וענן אנושית?
המזבלה ממליצה על האחים ב-Expim

תגובה באמצעות פייסבוק

7 תגובות

  • דווקא בקקטוס הקודם היה משרד פרסום מהעשירייה השלישית שנתן בראש לכל הגדולים. מסתבר שזה אפשרי.

  • יש במאמר חלקים שאני מסכים איתם אבל ללא ספק ישנם גם חוסר דיוקים. אני אסביר:
    אין ספק שאנחנו מדינה קטנה שלא יכולה להתחרות בכמות ההגשות של מדינות כמו ארצות הברית, בריטניה או יפן. אבל מי אמר שבפסטיבל קאן מעדיפים כמות על איכות? ברור שזה עוזר ברמת הסטטיסטיקה אבל זה עדיין לא הופך את זה לחוק.
    דבר שני שמחזק את הטענה הזאת היא מדינות כמו בלגיה, שלא גדולות מאיתנו דרסטית מבחינה מספרית אבל לא רואות אותנו ממטר בכמות הפסלונים המוזהבים שהם גורפים. עוד פרט לא מדויק הוא הטענה שמעולם לא זכינו בפרס על עבודה "שוטפת" – שלמור זכו לפני כמה שנים עם המשפחות על אריזות דנונה, הקמפיין הכי "שוטף" שיכול להיות, אני ממש לא מהאוהדים הגדולים של המהלך אבל לזכות הוא זכה. וכמוהו גם עוד מהלכים "שוטפים". אני חושב שבשנה האחרונה היה שינוי גדול מאוד ביחס של המשרדים והלקוחות לכל נושא הפסטיבלים. כשאין כסף פחות מעניין את כולם לעלות על השטיח האדום ויותר מעניין למכור את מוצרי הלקוח. בינינו זאת המטרה האמיתית שלנו. ופה אני מסכים עם מר גינגי. פרסים זה בדרך. למכור זאת המטרה..

  • איזה שטויות. שלמור זכו באריה כסף עם קמפיין השמות של דנונה, באומן זכו באריה כסף עם שוקולד פרה בנפאל. שניהם בקטגוריות מכובדות ומול משרדים ממדינות גדולות. שני הקמפיינים על עבודה שוטפת עם אחד הלקוחות הקשים בשוק. ומה זה שייך להיותנו מדינה קטנה- תעבור על הזוכים השנה יש שם מעצמות ענק כמו טוניסיה, לבנון ועוד. הייתה שנה לא מוצלחת קורה.

  • [Comment ID #103071 Will Be Quoted Here]

    באומן זכו באריה כסף על פרה בנפאל במסגרת קטגוריית דיירקט מדיה
    יורם לוי היה שופט בקטגוריית דיירקט מדיה באותה שנה
    רק אומר

  • הרבה מילים בלי קשר למציאות.

    אדלר זכו בפרינט. זו קטגוריה זניחה?
    שלמור זכו בחוצות עם דפי זהב. זה זניח?
    באומן זכו במדיה על שוקולד פרה, ובפילם על התרומות דם. זה זניח?

    יש הרבה סיבות למה. למשל, המצב הכלכלי הקשה שגורם למשרדים לפחד על התחת שלהם. למשל, הקריסה של שלמור שהיו חזקים. למשל, הפרישה של יורם לוי מבאומן. למשל, התפיסה בארץ שקריאייטיב אפשר לעשות רק בפרינט – ושם אנחנו מפגרים 50 שנה אחרי העולם, במקום לנסות מהלכים דיגיטליים.

    ועוד משהו, גם פיינליסט בקאן זו זכייה.

  • מה אתם נעלבים פה יא חבורה של כוס?

    הבנאדם צודק, זה היה יכול המקצוע המוווושששלללםםםםםם אם לא היו לקוחות, או שלקוחות היו סומכים על המילה שלנו. קיבינמט, איזה לקוח אתם מכירים שאומר לכם "תתפרעו"?
    ובואו תכלס 90% אחוז מאנשי הקריאייטיב בארץ, הם בעצם פלנרים בהתהוות.