ברנז'ה מקודם פוסט אורח

בחירות 2015: הצצה בלעדית אל נבכי הפוליטיקה בעיתונות החרדית

אלי ישי מדוכא - שער בקהילה פלוס
אלי ישי מדוכא - שער בקהילה פלוס
מחפשים עבודה? לוח הדרושים של המזבלה

א' (השם המלא שמור במערכת), פרסומאי בכיר במגזר החרדי, מעניק לנו הצצה מעניינת על הפוליטיקה בעיתונות החרדית.

הפילוג בש"ס הוא לא הדבר המעניין היחיד שקרה בפוליטיקה החרדית השבוע. לאחר מאבקים פנימיים הוכתר המקום הרביעי ברשימת דגל התורה, שם נאבקים עוד בשאלת הייצוג לחרדים העובדים "לובשי החולצות הכחולות". באגודת ישראל התעסקו גם השבוע בפריימריז החדשניים בשומרי אמונים (למי שיש רעיון איך לערוך אותם, מוסדות התנועה עוד פתוחים לרעיונות במייל) ופה ושם היו גם הזדמנויות להתנער מרוח הפמיניזם החרדי הנושבת על המגזר. על כל אלו ריחפה התעמולה הפנימית לאיחוד השורות ולהגדלת הרשימה, לא בלי הבוז והטינה השמורים למערכת הפוליטית הכללית. בשל צדקת הדרך או מרוב ייאוש הפילוג, התקשורת החרדית אפילו תהתה בקול השבוע האם ניתן לגייס את הציבור החילוני לטובתה וכל זה בהתבטאויות העסיסיות השמורות לעיתונות החרדית בלבד.

שנתיים תמימות התאפק הציבור החרדי שלא להגיד בקול את מה שהוא חושב על הממשלה, על אישים מסוימים בתוכה ובכלל, על כל המערכת הפוליטית. אך מרגע היוודע דבר נפילת ממשלה זו, נפרץ המחסום. בזמן שעמודי החדשות ממשיכים לדווח לקונית על התפתחויות בזירה הפוליטית הכללית, בעמודים הפנימיים, במאמרי המערכת ובטורי הדעה, השמחה לאיד ברורה לעין כל.

ליברמן ככושי, שרי הממשלה כסוסים
"מי שמתבונן על מה שנעשה עכשיו בזירה הפוליטית, מתמלא בתחושת קבס" כותבים ביתד נאמן ואפשר לסכם במשפט הזה, פחות או יותר, את דעתה של העיתונות החרדית על הפוליטיקה והפוליטיקאים הישראלים.בטור דעה מאת מ.שלום בעיתון המודיע, תחת הכותרת "שוק הח"כים" כותב/ת העיתונאי/ת: "אין אידיאולוגיה בפוליטיקה הישראלית. הכל כיסאולוגיה. כל המרבה בהצעת מקומות ריאליים בכנסת הרי זה מצורף. שוק הח"כים אינו נופך ברמתו מיריד סוסים". יתד נאמן טוען שהבחירות הן משחק, משווה בין "מלחמת שוורים" ל"מלחמת פוליטיקאים" ובעיתון המבשר קוראים למשה כחלון "הקוסם התורן, הנהנה מקולות המתלהבים המזדמנים". לשר האוצר לשעבר מוצמדים הכינויים "יהיר לפיד" ולפעמים "יאיר בן שולמית" כדי להזכיר לציבור עבור מי לשאת תפילות. בעיתון הפלס לא אוהבים לקרוא לו בשמו ומסתפקים בכינוי "שר האוצר היוצא, מהכושלים ביותר שקמו למדינת ישראל. מי שעשה הון פוליטי על גלי המחאה החברתית התברר כפוליטיקאי כושל וחסר ניסיון שלא הצליח להציג הישג אחד לרפואה".

אלי ישי מדוכא - שער בקהילה פלוס

אלי ישי מדוכא – שער בקהילה פלוס

תחת הכותרת "היהפוך ליברמן עורו?" מתפייטים ביתד נאמן ומספרים כי "מה שיפה כל כך בפוליטיקה הישראלית, היא המציאות בה כמעט כל פוליטיקאי, יכול להסתדר כמעט עם כל מפלגה, עם כל מצע ועם כל אידיאולוגיה". הממשלה, על פי יתד נאמן היא "ממשלת זדון" שכוונותיה ברורות: "על ידי גזרות שמגמתם העמקת העוני, הם ניסו לשכנע אותנו שהעבודה משחררת ממצוקה כלכלית ולא הקדוש ברוך הוא מפרנס… שריה הסוררים עשו ככל שביכולתם להוציא ממנה (מהיהדות) את הנשמה".

ממשלת הזדון ה-19
עם פרסום דו"ח העוני, הח"כים החרדים מצוטטים בעיתון המבשר כאומרים "זכור את אשר עשה לך שלטון הרוע", כפארפרזה על "זכור את אשר עשה לך עמלק". ח"כ ליצמן מצוטט באותו נידון בעיתון המודיע וקורא לחברי הממשלה "גוזלי כבשת הרש". ח"כ מקלב, בכותרת הראשית של יתד נאמן קורא למקבלי ההחלטות "מדושני עונג ומנותקים" וח"כ אשר מתלונן באותה כותרת על "התנהלות חסרת רחמים של הממשלה היוצאת". הקיצוצים במערכת החינוך החרדית מתוארים על ידי מ. שלום בעיתון המודיע כ"שוד התקציבים האכזר והאלים". ביתד נאמן קוראים לממשלה "ממשלת הרשע" ומזהירים מכך ש"ספיחיה ימשיכו ללוות את הציבור החרדי גם לאחר שזו תשקע אל תהום הנשייה" ויש גם חרוז: "ממשלת הזדון, זכרונה לדיראון".

על ציפי לבני במצב האומה ואיך ריבלין קשור לכל זה?
בהמודיע מתארים בציניות את התחבטותן של המפלגות בבחירת מצע פוליטי, "יתכן והדבר נובע בגלל הפתאומיות שבה נפלה מערכת הבחירות על ראשן" כותבים שם, "אפשר גם מפאת שהארסנל האידואולוגי שלהן הוא דל ביותר". את השלב הבא משרטטים בהמודיע כ"שלב ההשמצות ההדדיות, כאשר שפת הרחוב הזולה ביותר היתה בפיהם של הפוליטיקאים… שניבלו את פיהם ב"מחמאות" לא מכובדות שהרעיפו על יריביהם" ורומזים בכך בעקיפין על דבריה של לבני "במהלך תוכנית סאטירית בתקשורת", כפי שהעזו לכתוב בפלס.

גם ביתד נאמן, תחת הכותרת "חושך ליהודים" כותב/ת מ. שוטלנד על ה"צלילים" מהשיח הציבורי שפתח את הבחירות: "גב' לבני הפליגה בהכרזה פרובוקטיבית על רה"מ… ונענתה בתגובות מפי נאמניו…. המנוסחת בפאר הלשון העברית לאמור, "תתביישי לך… הם (הצלילים) עתידים להמשך מונוטונית כל הזמן הזה", מלינים ביתד נאמן, "אלא אם כן יקום מישהו (אולי המשמש בתפקיד נשיא המדינה מירושלים) ויאמר להם "שקט ילדים"."

ציבור הבוחרים החילוני אשם, אבל הוא יכול להתפכח
לא רק הממשלה והפוליטיקאים היושבים בה אשמים בכל הבאלגן הזה. בעיתון יתד נאמן מרחיבים את הדיבור על "ציבור הבוחרים ההולך כצאן לקלפי בכל פעם מחדש אחר "כוכב" חדש שטרם להספיק להכזיב" וטוענים שכולם "יודעים היטב שכולם מרמים את כולם". כותבים שם עוד כי "דומה שהאספסוף הישראלי המונהג באזניו על ידי התקשורת שלו, מוכן לשמוע הכל… המוני היהודים עוזבי התורה… דנים עצמם לחושך אנושי בכל קנה מידה… חייבים לשמש כלי משחק בידי כמה מגלומנים שהשעה משחקת להם". זה קצת אירוני, אומרים ביתד נאמן, שהאנשים המייצגים את הציבור הכללי בישראל מתדרדרים לאמירות נמוכות בזמן ש"כולם כאחד מתאחדים בכל שעת כושר להפגין מול הציבור החרדי את מעלתם האינטלגנטית כביכול".

"חברי הכנסת הם בבואה של החברה הישראלית", כותבים בטור דעה בעיתון המודיע, "וזו ה"סחורה" שחברה קלוקלת זו מסוגלת להוציא מתוכה". רק לאחר פירוק הממשלה, כך לדבריהם, "התברר לעם… עד כמה נבחריו אינם ראויים… מפאת העדר כישורים מתאימים, חוסר יושרה, ולמטה מבינוניות ברמת אישיותם". את ישראל מגדירים "חברה בפירוק" ומזכירים את הפתגם הידוע שמבקש "להחליף את העם". "כמובן שאין ברצוננו להחליף את העם", מבהירים בהמודיע, "אך בהעדר יכולת זו הברירה היחידה היא להתאמץ בהחלפת דעותיו של העם".

"הציבור התבגר מעט" כותבים שם בהמודיע, "ואינו קונה בקלות כל סחורה שהמפלגות השונות מנסות לשווק לו". ואז, במהלך מסקרן מאד, מלכסן העיתון החסידי הוותיק מבט אל הציבור החילוני. "עלינו להשכיל לכלכל את הסברתנו לאור החושך השורר בכל יתר המפלגות" כותבים שם, "תוך שימת דגש על האור והבשורה הקיימים במצע שלנו". ולאחר כמה ימים, בטור דעה של מ. שלום תחת הכותרת "עושקי הקופה הציבורית" כבר מתכננים בהמודיע פנייה מסודרת אל קהל היעד החילוני. "אנחנו נפנה לאחינו החילונים והמסורתים" כותבים שם, "ונוכיח להם שכאשר מכים את היהודי שומר המצוות נפגעים יחד עמהם כל בית ישראל".

על ימין ושמאל, על פריימריז מפתיעים ועל פמיניזם חרדי
לטובת הקוראים החילונים שכבר שוקלים להצטרף אל הציבור החרדי, נתמקד לסיום במה שקורה בפוליטיקה החרדית עצמה. עוד לפני פרישתו של אלי ישי מש"ס, העסיקה מסיבת העיתונאים של אריה דרעי ועדינה בר שלום את העיתונים המייצגים את הציבור הליטאי.

בעיתון הפלס דיווחו על מסיבת העיתונאים הזו כ"תדהמה מפריצת גדרים, בה הוצהר על תהליך של עידוד האקדמיזציה וכן שילוב נשים בתפקידי מפתח בנציגויות חרדיות בפוליטיקה", אמנם רק ועידה מייעצת ובכלל במפלגת הבית של הציבור הספרדי, אבל בהפלס הוסיפו להזדעזע והזכירו את מחאת קבוצת "לא נבחרות לא בוחרות" – "נשים שהוגדו כ"חרדיות"… מבקשות לקרוא תיגר על עקרונות הצניעות ודורשות במפגיע לשלב נשים כחברות כנסת, כביטוי להגשמת האידאות שהופצו בדור האחרון על ידי תנועות חילוניות". את מסיבת העיתונאים של ש"ס ("מפלגה מהגדירה עצמה כ"מפלגה חרדית") קיטלגו בהפלס כ"אירוע חסר תקדים של חריגה בוטה והפניית עורף פומבית לעקרונות יסוד".

עיתונות חרדית

עיתונות חרדית

גם ביתד נאמן התייחסו לעניין וסיפרו לקוראים כי "בשולי הזרם החרדי ישנם כאלו, אכולים ברגשי נחיתות המכלים בהם את הכבוד העצמי… יש מי שמעלה לאוויר העולם כל מיני רעיונות עוועי חילוניים כאילו יש מקום לפמיניזם חרדי בכביכול" ולמי שדאג, למותר לציין, "בנותינו המסורות רחוקות מההבלים הללו".

ובינתיים, בזמן שח"כ גפני נפגש עם שגריר בריטניה ואומר לו (כך ביתד נאמן) שהציבור החרדי לאורך כל השנים נטה יותר לכיוון הצד הימני של המפה הפוליטית, אבל לגבי הקמת הממשלה העתידית הכל פתוח, ח"כ פרוש קורא לו למתן התבטאויות מחשש להברחת מצביעים (כך בעיתון משפחה); ובעיתון הפלס מבקשים להזכיר כי "שומרי התורה מעולם לא הגדירו עצמם כ"ימין" או כ"שמאל", מושגים שאינם קיימים כלל בעולם ערכיו של יהודי חרדי, שבכל נושא מסית אך ורק לדעת התורה ואינו נוטה אחר מאוויי לב פוליטיים של גופים חילוניים"… אז אילו מושגים כן יש בפוליטיקה החרדית? לראשונה – פריימריז. "סיעת שלומי אמונים – הכלל חסידית נערכת לקראת בחירת מועמדה לכנסת ה-20" מספרים בעיתון המבשר של יום שישי האחרון. ובגלל שכל זה כל כך חדש ומרגש, תתכנס השבוע "ועדה מיוחדת אשר תפקידה יהיה לגבש את הדרכים הנכונות ביותר לביצוע הבחירות". אם יש לכם רעיון, אגב, יש כתובת מייל מיוחדת: בחירות פנימיות בג'ימייל דוט קום.

על חברי הכנסת החרדים ועל אלי ישי אחד
ואם אתם כבר כאן, כדאי שתדעו שועידת השמונה של אגודת ישראל התכנסה בשבוע שעבר כדי לטכס עצה איך להעלות את המפלגה בעוד מנדט או שניים וחברי הכנסת של דגל התורה, שקרואים ביתד נאמן "נציגינו הנאמנים" וגם "ידא אריכתא של מרנן גדולי הדור שליט"א", בפעילותם הפרלמנטרית שכללה בין השאר "שורה של מהלכים שלא את כולם ניתן לחשוף מחשש עינא בישא", גרמו "לקידוש השם ולהערכה רבה גם בציבור אשר אינו שומר תורה ומצוות".

בניגוד לקרקס שבפוליטיקה הכללית שהוצג לעיל, הפוליטיקה החרדית לוקחת את עצמה ברצינות. "עבורנו ממש לא מדובר במשחק" מבהירים ביתד נאמן, "דברים רבים וגורליים מדי עובדים להכרעה… זה יום גורלי… אנו בפתחה של הכרעה גורלית. ניתנת לנו הזדמנות להתייצב כאיש אחד ולהגביר באופן משמעותי את כוח הנציגות החרדית". "הסכנה קיומית" כותבים שם, "לא רק העתיד שלנו מוטל על כפות המאזנים, עתידו של העם היהודי כולו מתייצב… שעת מלחמה בפתח", מוסיף הכותב י.נ., "אנחנו עדיין מיעוט יחסי, אבל האחריות מוטלת על כתפו של כל יחיד".

ולסיום, הפילוג בש"ס אולי העסיק את התקשורת החילונית מאד, אך תפס מקום קטן בעיתונות החרדית היומית, שם דיווחו בעמודי החדשות בלקוניות על פרישתו של אלי ישי והקמת מפלגה חדשה. עיתון המודיע החסידי חרג ממנהגו שלא להתערב והקדיש מאמר מערכת אחד לרמיזה ארוכה בה נאמר כי "יש הרבה מאד הגיון וצדק בעובדה שקהילה אחת לא מתערבים בעניינים הפנימיים של זולתם" אבל "פיצול אינו משרת את החובה העליונה של היהדות הנאמנה בכללותה להשיג ולהציג כמה שיותר אחדות". ובלי מילה אחת על אלי ישי.

השבועונים, ככאלו המציגים בעיקר פרשנות ופחות חדשות והשקפה, הרחיבו את היריעה. בעוד שבעיתון יום ליום, השופר של מפלגת ש"ס, לא ניתן היה להבחין בעין בלתי מזוינת בכל איזכור בנוגע לאלי ישי, בקהילה ומשפחה הקדישו את שערי מוספי החדשות שלהם ועמודים ארוכים לעיסוק בפרשייה זו. "הכל אגו", האשים הפרשן הפוליטי של בקהילה ולקולות שיביא אלי ישי קראו בעיתון "קולות אבודים". בעיתון משפחה התחכמו בכותרת ראשית – " שניים אוחזים במרן" – כפארפרזה לסוגיה התלמודית "שניים אוחזים בטלית, זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה" – ושמעון ברייטקופף כתב כי אלי ישי "קפץ מקומה מאה, בלי מצנח, כשבלבו תפילה גדולה שלמטה יעמדו אנשים עם מזרן מתנפח ויצילו אותו". נראה כי הבחירות הקרובות, כפי שמסכם ברייטקופף בהמשך הטור, אכן עומדות להיות "המפולגות והמסוכסכות ביותר שידע הציבור החרדי" וזו רק ההתחלה.

מחפשים חברת אחסון וענן אנושית?
המזבלה ממליצה על האחים ב-Expim

תגובה באמצעות פייסבוק