מאת: עידו מימון, מר !!!1 וסטודנט לקופירייטינג במכללת ACC תרצה גרנות.
למה שאקח קיפוד הביתה?
יושב מולי אדם, איש, מסתכל לי בעיניים ושואל את השאלה הזאת במלוא הרצינות .איך הגעתי לכאן, לשאלה הזאת?
הכל התחיל בצבא, הרעיון לחולצת מחזור, חולצת סוף מסלול, ואולי הספד אחד או שניים היו שלי. שם החלטתי שאני אהיה קופירייטר!
זה בער בי עד כדי ויתור על החוויה שבסופה מטיסים אותך חזרה מהודו לאישפוז של כמה חודשים .השלמתי בגרות בזריזות וישר המשכתי למכללה ירוקה ונחמדה שמידי פעם אמנם השכנים היו מנסים להרוג כמה סטודנטים אבל זה היה שולי. גם במכללה החיידק שב והשתלט , רצתי לתפקיד יו"ר אגודת הסטודנטים בעיקר כדי שאוכל להרים קמפיין. שלטים, אתר אינטרנט ופלאיירים בכל רחבי המכללה לימדו אותי על אפקטיביות הפרסום, הפסדתי בהפרש מאוד מכובד.
לקראת סוף התואר התחלתי להיחשף לאוצרות המידע שבאינטרנט והבנתי שברשת אפשר לעשות הרבה יותר מאשר לשחק עם הנייד, התמכרתי לכל מה שקשור לשיווק ופרסום. פורומים, בלוגים, קומונות ואתרים מכל העולם. התחלתי להעלות עבודות שלי לרשת ולחכות להזדמנות להתגלות.
זה לקח כמה חודשים אבל בסוף ההזדמנות הגיעה. שלמור אבנון עמיחי, ממשרדי הפרסום המובילים בארץ, הקים בלוג ופצח בתחרות פנימית ליצירת קמפיין פרסומי עבורו. מערכת הבלוג שיחררה בריף קצר וברור : קמפיין מודעות לבלוג, קהל היעד כל הברנזה והמסר המרכזי "הבלוג הראשון של משרד פרסום בישראל" באיזשהו שלב הציעו גם לגולשים לשלוח רעיונות שלחתי את הרעיון שלי שזכה לתשבוחות רבות והועמד לתחרות מול הקופירייטרים של המשרד ובסוף זכה- הפכתי לנינט של הנט.
התקשרו אלי מהמשרד להודיע לי שהמודעה תעלה בקרוב בעיתונים דה מרקר וגלובס ולהזמין אותי לראיון. זרחתי, עזבתי את הקריירה המתקדמת שלי כשומר רכבות ועברתי לתל-אביב מתוך אמונה תמימה שיש זכות לסינדרלה עם קצת עודף משקל. הגעתי לראיון עם מנהל קריאיטיב, אחרי שבועיים לעוד אחד עם סמנכ"ל קריאטיב ואחרי עוד שבועיים וקצת עם ראש צוות קריאיטיב (מדענים גילו שלמילה קריאיטיב ניתן להצמיד אין סוף צירופים) אחרי כל הנסיעות והטרטורים קיבלתי הודעה שלקחו מישהו עם ניסיון. עצוב, אבל אופטימי, יצאתי לדרך לנסות למצוא עבודה כקופי, לשמחתי בדיוק באותה תקופה פורסמה המודעה שלי ונתנה לי רוח גבית.
דרך הדה מרקר קפה הגעתי לבעל חברת פרסום אינטרקטיב שלחתי לו לינק לתיק העבודות וקו"ח משודרג הוא שלח לי מסר חזרה שהמודעה "המפורסמת" מצאה חן בעיניו ושהוא מעוניין להזמין אותי, במקום ראיון, לסיעור מוחות (שזה כמו לחשוב, רק על סמים) הלכתי בשמחה ומצאתי את עצמי עם עוד שלושה גברים מדברים על טמפון ספורט ומה היתרונות שלו מול טמפון רגיל (אין) גם זה לא הלך.
זה הזמן לאמצעים דרסטיים. דרך הבטחה לגלידה הגעתי לראיון בעוד חברת אינטראקטיב שבסופו לקחו אותי כפרילאנס. העבודה הראשונה הייתה לכתוב על חוויות השימוש שלי בנייד דור 3.5 הכי מתקדם בארץ . הנחתי שאני מקבל אותו כדי להתרשם אבל זה היה לדעתם מיותר, כך שכתבתי על המכשיר הזה בזמן שאני מסתובב עם מכשיר משנת 2002 שעובד על שקלים. לא טוקמן או משהו, שקלים אמיתיים שצריך להכניס כדי לחייג. גם זה לא ממש הלך ונפרדנו כידידים .הייאוש החל להשתלט עלי חשבתי שוב על הבחירה שלי כשבינתיים אני מכלכל את עצמי, בקושי רב, במגוון עבודות זמניות ששיאן הגיע בעבודה כשומר ב-AM-PM שבה החזקתי מעמד כמעט 20 דקות. וכך באמצע הייאוש קיבלתי מייל מקופי שזכר לי חסד מודעתי ושאל אם יוכל להמליץ עלי לבוס שלו. חזרתי לחייך. יצרתי איתו קשר והרגשתי שזה זה, הגעתי לראיון שהלך נהדר, לפחות כך הרגשתי עד שהגיע הטלפון שגרם לי שני דברים :
1. להניף אצבע משולשת בכל פעם שאני עובר ברמת החייל.
2. להבין שאין ברירה ולהירשם לקורס קופי.
חשבתי שכאן נגמרו הראיונות ושיש לי 9 חודשים ללמוד ולהכין את עצמי לעולם שאני רוצה לכבוש, אבל איפה? לא תמו יסורי, מסתבר שגם קבלה לקורס כרוכה בראיון וכך אני מוצא את עצמי יושב מול אדם מבוגר, איש, ששואל אותי- למה שאקח קיפוד הביתה.
[techtags:קופירייטינג, שלמור אבנון עמיחי, עידו מימון, קופירייטר, תרצה גרנות, קורס קופי]
20 תגובות
לול 🙂
😀
מסור לו ד"ש
[Comment ID #8719 Will Be Quoted Here]
זה היה אחי ערן מימון 😀
וכן, אני עדיין בודק אם יש עוד תגובות 😉
לנצח אני אזכור אותך כאחד המנהלים הראשונים של פורום פרסומות בנענע (עליו השלום) עם המשפט האלמותי בטאג ליין "לאנשים רואים טלויזיה בשביל הפרסומות".
אז איך בתרצה?
עדיין זמין במייל הישן?
מותק של פוסט! בהצלחה
פוסט מעולה, אהבתי.
גיא את הקריקטורה ציירה יעל וייס, אהבת עבר שאין כמוה.
סרט הגמר שלה
ודורי, זו הגינגית שזיהתה שאתם מהמזבלה ברמת החייל בהייטק זאכן .
ותודה שוב למפרגנים
אל תדאג אתה בסופו של דבר תצליח ובגדול!
אל תותר!
מה ז"א "למה שאקח קיפוד הביתה?"????
אתה יודע כמה שימושים שימושיים יש לקיפוד בבית?
אחח הדור שלא ידע את שמוליקיפוד..
מיימונה – האיש שלנו בתרצה!
יהיה לך בהצלחה, אני בטוח.
תגיד, מי צייר את הקריקטורה הזאת שלך?
:[Comment ID #8665 Will Be Quoted Here]
😀
עד לא מזמן עבדתי בעתידים והייתי עובר שם יום יום כך שפיתחתי את האצבע המשולשת לדרגת אומנות
שמעתי ש ברמת החייל מחפשים שומר על רמה
ה via dolorosa של הראיון בתרצה… והשאלות של סנדיק. איזה פלאשבק.
תהיה חזק ותאמן את אצבע הזאת… עוד תזדקק לה הרבה מאוד…
מימון
הקטע של "להניף אצבע משולשת בכל פעם שאני עובר ברמת החייל"
הזכיר לי…
גם לגיא ולי יש קטע כזה שבכל פעם שאנחנו דוהרים על האופנוע בראול ולנברג אנחנו תמיד צועקים משהו אל עבר…
[Comment ID #8661 Will Be Quoted Here]
MY BAD
!
🙁
הוספתי לינק לחיץ
והנה עוד אחד
ועוד אחד
ועוד אחד
ועוד אחד
ברכות על הפוסט.
קצת לא גמור, לא?
אז מה קורה בהמשך? איפה אתה עוד הולך לשמור? 😉
בקיצור, מה קורה?
(לינק לקומנה. אבל לא לחיץ).
;;)
כל הכבוד+סחטיין.
אין על הספירניקים בשומקום. כל הכבוד ובהצלחה!
תודה גיבורים
ודורי תודה על ההשפצורים 😀
מימון, חולה עליך. על אמת.
🙂
[Comment ID #8653 Will Be Quoted Here]
בלוט!!!1
מימון תודה על הפוסט!
אנחנו מאמינים בך!
תודה על הפוסט עידו! משעשע ומעניין.
אין מה להגיד, !!!1 גאוני 🙂
חוץ מזה אני מחכה לפרק 2 לשמוע אם לקחת קיפוד הביתה או לא.