דג הזהב 20.
נכתב ואוייר על ידי צח פלדמן, סמנכ"ל הקריאייטיב של פרסום מומה, אשר שפט בדג הזהב.
חדר ישיבות גדול, פנים.
מספר לא קטן של קרקפות במצב ק-ב-ר-י-ו-ל-ט מתקדם
(למעט אמיר אריאלי, טל ריבן וליאור זייד שכנראה לוקחים פרופסיה)
יושבים בתנוחת "זין אני לא טס לקאן".
יורם לוי, יו"ר התחרות – האיש הכיפה והברזל, בנאום חוצב פדחות על אופי התחרות,
על ערכים, על פרגון ועל כל מה שלא אופייני לכולנו.
כל קירח וקירח קיבל חוברת דג עם דף דירוג
ונתבקשנו לדרג את עשר המודעות הטובות ביותר.
בין כריך טונה לגזר גמדי חתוך דק-דק, כמעט כמו המתח שעטף את חלל החדר,
חרצו הנוכחים את גורלם של אנשי קריאייטיב שוויתרו על המילה "חיים" במשך חודשים.
והכול, בשביל… חתיכת דג.
ק-א-ט
הדפים נשלחו לדירוג. הקרחים נשלחו לעשן.
ק-א-ט
עשר המודעות שעלו לגמר הופיעו על מסך גדול.
נפתח דיון. למה זה טוב? למה זה רע? ולמה לעזאזל בקושי נשאר
איש קריאייטיב אחד עם חתיכת פוני לניר רפואה?!
סתם, על זה לא דיברנו, אבל תודו שזה מטריד.
מתוך עשר המודעות, הלכו לעולמן שלוש – נשארו שבע.
נפתחה ההצבעה נוספת.
כל מי שהיה על הגרדום, הוצא החוצה ולכיתת הקרחים
הייתה את האופציה לתת ראש ולתת בראש. היו מילים יפות, היו גם פחות.
בסיכומו של דיון, שכלל לחמנייה עם דג סלמון שהתיישב לי פונקט על הושת,
העפילה מודעת מנטוס המעולה של מקאן על האמריקן קומפורט של גליקמן
ועל אחת נוספת מדהימה לא פחות (לא זוכר, הייתי על ציפרלקס)
ונבחרה במקום השלישי.
יורם לוי כחכח. ספק כי רצה להחדיר בנו קשב, ספק בגלל עצם של דג.
"במקום השני… ליד עם מודעת הפקח לפאנגו. ובקום הראשון… א-ד-ל-ר חומסקי
עם מודעת פולקסוואגן". ברכות!
ואני מה? מתרפק על היום ההוא, לפני כשש שנים, שזכיתי מקום שלישי בדג
על מודעת יונדאי – ויום אחרי נולד בני הבכור עומר המדהים, אז נשארתי עם הזין ביד.
קריין
יצאתי קרח מפה, משם ו… (סאונד של דרבוקה + הנה מגיע משחק מילים) מקאן.
2 Responses
יופי של פוסט.
הייתי שולח לקאן את הכותב.
באמת מודעות חזקות. יופי של קריאייטיב ויופי של ביצוע.
אמה-מה?
דג הזהב היא תחרות השקר של ענף הפרסום הישראלי.
מודעות גוסט ש-98% מהן לא רואות אור יום ולא מריחות ריח של מכונת דפוס
למעט החוברת הזו.
צ'ופר עצימת עין של הרביעייה המקודשת:
רשת שוקן שגובה פרמיה שבחיים לא היתה מצליחה לגבות,
עבור חוברת בתפוצה שכזו.
אפילו התכנים לא עולים כסף ונכתבים לרוב ע"י עובדי המשרדים.
וגם הטיסות והשהייה (לפיד מחזיר הוצאות מוכרות, אל תדאגו) – אינן לכל הפסטיבל,
וחברי המשלחת נאלצים לעזוב בעיצומו של הפסטיבל ולראות בעין דומעת את אנשי המשרדים
מקפצים מגאלה לגאלה ומתחרות לתחרות וחורכים את דמי האשל של המשרד עד יום שבת הקדוש.
המשרדים – זורקים עצם לאנשי הקריאייטיב הקמלים. הנה, יש אור בקצה המנהרה. לא הכל "1+1". לא הכל מודעות מבצע.
הנה בזכותנו אתם טסים. והנה, גם התקציבאוּת טסה – אמרנו לכם שאתם חלק בלתי נפרד מהעשייה של המשרד!
לקוח – היי גם הלקוח טס. הון-שלטון-מנהל פרסום. טוב שהמנכ"ל לא נכנס לאקסלים של המרקום ורואה בדיוק את התמורה, ומה היה יכול לעשות עם הכסף הזה בדיגיטל או בתלי-דלת נגיד.
קריאייטיב – יש מודעת דג! אין מודעת דג! הכל פוליטיקה. שוב פעם אדלר זוכים. טוב, בטח, שוקן זה לקוח שלהם.
ושוב משקרים. ושוב, אשהיים עושה טובה ומצלם בחינם, המאיירת ההיא רוצה להיכנס בתחום ותעשה לנו בחינם,
ואפשר לצלם בבית של התקציבאית והקריאייטיב יהיו השחקנים. ודיברתי עם ההיא מ"גטי" ויש לנו היי-רז חינם!
ואז מגיע השיפוט וכולם, למעט כמה מאושרים, חוזרים לחרא.
עד מדד המותגים.
ושוב, הפוליטיקה ניצחה את הדג