בחודשים הקרובים (עד חצי שנה) יקבל אבי לן מבית המשפט את הכרעת הדין בתביעה שהגיש נגד פייסבוק לאחר שזו הסירה את סטטוסים מצייצים. האם בית המשפט יפסוק פיצויים לבני הזוג לן ואולי יתרה מכך – יכפה את החזרת העמוד הפופולארי? // חלק מהכתוב באדיבות 'העין השביעית'.
כשנתיים וחצי עברו מאז שעמוד 'סטטוסים מצייצים' של אבי לן ועדי בנטוב לן הוסר ע"י פייסבוק ישראל לאחר שבגלובס פורסם כי מכרו סטטוסים לצד שלישי וזאת בניגוד לתקנון השימוש של פייסבוק והישורת האחרונה בתביעה שהגיש לן כנגד פייסבוק ישראל, פייסבוק ארה"ב ופייסבוק אירלנד מתקרבת ואיתה גם הכרעת הדין – האם פייסבוק ישראל תפצה את לן בתביעת הרבע מיליון ש"ח שהגיש, והאם בית המשפט יכפה על פייסבוק את החזרת סטטוסים מצייצים לאוויר?
חודשים ספורים לאחר מחיקת סטטוסים מצייצים ומיצוי הבאזז התקשורתי סביב הסרתו, פנה הזוג לן לבית המשפט המחוזי בתל אביב בדרישה לחייב את פייסבוק העולמית ואת נציגתה פייסבוק ישראל בניהולה של עדי סופר תאני, להשיב את העמוד הפופולארי לאוויר ולפצותם ברבע מיליון ש"ח בגין מחיקת 'סטטוסים מצייצים', שהיה באותם ימים אחד העמודים הפופולארים והמשפיעים בישראל. כזכור, בינואר 2015 ולאחר פרסום כתבה של רועי גולדנברג בגלובס, בה נטען כי בני הזוג לן מכרו סטטוסים תמורת תשלום וזאת לכאורה בניגוד לתנאי השימוש של פייסבוק, 'סטטוסים מצייצים' נמחק כליל מהרשת החברתית וגם ניסיונותיו של לן ביצירת עמוד חלופי, נתקלו בחומה של סופר-תאני ונמחקו אף הם.
במהלך השנתיים שחלפו מאז הסרת 'סטטוסים מצייצים' העידו בני הזוג לן שמיוצגים בין היתר ע"י עורך הדין גיא אופיר, מספר פעמים בבית המשפט, לצד עדים ונחקרים גם מטעם פייסבוק העולמית וגם מטעם היחצן הראשי במערך יחסי הציבור של פייסבוק ישראל, מאור אהרוני דאז יחצ"ן פייסבוק ישראל מטעם 'שלום תל אביב' של זמיר דחב"ש ורינת פרידמן.
במסגרת התביעה שהוגשה, התבקש השופט רחמים כהן, להחליט האם יש להטיל על פייסבוק חובות משפטיות מוגברות בשל היותה גוף דו-מהותי. צוות עורכי הדין של לן, שמונה את גיא אופיר ועורכי הדין עופר רוזנבלום, עופר מוסקוביץ ואדם ורדי, ציין כי העמוד הוסר בבת אחת וללא כל התראה, בזמן שבני הזוג הודו כי "לשם קיום פעילות העמוד קידמו מעת לעת מספר קטן של סטטוסים בעבור תשלום", כשסך ההכנסות מ'סטטוסים מצייצים' נאמד לטענתם בכמה עשרות אלפי דולרים בלבד ב-5 שנות פעילות העמוד.
במסגרת הדיונים, טען לן כי "קידום סטטוסים בפייסבוק בעבור תשלום הינה פעילות שכיחה ביותר, אשר נעשית על-ידי גופים רבים, ונדמה כי החלטתן של פייסבוק ונציגותיה להיטפל דווקא אל עמוד התובעים נבעה משיקולים זרים, ולאור הפרסום לו זכה העמוד". ואכן מדובר בפעילות שכיחה ביותר. בינואר 2015 ובמקביל למחיקת סטטוסים מצייצים, שיגרה המזבלה למנכ"לית פייסבוק ישראל מצגת ובה עשרות הפרות דומות לזה של מצייצים כפי שתועדו בעמוד ynet. טרם כך ב-2014, נחשפה במזבלה רשימת עמודי חדשות, בהם נקנו ע"י רני רהב סטטוסים לקידום תוכן פרסומי של ג'ילט בישראל.
מעבר לטענת האכיפה הברוטלית והבררנית של תנאי השימוש על-ידי פייסבוק, לן ורעייתו טענו כי מרגע שהעמוד שלהם הופקע מידם לא ניתן היה ליצור קשר עם חברת פייסבוק כדי לברר מדוע וכיצד ניתן להפוך את ההחלטה. יתרה מכך, גם הפרופילים האישיים שלהם נחסמו לתקופה קצרה. לטענתם, סגירת הפרופילים האישיים שלהם היתה "מעשה בריוני, שהינו אנטי-דמוקרטי, פוגע בזכויות האדם של התובעים, ומהווה ניסיון נואש לסתימת פיותיהם של התובעים, בדומה למשטרים טוטליטריים".
מלבד פיצוי בגין "הפרת החוזה" והנזק שנגרם להם בשל מחיקת העמוד דרשו בני הזוג לן פיצויים בגין שלל סיבות נוספות, ובהן פגיעה בפרטיות ולשון הרע. לטענתם, בתגובות שפייסבוק שיגרה מטעמה לכלי התקשורת נמסר מידע שקרי ולפיו בני הזוג קיבלו התראה כי הם מפרים את תנאי השימוש של האתר טרם חסימת העמוד ומחיקתו.
בעקבות הפרסום ב"גלובס" וסגירת העמוד, מסרו השניים לבית-המשפט כי לן לקה בדיכאון שנמשך מספר חודשים. לא רק מחיקת "מפעל חייהם" של בני הזוג תיסכלה אותם. בנטוב-לן תיארה בעדותה גם תגובות נזעמות שקיבלה מאוהדים לשעבר של "סטטוסים מצייצים", שקראו את הכתבה ב"גלובס" והרגישו כי רומו. "קיבלתי מכתבי נאצה שאיחלו לי מוות וסרטן", אמרה. "אנשים חיכו מחוץ לבית שלי, אנשים יותר מכעסו. הרגשתי כמו אחת שנאנסה".
בפייסבוק טענו להגנתם, באמצעות עורכי-הדין יעקב שרביט, שי כגן, יפעת פגיס-גלמן ופיני דואק ממשרד הרצוג פוקס נאמן ושות', כי התביעה של בני הזוג לן היא בבחינת "זעקת הקוזאק הנגזל". השניים, כך נטען, הודו בעבירה על תנאי השימוש באתר, הן בתגובות וראיונות שהעניקו בסמוך להסרת העמוד ואפילו בכתב התביעה. לטענת פייסבוק, לא היתה מוטלת על החברה "החובה ליתן הודעה מראש בטרם הסרת הדף או להבהיר מדוע הוסר", וזאת "נוכח ההפרה היסודית של תנאי השימוש".
מהתצהירים שהוגשו על-ידי בני הזוג לן ומחקירותיהם בבית-המשפט עולה כי פירסמו תמורת תשלום שלושים פוסטים בעמוד "סטטוסים מצייצים", וקיבלו עבורם 250 אלף שקל ("משמע 50 אלף לשנה, 4,166 לחודש ו-2,083 לאדם). מדובר בסכום זעום לכל הדעות לכחמש שנות פעילות, שלא כיסה את עלויות ההפעלה והזמן שהשקענו בעמוד", הצהירו בני הזוג). הקמפיין הנרחב ביותר, כך לגרסתם, היה מטעם חברת קוקה-קולה, והוא כלל בין שלושה לחמישה פוסטים ממומנים שעבורם קיבלו כ-30 אלף שקל.
בנוסף פרסמו פוסטים בודדים תמורת תשלום של כמה אלפי שקלים בכל פעם, עבור החברות נביעות (מקבוצת קוקה-קולה ישראל), דאב, תאגיד תמיר למחזור אריזות, סכיני הגילוח של אקס-בלייד וכן סכיני גילוח של המתחרים ג'ילט. "היינו ערים וקפדניים לגבי טיבם ואופיים של הפוסטים הממומנים", הצהיר לן, "ואף פוסט לא התפרסם אם לא עמד בסטנדרטים של תוכן שראוי להתפרסם בדף בעל אג'נדות מיטיבות ותוכן איכותי-חווייתי".
בחקירתו הודה לן כי נבחנה אפשרות לשילוב קמפיינים פוליטיים בעמוד, וזאת לקראת הבחירות שחלו בתחילת שנת 2015, אולם טען כי הדבר לא יצא לפועל. "בשלב האחרון של חיי הדף", אמר לן, "היה בן אדם שבדק בשמנו אפשרות להציע למפלגות שונות לפרסם אצלנו". אותו אדם זוהה מאוחר יותר כדני צ'כנובר, הבעלים של משרד הפרסום Qdigital, שבנטוב-לן הצהירה כי "סיפקה לו שירותים" באופן תדיר.
אחת הטענות המרכזיות של בני הזוג לן נוגעת לכך שפייסבוק נטפלה אליהם ונמנעה מלפעול כלפי כלי תקשורת גדולים יותר שפרסמו אף הם פוסטים ממומנים. כך, לגבי פרסום הפוסט הממומן עבור סכיני הגילוח של ג'ילט, בני הזוג לן טענו כי מי שפנה אליהם בהצעה היה איש יחסי-הציבור רני רהב, וכי פרסום דומה הופיע גם בעמודי פייסבוק אחרים. בעדותו מסר לן כי למיטב זכרונו הם קיבלו 4,000 שקל עבור הפוסט שהפנה לפרסומת של ג'ילט.
"רני רהב פנה לכעשרה דפים בפייסבוק וביקש מהם לפרסם תמורת תשלום סרטון של ג'ילט שבו רואים איזה כוכב ספורט שהוא כאילו הדוגמן שלהם", העיד לן. "אני לא טוב בספורט. אני לא זוכר את השם שלו. איזה כוכב ספורט נורא גדול. הכוכב הזה, כאילו, הוא סימבול של ג'ילט. ביקש מעשרה דפי פייסבוק לפרסם את זה. פרסמתי, קיבלתי כסף. כמוני עשו, באחד הנספחים יש צילום, לפחות שישה עמודי פייסבוק נוספים, שמשום מה לא נמצאים פה היום וגם לא ננקטו נגדם…".
ואמנם, לתצהירו של לן צורפו צילומים של פוסטים דומים לפוסט שפורסם ב"סטטוסים מצייצים" על סכיני הגילוח של ג'ילט, שפורסמו בעמודי הפייסבוק של כלי תקשורת גדולים כגון ynet, "ישראל היום", ערוץ הספורט ו-nrg. עמודים אלה לא נמחקו על-ידי פייסבוק.
מטעם פייסבוק הצהיר ונחקר סיימון מילנר, מנהל המדיניות של פייסבוק בבריטניה, המזרח התיכון ואפריקה, שטען כי מבין כל הדוגמאות שהתובעים נתנו לעמודים אחרים שפרסמו פוסטים ממומנים, רק לעמוד של ynet צורפה כתובת האינטרנט המדויקת (URL). לפי התצהיר של מילנר, העמוד של ynet נבדק ולא נמצאו בו הפרות המצדיקות את הסרתו. לגבי כל יתר העמודים, מילנר טען כי בלא שיקבל URL מדויק, הצוות של פייסבוק באירלנד לא יוכל לבדוק את הטענות.
כשעו"ד גיא אופיר, בא כוחם של בני הזוג לן, חקר את מילנר, הוא התעכב בין היתר על נקודה זו. "אם אני מבין נכון", אמר עו"ד אופיר למילנר, "מה שאתה מצהיר הוא שפייסבוק, חברת טכנולוגיה, אינה מסוגלת למצוא את העמודים האלה בלי ה-URL הישיר?". מילנר השיב כי החברה אינה מקבלת תלונות על עמודים ללא URL, שכן הם מקבלים מיליוני תלונות בכל יום. "האם אתה מודע לכך שיש מנוע חיפוש בפייסבוק?", שאל עו"ד אופיר. "לא", השיב מילנר. "לא הייתי מגדיר זאת כך". מילנר אף ציין כי גם אם החברה תקבל תלונה נגד העמוד של מארק צוקרברג, היא לא תבחן אותה אם לא יצורף לה ה-URL המדויק.
אשר לעצם הסרת העמוד, מילנר הבהיר כי בעקבות פנייה שהגיעה לצוות פייסבוק באירלנד, העמוד "סטוטסים מצייצים" נבחן והוחלט כי הוא אכן מפר את התנאים ועל כן דינו מחיקה. לדבריו, בבדיקה נמצאו מקרים רבים של תשלום עבור פוסטים בלא רשות, "הפרה ברורה ומהותית של התנאים". מילנר לא הסביר כיצד ניתן לבדוק מאירלנד, רק על-ידי בחינת עמוד פייסבוק, אם שולם כסף עבור פרסום פוסטים בו.
יועץ התקשורת מאור אהרוני, שעבד במשרד יחסי-הציבור שלום תל-אביב, הצהיר בפני בית-המשפט כי הוא זה שמסר לפייסבוק את המידע הראשוני על הטענה להפרת תנאי השימוש של "סטטוסים מצייצים", וזאת לאחר שקיבל בקשה לתגובה מעיתון "גלובס" לקראת פרסום הידיעה. "תפקידי, ותפקידו של משרד שלום תל-אביב", הסביר אהרוני, "היה לדווח לפייסבוק על ידיעות בכלי התקשורת הנוגעות לה, ולהעביר את תגובת פייסבוק להן (ככל שהיתה)".
בני הזוג לן טוענים בין היתר כי פעלו כראוי, שכן בתנאי השימוש של פייסבוק בשנה שבה הקימו את "סטטוסים מצייצים" לא צוין במפורש כי פרסום סטטוסים ממומנים אסור, טענה שבפייסבוק מכחישים. עוד טוענים בני הזוג לן כי תנאי השימוש של האתר ארוכים והגישה אליהם מסורבלת, וכי ממילא, גם אם אכן עברו על תנאי השימוש, הרי שאסור היה לפייסבוק לפעול כפי שפעלה בעניינם כיוון שהיא מספקת שירות חיוני לציבור. מעמד שכזה, טוענים בני הזוג, מחייב להטיל עליה את דיני המשפט הציבורי.
"ייתכן ובקריאה ראשונה להתייחס לאתר פייסבוק כאל שירות חיוני נראה מוגזם", כותבים בני הזוג בסיכומיהם, "אולם בימים אלו מדובר בכלי תקשורת לכל דבר ועניין. האם יתקבל על הדעת שבזק תסרב להתקין לפלוני קו טלפון? האם יתקבל על הדעת שחברת החשמל תסרב לספק חשמל לאלמוני?". במידה דומה, לטענת בני הזוג לן, "סגירת כניסה לפייסבוק כמוה כניתוק האדם ממעגלי החברה השונים שלו".
בחברת פייסבוק, כמובן, דוחים זאת מכל וכל. בני הזוג לן, כך נטען בסיכומי החברה, "לא סיפקו כל ראיה, זולת הספקולציות שלהם עצמם, כדי להראות שפייסבוק היא גוף מעין ממשלתי, דו-מהותי, המספק שירות חיוני לציבור […] תחת זאת, התובעים הסתפקו בטענה כי פייסבוק מהווה גוף דו-מהותי לאור גודלו והצלחתו של שירות פייסבוק. אולם, גודל ומידת הצלחה אינם תנאים מספיקים כדי להפוך חברה שמניותיה נסחרות בבורסה לגוף דו-מהותי. […] פייסבוק היא ללא ספק חברה גדולה ומצליחה, אך יש לפחות 150 חברות הגדולות ממנה".
עוד נטען בהקשר זה כי "פלטפורמה לשיתוף תכנים באינטרנט, לעומת זאת, אינה מהווה את הגרעין הקשה של אינטרסים המצדיק החלת נורמות ציבוריות על גוף פרטי". בקרוב אמורים בני-הזוג לן להשיב לסיכומי פייסבוק. לאחר מכן יידרש בית-המשפט להכריע האם התאגיד הבינלאומי פעל כראוי במקרה של "סטטוסים מצייצים", או שעליו לפצות את מקימי העמוד.
קבצי PDF להורדה: תצהיר פייסבוק | סיכומים פייסבוק | סיכומים לן | פייסבוק כתב הגנה
חלקים מהכתוב פורסמו במקור ב'עין השביעית' // אורן פרסיקו
תגובה אחת
מרתק!