מיכל נעים-דיבנר, שופטת בית הדין האזורי לעבודה ת"א, מנחיתה מכה אנושה על ערוץ עשר ותוכנית 'הצינור' עם טל ברמן עם פסק דין לפיו עמוד הפייסבוק של תוכנית הצינור שמונה למעלה ממיליון איש והיה במרכזו של סכסוך משפטי ואישי בין איש התקשורת ומנחה 'הצנרת' גיא לרר לערוץ 10, שייך למעשה ללרר עצמו. מדובר במכה אנושה גם עבור מעסיקים וגופים שונים, שמעתה לא יאפשרו לספקים ועובדים, להקים את נכסיהם, מפחד שמא החלטתה של נעים-דיבנר תפעל לרעתם.
המאבק המשפטי בין גיא לרר לערוץ 10 על הבעלות של עמוד הפייסבוק של הצינור הגיע אמש לסיומו לאחר פחות משנה, כאשר בית המשפט קבע כי העמוד בבעלות לרר שימשיך לנהלו לצד חברו ושותפו לתוכנית "הצנרת" אדם שפיר. לרר כזכור עבר בשנה שעבר לערוץ רשת 13 ומאז מנחה שם את תוכנית 'הצנרת' – ששמה נהגה במקום כפינה בתוכנית 'הצינור' המקורית בערוץ 10.
לרר ככל הנראה ידרש ע"י ערוץ 10 לשנות את שם עמוד 'הצינור' ועל פי ההחלטה הוא מחוייב לעשות זאת בתוך 14 ימים. האם פייסבוק תאפשר את שינוי השם? זו כבר שאלה אחרת… שכן פייסבוק אינה מחוייבת לעשות זאת. השופטת קיבלה את טענותיו של לרר לפיהן הקים והמציא בעצמו את השם "הצינור" עוד בהיותו כתב זוטר בערוץ 10 וזאת ללא קשר לעבודתו ולתפקידיו בחדשות 10 ובערוץ 10. בערוץ אף חוייבו בתשלום הוצאות משפט בסך 25 אלף ש"ח. לערוץ 10 שמורה הזכות לערער על ההחלטה בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום.
בין המפרגנים ללרר על הניצחון, גם אלדד יניב שכתב: "גיא לרר זכה וקיבל חזרה את הקיר שלו בפייסבוק. הצינור היה תמיד שלו ובעיקר של צוקרברג. זה אף פעם לא היה של ערוץ 10. מנהלי ערוץ 10: אתם אנשים מצויינים אבל ניהלתם מאבק לא הגון. זה קורה. לפעמים. כדאי לעצור כאן ולא לערער ולהזמין את לרר לתמונת ניצחון משותפת."
לאור הניצחון פירסם לרר סטטוס בעמוד הפייסבוק של הצינור ביחד עם תמונה של בתו. בסטטוס כתב לרר: "בוקר טוב לכולם, כאן גיא לרר. מצטער שאני מדבר על עצמי אבל זה אחד הימים השמחים בחיי ולכם יש חלק אדיר בזה. רציתי לעשות מה שאסור היה לי לעשות בחודשים האחרונים וזה להגיד כאן שאני והחברים שלי נמשיך לתת לכם שירות. ניצחנו! נפרט בהמשך. בוקר טוב מאוד. אוהב אתכם".
עו"ד יורם ליכטנשטיין שייצג את לרר במשפט כתב: "עבודה קשה וארוכה, מציאת עוד ועוד אסמכתאות עובדתיות ומשפטיות, קבלת החלטות אסטרטגיות מדוייקות וחקירות שלא נגמרו (גם עם הקלטה לקח יום שלם) הובילו שופטת שהיתה מוכנה להקשיב לבדוק את העובדות לגופן ולקבל החלטה חשובה. שני דברים חשובים אני מפיק מפסק הדין: בית הדין הבין את הראיות שהוצגו בפניו. ראה שמצד אחד, העובד (גיא) הציג עוד ועוד ראיות ליוזמה שלו, לפעולה האקטיבית שלו מחוץ ליחסי העבודה, להשקעות האישיות שלו ובעצם להיות הדף "אקסטרא טריטוריאלי" להעסקתו. מנגד, הערוץ שהדף אמור היה להיות שייך לו, לא הביא ולו ראיה אחת לכך. מוסר השכל – צמי שעושה משהו טוב, נעשה לו טוב. מעסיקים: אתם עדיין לא מבינים מה משמעות המדיה החדשה וה"ערבוב" שבין הפרטי לבין העבודה. הטלפון שהולך איתנו כל היום. העובדה שאנחנו לא מפסיקים לחשוב על העבודה גם בזמן הפרטי שלנו.התובע היה מעסיק שלא ידע להתייחס לכך נכון בהסכמי ההעסקה שלו (ואיני מאשים אותו. רוב המעסיקים, עד היום הזה, לא באמת מתייחסים לכך) – יהיה בבעיה בהמשך הדרך. אז זהו. נגמרה ההרצאה. פרקתי. עכשיו אני אמשיך לקרוא את פסק הדין".
