קפה דה-פאקר

מזבלה

greenstar.gif קחו כוכב ותעזבו אותי בשקט. איך רשת חברתית, עם המון פוטנציאל ומעוף הפכה לעולם שבו המטבע המקומי הם הכוכבים הירוקים וטיב הסחורה נמדד על פי עומק המחשוף.

למי יש תשובה?

[techtags:קפה דה מרקר, קפה דמרקר, cafe.themarker.com, קפה דה פאקר, רשת חברתית]

מקרה חירום בפייסבוק / אינסטגרם / וואטסאפ?

25 תגובות לפוסט

25 תגובות

  1. נו, תגיד לי שאני לא המשקפופר השלומפר ה (אבל ה, כובש, בנות!) ((שכמובן התעופפו להן מייד מכאן, ונפוצו לכל עבר)). על מה אני מדבר בכלל, ועל מה השאלה של הפוסט מדבר בכלל. ועל מה כולם כולם בכלל מדברים פה בכלל. נו, שוין, תגיד, תגיד שלא מגיע לי כוכב ירוק רק בשביל הדבר הזה שהתייחסתי אליו קודם (אני מבקש, כן,בבקשה, בצד, אחר אחד, אחר כך, ליד הכניס הראשית של היציאה, להניח).אה, כן, כן, ברור. והנה היציאה:

    טוב, אני לא יכול להגיע אליה, בינתיים. היציאה מהמדינה הזאת. אני רק יודע שלא מגיע לעשות טרללה ממי שעשיתם. וגם שאתם בעצמכם יודעים שאתם טועים, אבל עזוב את זה עכשיו

  2. כוכב זה לייק. מה הבעיה? למה זה מלקלק לך בכלל את קצה השסי השמאלי של האכפתיות שלך יקירי? זה פארש דאבל כלאם פאדי אחד גדול כל הבולשיטייה הזו. גורנישט מיט גורנישט, 'ת שומע. ובכלל, להווי ידוע, ולא מהיום, שדווקא את הליקלוקים מהטעם יענו האנושי ועד הטעם הירוק כוכבי, אפשר, תמיד, ככה בקטנה, לסדר לך. גם אפילו באוונטה אם תרצה
    מותק.

    (וסליחה שאני חוזר על עצמי פעמיים. זה לא אני, זה המחשב)

  3. כוכב זה לייק. מה הבעיה? למה זה מלקלק לך בכלל את קצה השסי השמאלי של האכפתיות שלך יקירי? זה פארש דאבל כלאם פאדי אחד דול כל הבולשיטייה ו. גורנישט מיט גורנישט, 'ת שומע. ובכלל, להווי ידוע, ולא מהיום, שדווקא את הליקלוקים מהטעם יענו האנושי וע הטעם הירק כוכבי, אפשר, תמיד, ככה בטנה, לסדר לך. גם אפילו באוונטה אם תרצה מותק.

  4. [Comment ID #4115 Will Be Quoted Here]

    אילן כשאתה אומר סחבק בא לי לעשות לך ווג'י (לא יודע איך כותבים אותה באנגלית) אתה הורג אותי עם המילה הזו 🙂

    סחבק לא פראייר, זורק גפרור ובורח כמו משוגע.

  5. גיא – מקריאה שנייה של מה שכתבת בהתחלה הבנתי יותר למה התכוונת.
    זן זה הספר הכי מדהים שקראתי. זה לקח 3 נסיונות בספנד של 5 שנים אבל היה שווה ביותר.
    ל-ליילה אני לא מעיז להתקרב אפילו. אם אתה מסיים את זה אני מחזיק ממך…..

    וסחבק מחשיב את דורי בתור פרובוקטור לא קטן.
    זורק גפרור ונעלם.

    🙂

  6. אילן, אני מתגאה בזה שאני בנאדם שנעים להיות לידו ומאמין שזה גורם לי לעשות עבודה יותר טובה, לא מזלזל בזה בכלל. כשאמרתי איכויות אמיתיות התכוונתי לאיכויות מקצועיות, כאשר אלה עומדות מול הגורם השני שהוזכר – יופי חיצוני. כמובן שאיכות מתבטאת באספקטים רבים. אם אני לא טועה, אתה הזכרת בשאלון ההשראה ציטוט של רוברט מ' פירסיג. אם לקחת את הציטוט מזן ואמנות אחזקת האופנוע אתה כנראה מבין שלאיכות יש משמעויות רבות 🙂
    דרך אגב, אני קורא את הספר השני שלו עכשיו – "ליילה". הוא חופר שם ברמות קשות, אני לא חושב שאצליח לצלוח אותו.

  7. ליטל, הרשי לנסות להסביר שוב.

    לא התכוונתי לומר שכל האנשים הם אותו הדבר, אלא שמבחינה מקצועית (בטח ובטח בתחילת דרכם) הרוב הוא אותו הדבר. תעברי על התיקים של החבר'ה מהקורס שלך אצל תרצה ותראי שבהכללה גסה – ללא החבר'ה שהיית עושה להם ילד – רוב התיקים יהיו מקצועית באותה הרמה. זה נקרא ממוצע. קונספט מעניין ששוה לחקור אותו לטובת האנושות.

    הנקודה שלך לגבי זה שכל אדם וחוויותיו הם משהו שונה היא נכונה לחלוטין. לא אני ולא את אמרנו את זה ראשונים. זה בדיוק מחזק את הטענה שלי לגבי הערך המוסף שפלוני יכול להביא למשרד. החוויות, ההסתכלות השונה וכן, לפעמים גם העיינים היפות בין אם את מקבלת את זה או לא. אמת, אם אותו פלוני לא יספק את הסחורה יכול מאוד להיות שהוא יעוף. אבל העניין הוא שהוא יקבל את אותה הזדמנות – בגלל אותו ערך המוסף – יותר מאשר בגלל התיק שלו.
    אני מאמין שהמון בעולם העסקי של היום זה לקבל את ההזדמנות. בתי הקברות מלאים באנשים שאין להם תחליף וכן, אני מאמין שרוב האנשים שמסתובבים בלי עבודה הם לא פחות מוכשרים מרוב האנשים שמסתובבים עם.

    ומה לעשות, נטוורקינג וקשרים זה חלק מהעולם. בין אם תרצי לקבל את זה או לא. אנשים שוכרים את מי שהם מכירים. אם יש לי בחור ששתה איתי בירה פעם או הגיב לי בבלוג שלי מול בחור שאני לא מכיר, את ההזדמנות הראשונה אני אתן לבחור שאני מכיר. אלא אם כן הוא היה האידיוט של הכיתה אצל תרצה.

    מקווה שאני יותר ברור עכשיו.

    והערה אחרונה לגיא –
    אהבתי את מה שכתבת. השאלה היא מה אתה מגדיר בתור "אנשים עם איכותיות אמיתיות".
    לשבת ולהיות נחמד ליד מכונת הקפה זה משהו שהמון אנשים לא מסוגלים לעשות. הם פשוט מניאקים. הם באמת ובתמים לא מסוגלים לעשות את זה. ולא צריך לצבור יותר מדי נסיון בתעשייה כדי לקלוט את זה. אל תזלזל בזה. להיות בן אדם נעים זה פלוס א ד י ר לכל משרד. אני יודע שדיברת על יותר על השאיפות של המשרד מבחינה מקצועית, אבל תרשה לי לנחש שאתה יודע יותר טוב ממני כמה הבחינה האנושית חשובה.

  8. אני אולי מתנהג בתמימות קצת, אבל דעתי:

    אני לא רוצה לעבוד עם אנשים שהעסיקו אותי כי אני חתיך או עם שדיים גדולים. זה בסדר אם לקחו אותי לעבודה כי אני מתקשר בצורה יפה, מבטא את עצמי בצורה טובה ונראה כמו אדם שיהיה נחמד לדבר אתו כשמחכים ליד מכונת הקפה. ולמען האמת, חלק ניכר מהעבודות שלי השגתי בזכות זה ופחות בגלל הקבלות שלי.
    אם הייתי אישה מכוערת וכשרונית, דווקא הייתי מסתכל על כל האנשים שלא העסיקו אותי בגלל הסיבות הלא נכונות כאנשים שלא עברו את המסננת האוטומאטית שממיינת בשבילי את מי שאני רוצה לעבוד אתו ואת אלה שאני לא רוצה.

    אני אולי מצמצם לי את האפשרויות עם הגישה הזאת אבל אני חושב שיש מקומות שמחפשים אנשים בגלל איכויות אמיתיות. ואם הגעתי בטעות למקום שלא מחפש איכות אמיתית – זה בעייתי מבחינתי לעבוד בו ולהתפתח בו.

  9. [Comment ID #4087 Will Be Quoted Here]

    מוש?! זה אתה?!
    צא מפה! אנשים מהמשרד שלי לא אמורים לגלוש פה!
    וחכה חכה בפעם הבאה שתבקש ממני לעשות איתך סיבוב לארומה.

  10. עד כמה שהמחשבה שדורי צריך לחמצן את השיער ולהשתיל סיליקון כדי להשיג יתרון תחרותי, אני לא חושב שדורי התכוון להתמקד דווקא בעולם הפרסום.
    מה שקורה בדהמרקר (כשהוא עובד, זתומרת) הוא שיש אנשים שנהיו זונות כוכבים, יש אנשים (אנשות) (זאת מילה, תבדקו) שמעדכנות לעיתים קרובות בתוכן חסר משמעות ומפלרטטות בשביל להשיג עוד כוכב ועוד כוכב. יש גם את האלו שהן הגרסא המבוגרת ל "בלוג יפה, מוזמן לשלי". ומה לא.

    מה שמעצבן זה המסחרה המיותרת והמבזה הזו במקום שבו היית מצפה לקצת יותר רצינות, בגרות ומקצועיות. שמה שישחק פקטור הוא כישרון ולא דברים אחרים. שאנשים יקבלו כוכבים בגלל שהם פאקין מוכשרים כמו ליטל, ולא בגלל התמונה.

  11. רק אל תתחילו לי ויכוח של..
    את זאת קיבלו רק כי היא כוסית.. ואת זאת קיבלו רק כי יש לה ציצי גדול..
    ואת ההוא קיבלו רק כי הבוסית חולה על גברים עם טוסיק קטן..
    רק פשוט כי הויכוח יכול להימשך לעד..
    יש אנשים שמתקבלים לעבודה מסיבות נכונות, ויש כאלה שלא..
    אלה החיים.. שטחיים ככל שיהיו..
    וככל שנשלים עם זה מוקדם יותר.. ככה יהיה לנו טוב יותר.

    ולא.. אני ממש לא ותרן,
    אני פשוט חושב שמעל הכל, הכשרון תמיד ינצח ויבלוט..
    ואם לזאת עם ה 75D יש בנוסף גם כישרון.. אז באמת העולם לא פיירי.. 🙂

  12. ליטל כותבת את התגובה הזו מסיבה אחת בלבד:
    ראייתה קצרה מידי לראות את העובדה כי היא התקבלה לעבודה בגלל שהיא נראית טוב…
    קשה לי להאמין שהיו מקבלים לעבודה מישהי שלא נראית טוב.
    תאמינו לי, כי אני מכיר אותה (עכשיו היא כבר בטח יודעת מי אני).
    אך בכול זאת יש לי סייג אחד, אין מהדברים לגרוע מן העובדה כי היא כשרונית מאוד וחריפה.
    כך יוצא תמהיל שבו לא מספיק להיות חכמה אלא צריך להיות גם חתיכה – ואם את לא שניהם או שתחפשי עבודה תחום אחר או שתלכי להיות פקידת קבלה….

  13. אילן, אני לא מכירה אותך ולא יודעת מה הרקע שלך בתחום, אבל על מה אתה מדבר?! דורי וכל האנשים שלמדו איתו בקורס פחות או יותר שווים?
    במסגרת קורס הקופי שעשיתי אצל תרצה היו איתי בכיתה כמה בודדים שמרוב שלא הבינו עניין לא קלטו שצוחקים עליהם ולא מהבדיחות שלהם והיו גם תותחי-על מבריקים שהייתי עושה להם ילד רק בגלל השכל והחריפות שלהם. כל אדם הוא עולם בפני עצמו עם ההסתכלות שלו, ההבנה שלו של הדברים, החוויות שצבר, השנינות, התעוזה.
    אין דבר כזה 'כולם אותו דבר מה שמשנה זה הקשרים'. אם תביא קופי חדש למשרד שלך והוא לא יספק את הסחורה – הוא יעוף. כנ"ל לגבי מנכ"ל שלא יצליח להרים את הרווח הכולל בסוף השנה.

    משרדי פרסום שמעסיקים כוסיות בקבלה רק כי הן כוסיות – זה כבר נושא אחר לדיון מעמיק הרבה יותר.

  14. ועכשיו ברצינות,
    אני לא כל כך מכיר את כל נושא הקפה דה מרקר הזה, אין לי זמן או רצון כרגע להיכנס לזה. אבל אם אני מבין את הבעיה אז הנה תשובתי:

    התיאוריה שלי גורסת שרובנו פחות או יותר שווים.
    אני מתכוון לכך שאם תשווה בין כל האנשים שלמדו איתך בקורס תגלה שרובכם עומדים פחות או יותר באותה הרמה. נכון, בין הכי טוב להכי גרוע וודאי יש פער גדול אבל בהכללה גסה כולם אותו דבר.
    מפה כל מה שנותר הוא לקבל את ההזדמנות ולהיות במקום הנכון בזמן הנכון. ולהיות בן-אדם, לא מניאק. זה גם חשוב.

    (ועכשיו בכלל אני לובש את הפרצוף הרציני)
    העולם היום מתנהל בצורה שבה העבודה שלך היא נדבך עיקרי בחייך. בטח ובטח בתחום הפרסום שם שעות העבודה מטורפות וכל גוף מנסה לבדל את עצמו וליצור אישיות מסוימת – מה שמשליך גם על העובדים. אם אתה שייך לגוף מסוים, אתה (במודע או לא) תאמץ את הנורמות שלו ותתנהג בצורה מסוימת.

    לאן אני חותר?
    אנשים היום נשכרים לעבודה על סמך מי שהם הרבה יותר מעל סמך מה הכישרון שלהם (כי הרוב אותו דבר בכל מקרה). אם אתה יכול להביא ערך מוסף כלשהו, משהו שמייחד אותך – שיחקת אותה. וכן, עם כל הציניות והכאב – חזה גדול ושיער בלונדיני זה אחלה של ערך מוסף למשרד. ואני לא מתכוון לומר שכל הכוסיות הן מטומטמות, אבל בעולם שנשלט ע"י גברים, פה יש להן יתרון. אם הן נראות טוב, הרגל שלהן כבר נמצאת בחצי הדרך מעבר לדלת.

    לסיכומו של עניין,
    70% מלהשיג עבודה זה להכיר את האנשים הנכונים (כוכבית במקרה הזה).
    20% זה לדעת לעשות דברים מסוימים (במקרה הזה – להיות פלנרית בביקיני).
    10% הנותרים הם לדעת לעשות את הדבר שאתה עושה טוב.

    שבוע טוב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תפריט הבית

קטגוריות פוסטים