ברנז'ה מקודם פוסט אורח

דעת מיעוט: בדרך לראיון עבודה – מטבעות לשון שראוי להשליך מהלקסיקון

גינגי פרידמן
גינגי פרידמן
מחפשים עבודה? לוח הדרושים של המזבלה

מאת: גינגי פרידמן, מנכ"ל ADMAN.

השפה העברית עשירה במילים, במושגים ובעיקר בקלישאות שהפכו, ברבות השנים, למטבעות לשון שחוקים, שאנשים מפזרים בנדיבות משל היה מדובר בפניני חוכמה. בתור מראיין מועמדים לעבודה אני מוצא עצמי, מדי יום, תחת מטר של מטבעות שחוקים המושלכים על שולחני שלא זו בלבד שהם שחוקים הם גם שגויים. כיוון שכידוע המילה קובעת את ההוויה, ראוי להימנע מהשימוש ומכאן מהחשיבה במונחים הללו. לטובת כל מי שמגיע לראיונות עבודה, ברצוני לנצל במה מכובדת זאת כדי להפריך ולהשליך את המטבעות הללו לפח האשפה.

אני לא רוצה להתפשר
אני שומע את המשפט הזה כמספר הפעמים שאני מראיין מועמדים. כולם סבורים שהשימוש במטבע הזה מאיר אותם באור חיובי. משום מה, התפיסה הרווחת היא שפשרה היא לכאורה, חולשה. ואני אומר: בדיוק ההפך. צריך להתפשר. החיים הם פשרה אחת גדולה. פשרה מטבעה היא העדפת המצוי על פני הרצוי. מי שידבק בחיפוש אחר הרצוי עלול למצוא את עצמו קירח מכאן ומכאן. לכן, כמו ברוב התחומים בחיינו, גם בענייני עבודה, תפקיד, שכר ומעמד אני ממליץ להתפשר. "מוטב ציפור אחת ביד משתיים על העץ" זאת תמצית הפשרה.

גינגי פרידמן

גינגי פרידמן

אני לא קופץ/ת על ההצעה הראשונה
מי שאומר את זה בעצם מתכוון לשדר שהוא בררן. ובעניין זה הרשו לי לספר לכם סיפור. חיים, מבת ים, היגר לארה"ב, כעבור שבוע הוא טילפן לאחיו "משה, תבוא מהר הכסף מתגלגל ברחובות" משה עלה על הטיסה הראשונה לארה"ב, שש אלי עבודה. כשירד מהמטוס נתקלו עיניו בשטר של 10 דולר שהתגלגל על רצפת האספלט. עוד הוא מתכופף להרים אותו הוא אמר לעצמו "לא, שבת היום אני אתחיל לעבוד מחר".

אני מחפש/ת מקום יציב
המטבע השחוק הזה מטרתו להעיד על המשתמש בו שהוא אדם רציני המעוניין לבנות קריירה במקום קבוע. ואני אומר לכם, אין דבר כזה. אין מקום יציב. ראיתי כבר אימפריות כלכליות שקרסו ונעלמו. יתר על כן, גם אם הארגון יציב, הרי האנשים בתוכו באים והולכים ואת/ה יכול/ה להשלות את עצמך שמקום עבודתך יציב עד אשר מגיע מנהל חדש ומראה לך את הדלת.

אני לא פוסל/ת שום דבר
אני פתוח/ה לכל האופציות…אני לא פוסל/ת שום דבר. מי שמכריז זאת רוצה להרשים שהוא איננו מקובע וזאת טעות חמורה. כי מי שמעוניין להשיג עבודה חייב לפסול את כל האופציות ולמקד את מאמציו ביעד אחד בלבד, מוגדר ומדויק. כמו שאמרו חז"ל "תפסת מרובה, לא תפסת". כל מי שעוסק בשיווק יודע שהסוד הוא במיקוד. גם הגנרל קלאוזוביץ', האסטרטג הצבאי הדגול, ידע שכדי לנצח במערכה מומלץ לרכז את רוב כוח האש על מטרה אחת ולא לפזר אותו על פני מטרות רבות.

אני לא רוצה לטעות
זה טבעי. איש מאתנו לא רוצה לטעות. אבל מומלץ להיות מוכן לטעות. כי טעויות קורות והן לא תמיד בשליטתנו וכשהן קורות הן מהוות שיעור שניתן ללמוד ממנו. מי שטוען שאיננו מוכן לטעות אומר במובלע שאיננו מוכן ליטול סיכונים או איננו מוכן להעז. והתעוזה היא תנאי ראשון להצלחה. גם במחיר הטעויות שבדרך. כל אדם מצליח בכל תחום: במדע, באמנות, בספורט וכ"ו נכשל יותר פעמים מאשר הצליח , מה שלא הרתיע אותו מלהמשיך לנסות.

יש לי מה לתרום
טעות קשה. אם יש לך מה לתרום תתרום לארגוני צדקה. אף מעסיק פוטנציאלי לא ישכור אותך כדי שתרים לו תרומה. המעסיק מצפה מהעובדים שלו לתמורה. לתועלת שיביא לארגון במסגרת מילוי תפקידו. לכן, במקום יש לי מה לתרום אני ממליץ לומר – אני מבטיח תועלת.

אני מאוד נאמן/ה
נאמנות היא ערך חשוב, אבל צריך לדעת למי ראוי לשמור נאמנות ולמי לא. בראש ובראשונה עליך להיות נאמן/ה לעצמך, לאחר מכן למשפחתך ולחבריך. רק לא למקום העבודה שלך. כי גם המעסיק שלך ברגע המבחן יהיה נאמן לעצמו ולא לך.

אני אדם ישר, אמין, בעל מוסר עבודה
רצוי להימנע מהתהדרות בתכונות הללו א. כי הן בבחינת הנחתום המעיד על עיסתו וב. מכיוון שהן מחשידות. אדם ישר, אמין וכ"ו לא רואה צורך לציין זאת, מבחינת האדם הישר תכונות אלה הן מובנות מאליהן. פגשתי הרבה מאוד אנשים לא ישרים, לא אמינים וחסרי מוסר עבודה והמשותף לכולם היה שהם העידו על עצמם את ההפך. זה היה למעין סימן היכר. כמו הכיפה על ראש הגנב.

כסף זה לא הכל
כסף זה כן הכל. אנחנו עובדים תמורת כסף ולא שום דבר אחר. כל השאר הם תוצרי לוואי. הנאה, עניין, אתגר וכ"ו שאנשים אוהבים לציין כמטרה עליונה, לא שווים פרוטה אם לא תקבל שכר. והשכר המוצע לך הוא המדד היחיד לשיקוף ערכך בעיני עצמך ולערכך למעסיק. לכן, אל תמעיט בערך עצמך ודרוש את השכר הראוי לך. אך זכור, לפעמים צריך להתפשר.

הכותב הוא מנכ"ל ADMAN החברה למשאבי אנוש לענפי הפרסום, השיווק והתקשורת

מחפשים חברת אחסון וענן אנושית?
המזבלה ממליצה על האחים ב-Expim

תגובה באמצעות פייסבוק

3 תגובות

  • לכאורה כתיבה מפוקחת, אך הלכה למעשה, סוג האנשים שיגויסו ע״פ התיאורים הנ״ל יהיו אנשים אנוכיים, מכווני אינטרס אישי, שמסתכלים על הארגון אך ורק מנקודת מבט צרה של עלות מול תועלת. עצוב לחשוב ששוק העבודה מעודד את זה ועוד דווקא מצד המנהלים שאמורים לראות את העובד ברמה יותר עמוקה – דבר שכנראה מסביר את שטחיות הענף וחוסר שביעות הרצון והתחלופה הגבוהה של העובדים בו.

    הייתי מגדיר את הפוסט הזה כאות הקלון של הענף וכסוג של חשבון נפש.

  • שגיא אני חולקת עליך. כולנו בעלי אינטרס אישי. וכולנו אנוכיים. השאלה כמה אנחנו כנים עם עצמנו ועד איזו רמה.
    אם לא היית צריך לאכול או להכניס כסף לחשבון בנק בשביל השכ"ד, בספק אם היית קם בוקר אחד ואומר "ואי, איך בא לי ללכת לעבוד באיזה מקום כזה, שיהיה מישהו שכל היום יגיד לי מה לעשות ובסוף החודש לקבל משהו שאני לא צריך ולא מספיק מזה". למה שתעשה את זה אם אין לך אינטרס כלשהו?
    זה לא שאין ערך מוסף לעבודה, אבל הערך המוסף הזה אלו דברים שאנחנו יוצרים בעצמנו-
    בין אם זה קשרים, בחירת תחום שמעניין ומושך אותנו או הבחירה בתחום מאתגר, זה הדרך שלנו להתמודד עם מציאות שבה אנחנו צריכים לעבוד בשביל לחיות.
    וכולם יודעים את זה- גם מי שמראיין אותך, גם הפקיד שמתעסק לך במשכורת, גם החבר שיושב במשרד איתך.
    זה לא משנה כמה נחמד לכם וכמה אתם נהנים מהעבודה שלכם- אם היו מפסיקים לשלם לכם הייתם הולכים.
    כי כולנו אנוכיים. למה לא להיות כנים בנוגע לזה? כן, אני רוצה לעבוד במקום כזה או אחר, אבל אני באה לשם בשביל הכסף.
    אחרת למה לי לשבת כל כך הרבה שעות מול המחשב? עזוב שאני נהנית ממה שאני עושה ושיש לי אחלה חברים במשרד, ושזה בהכרח עושה אותי טובה יותר במקצוע הזה מאשר מישהו אחר שהיה בא לשם עם פרצוף תחת כל יום
    ושונא את מה שהוא עושה ומחפף ומעגל פינות…
    אבל זה לא מספיק בשביל להשאיר אותי שם ולגרום לעסק להמשיך לתפקד.
    בשניה שמישהו יציע לי משהו טוב יותר מבחינת שכר ברמה שישתלם לי לעזוב- אז גם שם יהיו לי חברים ויהיה לי כיף מאוד לעבוד במשרד. אבל זה הכל עניין של אינטרסים.
    אז בואו נדבר על זה במקום לשקר אחד לשני בעיניים שאנחנו שם בשביל "למצוא זוגיות". זה יותר יחסי קח תן, עם קשרי חברות והרבה חיבה. קרא לזה "יזיזות". ואין בזה שום דבר רע. כולנו (כמעט) מרוויחים מזה.