הבלוג ישרא-בלוף חושף פרטים אודות האונס בגן העיר למרות צו איסור פרסום

למרות צו איסור הפרסום שהוטל על אירוע האונס בחניון גן העיר בתל אביב לפני כחודש, נחשף היום ברשת כתב האישום במלואו כנגד 'אחמד בן רגאי בני ג'אבר' בן ה-21 מעקראבה (ליד שכם) אשר חשוד בתקיפה ובאונס האכזרי. פרטים בלעדיים אודות המקרה וכן גם כתב האישום עצמו נחשפו בבלוג ישרא-בלוף שנכתב על ידי פילוביץ' שחף בשיתוף עם "אדם פשוט" מאתר רוטר.נט. את הפוסט בבלוג פותח שחף במשפט "לבקשת הנאנסת ועורכת דינה…….כתב אישום נגד האונס" וחותם אותו בהדגשה "הדברים נכתבו בידיעת הנערה התמה, ובידיעת עורכת דינה. היא מבקשת שתסייעו לה ותפנו בהמוניכם אל יחידת פניות הציבור בפרקליטות המדינה". המסמך המשפטי המזעזע בן 8 הדפים המופץ ברשת חושף מעשים בלתי אנושיים של בני ג'אבר המאושם בסעיפים חמורים רבים.

בפוסט כותב שחף: "בלעדי: לבקשת הנערה שנאנסה בגן העיר ועורכת דינה, רוני אלוני סדובניק, אני מפרסם בשמן דברים אלה – להפצה. בשבת לפנות בוקר, ב-12 במאי 2012, אירע במדינת ישראל אחד מן הפשעים החמורים ביותר בתולדותיה. המקרה המזוויע לא התרחש בצריף עזוב בשדה מרוחק או בבקתה אפלה בלב היער. הוא התחולל במשך זמן רב במקום המרכזי ביותר בארץ, סמוך לרחוב הראשי של תל-אביב. בחדר השירותים של החניון בגן העיר תקף צעיר אכזר תיכוניסטית יהודיה, כשהוא מכריח בכוח את בן-זוגה לצפות בו בשעה שביצע בה את זממו. מאורע מבחיל מזה אי אפשר לתאר. אם אונס כזה מתרחש בלב העיר העברית, כשמישהי אינה לבדה אלא בחברת בן-לוויה, ברי כי אונס מחריד כזה יכול לקרות לכל אחת, גם לבחורה הזהירה ביותר."

"התוקף נלכד לאחר ימים אחדים. רק זהותו הותרה לפרסום ונתברר כי מדובר בבחור פלשתיני. להשתייכותו הלאומית ישנה חשיבות רבה בפרשה, הואיל ופרקליטות המדינה החליטה על דעת עצמה שלא להתיר את פרסום כתב האישום, ובית המשפט נענה לדרישתה. חשוב לומר: אף עיתונאי אינו יודע פרטים כלשהם יותר ממכם. זהו אינו המקרה שהתקשורת יודעת אבל אסור לה לפרסם. היא אינה יודעת מאומה. למעט גורמים מצומצמים הנוגעים בדבר, איש אינו יודע מה עשה אותו פלשתיני בישראל ביממה ההיא, איש אינו יודע מה עולל לפני כן וכיצד התנהג אחרי כן. הפרקליטות מסתירה מן הציבור את הפרשה כולה, אפילו מעיני הנאנסת. הנערה אינה מורשית לעיין בכתב האישום, והיא אינה רשאית לדעת מיהו באמת אותו אנס, ומדוע תקף אותה."

"איסור פרסומו של כתב אישום הוא מאורע נדיר ביותר במחוזותינו. בהתדיינויות משפטיות על מקרי אונס, אסורים לפרסום שמות הקרבנות ולפעמים שמותיהם של כמה עדים, אך לא כתב האישום עצמו. בפעם הזאת, הפרקליטות אינה חפצה שנדע דבר וחצי דבר, למעט שם התוקף ותו לא. כתבי האישום הבודדים שנאסרו לפרסום עד כה היו קשורים לעלילות ביטחוניות, בגלל צרכי מודיעין למנוע גילויים מיותרים או כדי להסתיר פשלות מבצעיות. אכן, כשמתרחשות פשלות בגופים ביטחוניים, ישנם גורמים מעורבים שאינם רוצים שנדע מכך, לא בגלל גילוי סודות מדינה, אלא כדי שלא יאונה להם כל רע. הם משתמשים בכסות החשאית שלהם על מנת להסתיר את מעלליהם, אף שחשיפתם אינה מזיקה למדינה, אלא היפוכו של דבר: החשיפה של חטאיהם לאור השמש מטהרת את הגופים הללו מסרחים עודפים. פרשת קו 300 מהווה דוגמה ידועה."

"הפרקליטות שמונעת את פרסום כתב האישום של האנס מגן העיר, טוענת טענה מופרכת מאין כמותה: אם תעיין הנאנסת בכתב האישום, עדותה בבית המשפט עלולה להזדהם. אלה הן מילותיה של פרקליטות המדינה. לכאורה, הרשות המשפטית משתדלת להגן על עדת התביעה מפני עצמה. דבר זה משונה בהחלט. קיים חשש כבד שהפרקליטות מבקשת להגן על מחדל גדול הרבה יותר, שנסתר מעיני הציבור".

"חשוב לדעת: כל עוד איננו רשאים לעיין בכתב האישום, לא נוכל לדעת מה היו מניעיו של הנאשם. אונס עלול להתבצע כתוצאה מתאווה חולנית, אך גם משום רצון נקמני. אם המניע של התוקף הפלשתיני היה רצון לחלל את גופה של יהודיה מתוך נקם, הרי זהו מעשה של פעולת איבה, על פי החוק הקיים. הנאנסת הופכת להיות נפגעת פעולות איבה. היא זכאית לקבל פיצוי כספי מן המדינה. כמו כן, אם זהו פשע שנאה טרוריסטי של אותו פלשתיני, אזי קרוב לוודאי שישוחרר בעסקת החילופין הבאה, במידה ששוב ייחטף חייל".

"יתכן מאד כי אותו צעיר פלשתיני הוא משתף פעולה עם כוחות הביטחון, ואנס את הקרבן רק בגלל חולניותו ולא משום איבתו לישראל. שירות הביטחון ודאי ירצה להסתיר עובדה זו מן הציבור, אחרת תתחלנה להישאל שאלות רבות, כגון: מי מפקח על המשת"פים, אם בכלל; מהו מספרם בתוככי המדינה; האם מדובר במאות או באלפים רבים; וכמה מן המשת"פים היו מעורבים עד כה בפשיעה אלימה? כל הנתונים הללו אינם גלויים לציבור. וכשהציבור ידע כי שיעור ניכר מן המשת"פים מעורב במעשי פריצות לבתים וגניבת מכוניות, הוא יצא להפגין".

"כך כבר קרה בשכונת שפירא בתל אביב לפני שנים אחדות, כשהשב"כ החליט על דעת עצמו להושיב באופן קבע עשרות משת"פים מסוכנים בתוך אוכלוסיה שלווה. תושבי השכונה הבעירו את הרחובות במשך לילות רבים, עד שהשב"כ נכנע להם והעניק זכות מגורים רק למשת"פים בעלי משפחות, וללא רקע פלילי. גם במקרה שהתוקף מגן העיר הוא משת"פ, זכאית הנאנסת לקבל פיצוי מן המדינה בגלל רשלנות. וכפי שלמדנו לדעת: המדינה קפוצת היד עשויה להוכיח לנאנסת שהיא חלמה חלום רע על אונס, או אפילו בדתה אותו מליבה, רק כדי לא להעניק לה אפילו פיצוי מזערי. זוהי הארץ אשר אנו יושבים בה. אין חדש בידיעה זו".

"בינתיים הנערה האומללה בוכה ללא הפסק, ואין מי שיושיע אותה. מיותר להרחיב ולדווח כי היא שרויה במצב נפשי קשה ביותר, וכמעט שאינה מסוגלת לתפקד מאז אירע המקרה הנורא. בני משפחתה וקרוביה מקיפים אותה כל העת, אבל המדינה מתנכרת לה, ובמקום לחבק אותה, מתייחסת אליה כמו אל פגע רע, כמו נושאת זיהום מסוכן".

"הנערה מבקשת דרכי שתפיצו את המסר היחיד שלה: היא רוצה לדעת מה היה המניע של הנאשם, היא מבקשת להבין למה הוא הרס את חייה. כל עוד אינה יודעת מדוע פגע בה, כאבה הכביר אך הולך וגובר. היא עודה צעירה ותמה, כל עתידה לפניה, ואף פעם לא תדע מה קרה בלילה ההוא. אף פעם לא תדע מהי אשמתו הממשית של האנס. המחשבות על הזוועה שחוותה ילוו אותה כל ימיה ולילותיה, ללא שינה; ואליהן, באדיבות הפרקליטות, יתווספו הרהורים מטרידים עוד יותר: מהי הסיבה האמיתית שחרב עליה עולמה".

"הדברים נכתבו בידיעת הנערה התמה, ובידיעת עורכת דינה. היא מבקשת שתסייעו לה ותפנו בהמוניכם אל יחידת פניות הציבור בפרקליטות המדינה, כדי שמישהו שם יאות לספר לה מה באמת קרה בלילה ההוא, בלילה הנורא ביותר בחייה".