הקדמה: ענף הפרסום לקראת המפץ הגדול ומהפכת שכירי הענף בדרך. גורמים אנונימים מספרים כי בשנה האחרונה נעשו ניסיונות ענפים לאגד מאות שכירים בענף, תחת גוף אחד אשר ידאג לזכויותיהם. התאגדות השכירים אומנם לא יצאה עדיין לדרכה, אך גלגלי השיניים ממשיכים לעבוד במרץ, מאחורי הקלעים עד שיצאו אל האור. פוסט אורחת אנונימי שני שנחת במייל של המזבלה ומפורסם פה, ללא עריכה, בדיוק איך שהתקבל. הקליקו כאן לקריאת הפוסט הראשון.
מה המשותף ללוטו וכרטיס המנויים של מפעל הפיס? זוכים שם בכסף, אבל רק מעט מאוד אנשים זוכים בהרבה מאוד כסף: אייל חומסקי, ראובן אדלר, מודי כידון ומשה תאומים.
האם תקציבים ממשלתיים וציבוריים ראויים להיות בידי משרדי פרסום שעוברים על חוקי העבודה? מה יאמר עוזי דיין מנכ"ל הפיס, הידוע באג'נדה החברתית שלו, לו ידע שקמפיין הלוטוגוצ'ים שלו נהגה והופק בסוו'טשופ? שצוותי חיש גד מגרדים את השעות הקטנות של הבוקר, שהקריאייטיב הפלנינג וניהול הלקוח עובדים יותר מ-12 שעות ביום וגם בשבתות וחגים? שהם חתומים על חוזי העסקה על בסיס שכר גלובלי שמידת חוקיותם מוטלת בספק.
ב-19 ביוני 2012 נכנס לתוקפו החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה התשע"ב, המחייב מעסיקים לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע פגיעה בזכויות עובדי הקבלן. זאת באמצעות הטלת אחריות ישירה על המעסיקים לקיום תנאי ההעסקה הקבועים בחוק.
כשחברת ניקיון קבלנית, זוכה במכרז לאספקת שירותים במשרד האוצר למשל, משרד האוצר מפשפש בחוזי ההעסקה של עובדיה על מנת לראות שאין בהם סעיפים לא חוקיים, במשך כל תקופת ההעסקה הוא גם צריך לפקח על הקבלן ולוודא שהוא מקיים את החוזים ושהוא לא מונע מהם את זכויותיהם הבסיסיות.
אם כן מהי מידת האחריות של משרדי ממשלה שמפקידים את תקציבי הפרסום המנופחים שלהם בידי משרדי פרסום עבריינים? האם נכון יהא להסיק שהאחריות בידיהם?
האם לא יהיה נכון, מוסרי וחוקי לשלול את תקציב הפרסום של משרד פרסום שייתפס שהוא עובר על חוקי העבודה הבסיסיים של מדינת ישראל? ראוי שעניין זה ייבחן בערכאה משפטית, אבל בשביל זה מישהו צריך להגיש את העתירה. מי יתלה את הפעמון?
בעלי משרדי הפרסום ימשיכו לרמוס את זכויותיכם כל עוד יתאפשר להם, יחידת האכיפה של משרד התמ"ת לא תגיע לביקורת אצלכם סתם כי בא לה, אם אתם עובדים במשרד יותר מ-12 שעות ביום או נקראים לעבוד בשבתות וחגים, תגישו תלונה ותראו איך דברים משתנים.
ואז תראו שתוכלו לקבוע לעצמכם חוגים בערב, ללכת לשמחות משפחתיות, למצוא בן זוג, לקלח את הילדים, ולקבוע עקירת שן בינה מבלי להתנצל ומבלי שילווה אתכם הפרצוף המעיק של הסופרוויזרית שאמרה בסדר, אם זה חשוב לך, תלכי, אנחנו כבר נפתור את זה.
משרדי הפרסום יצטרכו להפסיק להקריב את הזמן שלכם ולמצוא דרך אחרת לנהל את תת מנהל\ת המותג שחרדה ממנהל\ת המותג שחרד ממנהל\ת השיווק שחרד מסמנכ"ל השיווק שחרד ממנכ"ל החברה שחרד מהזכורות והאהובות. יגיע הזמן שמשרדים יקבלו תשלום על רעיון. לבחור משרד פרסום על בסיס מחירי מדיה זה הבסיס למקבץ פרסומות הפח ולשפל הקריאיטיבי שהתעשייה הזו עוברת.
אתם כותבים מאות שורות ביום בשביל המשרד והלקוחות, תהיו קצת אקטיבים ותשקיעו כמה שורות בשבילכם. בפעם הבאה שתוקעים לכם ישיבה ב-10 בלילה ויש לכם כמה שעות מתות, עד שהאוכל שהזמנתם עם מגבלת תקציב של 33 ₪ לעובד יגיע, שלחו מייל בעילום שם לאתר של התמ"ת.
כן זה אפשרי. ביקורת של יחידת האכיפה במקאן אריקסון ובזרמון גולדמן פשוט פירקה את השיטה במשרדים האלו, מטחנות העובדים המיתולוגיות האלו מתרוקנות מאדם בערב ועובדיהן יוצאים בשעה רגילה להשתרך בפקקים רגילים עם האנשים הרגילים.
זה הלינק למשרד התמ"ת, מי שלא ישלח תלונה איבד את זכותו לקטר. / קליק למידע נוסף באתר מינהל ההסדרה והאכיפה.
[box style="2"]
יש לכם מה לומר על הנושא? אתם מוזמנים לטקבק מטה או לשלוח למזבלה פוסטים אורחים, ללא צנזורה, ללא מגבלות וללא פחד! דיסקרטיות מובטחת! [email protected][/box]
18 Responses
בואי נשקי יחד עם שלי יחימוביץ הבוסית שלך, אני הבוס!
[Comment ID #98398 Will Be Quoted Here]
הייתי מנשקת לך את הפה, רק כדי לדעת מה הטעם של הבולבול של הבוס שלך.
ואף אחד לא מדבר על הפרילנסרים שפעם קיבלו שוטף 60 ועכשיו אם יש מזל זה שוטף 90.
[Comment ID #98400 Will Be Quoted Here]
אל תאכילו את הטרול
ממ
[Comment ID #98393 Will Be Quoted Here]
דווקא יש לי חבר שם, אומר ב7 כולם מתנדפים.
אני בעד התאגדות למען שינוי
[Comment ID #98398 Will Be Quoted Here]
אתה שומע את עצמך? לא מדובר פה בהצלת נפשות, מדובר בעבודה!
אנשים צריכים לשלם שכר דירה ומחייה. כמה אפשר לדרוך על העובדים?
שקרים וחצאי אמיתות, מי סופג את עלויות השכר שלכם בזמן מיתון? מי דואג לכם לארוחות מנופחות בלילה? למה קשה לשני אנשים שגרים בבלי להתחלק במונית כשזה ע"ח המשרד? מי דואג לכם לכסף לסמים ואלכוהול? מי מגרד לכם כסף מתחת לשולחן לקריאיטיב הדפוק שלכם בדג הזהב ולתחרויות האגו, הפרסום הוא באמת לא מה שהיה לפני כמה שנים, ענף של עובדים בכייניים ובינוניים כשהתחלתי לעבוד בפרסום לפני למעלה מ2 עשורים לא קיבלתי שקל ולא עניין אותי כסף רק לעשות דברים טובים ללקוח
תגידו תודה שאתם לא עובדים בעבודה אפורה 9-5
מה הסיכוי שיאיר לפיד חברו של יורם באומן יתן לשינוי הזה לקרות?
שהגיע למסקנה שאין שום סיבה שהוא יעבוד כל כך קשה בשביל שמישהו אחר יעשה יותר כסף.
הוא נכנס לבוס שלו (סטייל מודי או חומסקי) ואמר לו:
" אני עושה איתך עסקה. אם את המכרז הבא אתה לוקח בזכותי-אני שותף ברווחים
אם אתה מפסיד אותו בגלל- אתה מפטר אותי. הבוס שלו זרם איתו והבטיח לו 10% רווח לכל העובדים שלקחו חלק במכרז והוסיף ואמר שהמכרז הזה הוא בהתנדבות והוא לא יפטר את העובדים אם הם לא ייקחו את המכרז אלא ינכה להם חודש משכורת.
הם לא לקחו את המכרז, אבל מאז כל המכרזים במשרד הם בהתנדבות ומכרזים שהמשרד לוקח הוא מתחלק ברווחים עם העובדים.
אז בנוגע לבדיקה של התמ"ת בשבוע שזה קרה הייתה "תקלה" בשעון העבודה והשעות צומצו בפתאומיות במחשב.
מעבר לכך זה משרד מזעזע בלי טיפת אנושיות או עניין בעובדיו/עבדיו, התחושה שם היא של עבדות טוטאלית והשעות רחוקות מלהיות מעוגנות בחוק (עבדתי ב 2 משרדי פרסום אחרים והשעות היו סבירות יותר והיחס היה טוב בהרבה לעובדים).
אני ופירסום -כבר לא
התקציבאי מציץ מעבר למסדרון כדי לראות האם הסופרוויזרית הלכה כדי לדעת האם הוא יכול להתחיל לעבוד באמת?
הקופי מחכה שכולם יעופו כבר מהמשרד כדי סוף סוף להפסיק להדוף שיט ולהתחיל לעבוד?
הפלנר מחכה שיגמרו לו כל הפגישות הפנימיות כדי להתחיל לעבוד על אחד מ-6 הלקוחות שהוא צריך להביא להם רעיון טוב?
הבעיה היא לא בעלי המשרדים, אלא שכבת ניהול הביניים שהפכו להיות סוכנים של השיטה מפוחדים כל כך מכל ניסיון לשנות. מקדשים שיטה שמייצרת רעש בכל מובן אפשרי.
המשרדים שעובדים כמו מפגרים בשיטה של שעות מקדשים את חוסר הפרודקטיביות. כל עוד יעקמו את האף על עובד שרוצה להגיע בזמן ולצאת בזמן כדי לחיות.
אה כן… ותשלמו יא חארות.
חבורת מדושני העונג, בעלי המשרד, רוכבת על ג'יפים יוקרתיים לעבר החוג של הילד.
העובדים המסכנים נשארים עד 12 בלילה כדי לחזור בבוקר ולשמוע מהמנהל "Meh, לא אהבתי".
המהפך יתחולל כשהעובדים יבינו – שהם המוחות היוצרים, ולא מי שחותם על הצ'ק בסוף החודש.
צריך לבודד את הפחד מלאבד את מקום העבודה ולהתאגד, בחו"ל להיות פרסומאי זה כבוד רציני, בארץ זה חסר עתיד.
ומסכים עם כל מילה שלו
זה לא יקרה בחיים. משרדי הפרסום מנצלים את זה שרוב העובדים
הזוטרים בתחילת דרכם ( דואגים לגייס כאלה) שמנסים להוכיח עצמם
ופשוט שוחקים אותם למוות. העובדים בשיא תמימותם חושבים שאם הם ישתקו הם יתקדמו
זו אחת העוולות הכי גדולות בשוק העבודה הישראלי.
בתור אחד שעזב את הענף לא מזמן אני אומר לכם: תפעלו עכשיו בכל הכח או שתברחו כל עוד נפשכם בכם.
זה לא רק השעות – שמעבר לעקירת הרצון לחיות גם לא משאירות זמן לחיות
זה לא רק השכר – אפסי ומזלזל
זה לא רק התנאים – קפה מקופסה ובייגלה שפילחת מישיבה שנגמרה זה אוכל
זה לא רק העדר התרבות – אפס תרבות דיון, מי שצועק חזק יותר צודק, אם אתה "טרי" דעתך שווה ל-0.
זה לא רק האווירה – איך אפשר להיות קריאייטיבי כשאתה תקוע במשרד מרובע כל היום?!
אלא זה העתיד שלכם!
כי אם אתם אוהבים את עצמכם וחייכם אז תדעו שאין לכם עתיד שם בביצת הענף. סמנכ"ל קרייאטיב בגיל 35 לא שווה כלום מחוץ לתעשיה המצומצמת. סופרווייזר זה אחד התפקידים המנופחים והנפוחים בתעשייה (מבזק: בחוץ זה לא מרשים אף אחד), ושלא נתחיל דבר על כל התפקידים הקטנים של תקציבאי, פלנר וכו'.
[Comment ID #98385 Will Be Quoted Here]
רמי יהושע