יחסינו לאן: משרדי יחסי הציבור VS משפיעני הרשת והבלוגרים

מאת: טלי בריל

אחת לתקופה מוכרז "משבר" בין אנשי יחסי הציבור והקהילה הדיגיטלית, עיקר המתח הוא בגזרת הבלוגרים והיחצנים. לא משנה לאיזה מחנה אתם שייכים אתם חייבים להודות שעברנו כברת דרך ארוכה בזמן קצר יחסית. אז נכון עולם השיווק והיח"צ גילה את יתרונות מה שקרוי "תוכן גולשים" ו-"משפיעני רשת" (אומנם מצבנו עוד רחוק מהעולם אבל עדיין בואו לא נשכח שאנחנו ישראל ולא אירופה או ארה"ב) המתחזק לאור המצב במדיה המסורתית והרשת גילתה את עולם היח"צ על שלל הטבותיו שהיו שמורות עד עכשיו לכתבים נבחרים .

מחנה היח"צ שהזירה כך נדמה נכפתה עליו והוא עוד מנסה להבין אותה, לרוב מספק את השירות כחלק מסל השירותים של המשרד, ברוב המשרדים אין התמחות ואנשי המחנה זה מאשימים את הבלוגרים ברדיפה אחרי הטבות ובאי אספקת ה"סחורה" שהרבה פעמים נמדדת במהירות הפרסום, ומספר הפעמים שהלקוח והמוצר הוזכר. כמה שיותר אייטמים תיק עיתונות יותר גדול.

קראו גם: פספוס כפול – אמא דיגיטלית כותבת על מחאת ההנקה ברשת

הבלוגרים מצד שני מאשימים את אנשי היח"צ בזלזול, ברדיפה אחרי כמות ולא איכות, בעבודה אל מול "רשימות בלוגרים" ו-"קליקות " בלי בדיקה, ובעיקר יוצא קצפם על הזלזול והמובן מאליו בעבודתו והשקעתו של הבלוגר שלא רק שנעשית ללא תמורה כל שהיא על זמנו החופשי אלא לרוב כרוכה בהוצאות מדלק וחניונים ועד הזמן המושקע בתחזוק בלוג וציוד צילום איכותי

אחת מנקודות המחלוקות שמעלות כל ניסיון להשכנת שלום בין הצדדים על שירטון נוגע ל"בבלוגרי המתנות והקומוניקטים" אלו שלפי האשמות הבלוגרים כל עיסוקם הוא הגעה לאירועים והעתקת קומוניקטים, מה שמקל על משרדי יח"צ שונים להראות לטענת הבלוגרים נפח עבודה אל מול הלקוח בלי קשר לכמות ואיכות.

אני מודה, אני נחלקת פה לשניים, מצד אחד אני פעילה ברשת כבר כמעט עשור שלם, מהצד השני התמזל מזלי ובחמש שנים האחרונות הפכתי את הידע והאהבה שלי לעולם הזה למקצוע, ואני מנהלת עבור לקוחות שונים זירות דיגיטליות וקשרי בלוגרים, ואולי דווקא החלוקה הזו מביאה אותי למסקנה שהבעיה בעיני נעוצה בהתמקצעות, של שני הצדדים.

בכובע המקצועי שלי אני מקבלת הרבה פניות מכאלו שמציגים את עצמם כפעילים בזירה הדיגיטלית אשר מבקשים להגיע לפעילויות ו/או ללקוחות ו/או מבקשים ממני ללא היסוס מוצרים "להתנסות" תוך הבטחה לפוסט מהיר ומפרגן. לצערי בהרבה מן המקרים אני מגלה אחרי תחקיר ומעקב אחרי הפונים הזריזים פעילות דלת תוכן, ללא ערך מוסף לקוראים וללקוחות, לא פעם אני מוצאת את אותו קומוניקט משוכפל, אותם סטטוסים בפרופילים, יחד עם תמונות היח"צ. לפעמים בלי אף משפט אחד עצמאי. ברור לי שתוכן כזה לא נותן ערך מוסף לאף אחד, ואני בספק מי באמת עוקב ו/או מושפע ממנו.

ומצד שני ככותבת בזירות שונות אני מקבלת לא פעם פניות מאנשי יח"צ אשר מבקשים /שולחים קומוניקטים שונים על מוצרים או הזמנה לאירועים שונים, לא פעם מלווה הפניה עם הבטחה לקבל מוצר, לכאורה לגיטמי רק שמתוכן הפניה ברור לי שהם לא טרחו ולו פעם אחת לבקר באחת מהזירות שאני פעילה בהם, אין להם מושג אמיתי מי אני, על מה אני כותבת, מי באמת קורא אותי אם בכלל, אלא הם רק ראו את השם שלי באחת מהרשימות, קיבלו המלצה או והיו מקרים כאלו נתקלו בו ברשת, שלח לחמך על פני המים רצוי עם מוצר ורצוי שתעלי כמה שיותר מהר את הקומניקט. כי בסופו של חודש צריך להציג ללקוח פעילות גם בזירה הזו.

אני מאמינה שהתחום דורש התמקצעות הדדית

הזירה הדיגיטלית מורכבת, ומשתנה לעיתים תכופות ולכן אך זה טבעי שממש כמו שיש משרדי פרסום ויח"צ עם התמחות יוקמו מחלקות או יעשו שימוש בנותני שירותים אשר התמחותם היא בזירות השיח השונות, ולא חברים לא כל הבלוגרים אותו דבר, ולא כולם כותבים על הכול.

על מנת להגיע לתוצאות איכותיות ומדידה יש צורך בהכרות עם הפעילים בזירה עפ"י צרכי הלקוחות, לפעילות מוצלחת יש צורך לדעת לתרגם ולקשר בין צרכי הלקוחות לצרכים של הפעילים בזירה, לדעת ולהכיר וליצור מערכת יחסים ואמון להכיר לגלות ולטפח פעילים חדשים לצד ותיקים. הדבר דורך משאבים וזמן אך מבטיח הצלחה.

מניסיון של עשור בזירה, אני יכולה להגיד בביטחון שלא נצליח להעלים את "אוהבי המתנות", אשר התועלת בעבודה איתם לטעמי נמוכה, לצד "יחצני הרשימות", אבל התמקצעות ועבודה נכונה תגרום להצטמצמות התופעה, ותוצאות טובות יותר ללקוחות.

טלי בריל היא אמא דיגיטלית מומחית לרשתות חברתיות ולג'ינגול תמידי עם שלושה ילדים וכלבה