מאת: אלון, סטודנט וגבר גבר 🙂
מכירים את זה שיש דברים שאתה מאוד אוהב בתור ילד, וכשאתה חוזר אליהם בתור מבוגר אתה מאוד מתאכזב?
אחרי פישפושים אינטנסיביים במחסנים ובוידעמים למיניהם מצאתי סוף סוף שאריות של אחד מהרובוטריקים שהיו לי בתור ילד (הרובוטריקים המקוריים!). איכשהו, זה לא מרשים כמו פעם:
הדבק של המדבקות שנשרו עשה עבודה לא רעה בלאסוף אליו את האבק של מינימום 15 שנות גלות, הצירים בקושי מתכופפים, הנשק חלוד. עם כל האהבה, זכרתי את הרובוטריקים שלי בחיבה יותר גדולה מזו. המון זמן עבר.
אילו ידידי הרובטריק היה עושה כמו רובטריק אמיתי ומדבר אליי, אני בטוח שהקשיש היה מתעניין בראש ובראשונה בהשתלת פרוטזה כלשהי, ירך מלאכותית במינימום. לאור גילו המתקדם, והמראה המיואש בפני הפלסטיק הקמוטים החלטתי שלכל הפחות אני יכול לעשות לגרוטאה קצת טוב על השבב ע"י הכנסת שדרוגים ושכלולים לגופה המנוון:
ואם זה לא מספיק, כשראיתי אותו משנה צורה הבנתי באמת כמה זמן עבר ועד כמה הזדקנו:
[techtags:אלון הסטודנט, גבר גבר, קלציום, רובוטריקים, טרנספורמרס, סעמק הזדקנו]
7 תגובות
[Comment ID #3834 Will Be Quoted Here]
בואנה איזו תובנה! עמוק.
אם הוא יכול להפוך למשאית לפחות לא צריך לקום בשבילו באוטובוס.
אם כבר אדיבותה של ע. ניר. שאם אני לא הייתי א. ניר הייתי קורא לה ככה. א' אס אין אמא.
[Comment ID #3817 Will Be Quoted Here]
הכול באדיבותה של ע.ניר אה:)
אז תודה רבה לע. ניר!!!
המקל באדיבות האוסף של ע. ניר.
[Comment ID #3815 Will Be Quoted Here]
תודה על האינפו
המקל מתאים לו חבל על הזמן 🙂
הרובוטריק באדיבות האוסף של י. ניר.