נתחיל מהסוף: למרות שליהיא גרינר מסמסת בטירוף למירי חן, יש סיכוי לא רע שהיא עפה הביתה. מבחינתה, העובדה שהיא לא קיבלה מספיק זמן מסך היא דבר טוב: רובנו שכחנו שהיא נמצאת שם ולכן גם לא ראינו כמה היא עיצבנה את הדיירים. בינתיים, תנו לה ליהנות מהספק. אולי היא לא כל כך מעצבנת? אולי היא קצת חמודה? אולי רוני מיילי בדרך לסדנת ויפאסנה? אין לדעת.
הפרק נפתח בבני שמספר לגילי וללבנה שיש לו רעיון מעולה לגבי התקציב. בשנייה הראשונה וגם בזו שאחריה היה נדמה שהוא מדבר על תקציב המדינה, שאריות ממפלגת הכלכלה. אבל כשגילי מרכז את כולם בסלון ומפרט אודות ההצעה ההגיונית של דמי הכיס – מתחילה מריבת אלוהים שכמובן, אבא מיילי עומד במרכזה. יום שעובר על רוני מיילי ללא צווחות הוא יום מבוזבז מבחינת זמן מסך, ולכן הוא מקפיד לנבוח על מי שבא לו לא טוב לעין. לא רע, כשחושבים על זה.
עוד בטור הטלוויזיה: דייט בחשיכה: אין ריאליטי לאהבה
אחרי שרוני הרג לעצמו את הלבלב בצעקות על בני, שכמו ילד בכיתה ג' מגיב בצחוקים מזויפים, דבר שמעצבן עוד יותר את המיילי (מצד שני, גם כפית הייתה מעצבנת אותו יותר) מחליט אחד האחראים על העריכה לשעמם אותנו ומראה לנו את ענת נכנסת לחדר האח כדי לדבר על משהו, ובכן, רגשי כלשהו, ועל זה שהיא ממש רוצה להישאר בתוכנית. לא בטוח שזה מה שהיא אמרה כי בדיוק הייתה פרסומת מעולה לאבקת כביסה בערוץ 10 – אבל מן הסתם זה לא היה רחוק.
יניב, שעד עכשיו פתח את הפה רק כדי לאכול ולהתגעגע ליהושע החתול, מעלה בחדר האח תיאוריה מעניינת: כשהקריאו את השם שלו היו מחיאות כפיים בתוך הבית, וזה מראה לו שאנשים אוהבים אותו. האח, חנון ורחום, לא רואה צורך להסביר לו שככה זה כשנשארים שניים אחרונים ברשימת השמות ואחד מהם הולך הביתה. אוהבים אותך, יניב. סתם.
דנה, שמגבירה את הרצון לחניקה עצמית מדי פרק, מראה שלצעוק היא יודעת רק על חלשים ממנה, קרי, בני. כשרוני צורח עליה (לא, זה לא שידור חוזר) לחזור לכיור היא ממלמלת משהו בהכנעה וחוזרת לכיור. אם זה היה בני, הסיפור היה נגמר אחרת והיה כולל את אלוהים, ברסלב, זמן מסך, חרדים, סדין, נשים ביהדות ומוות באמצעות חרקירי על ידי שהקשיבו לה.
מתחילה משימה: אסור לצחוק. יפה. שהדיירים יחוו מה שעובר עלינו כצופים. על מנת להמאיס את בני סופית על דיירי הבית לו מותר לצחוק בגין יום ההולדת (אגב, בגין היה כל כך צנוע שהוא לא היה עושה ימי הולדת), עניין מעציב לכל הדעות, והוא מנצל את הזכות הזו ביד רחבה. המשתתפים נהנים מערב בידור עם סטנדאפיסט שיורד עליהם (זה אמור להצחיק?) ואנחנו נהנים מדנה שנכנסת לחדר האח הגדול ומסבירה לו שהיא מצחיקה וחמודה ולא מפחידה. זה, אגב, באמת היה מצחיק.
במהלך הפרק קרה דבר מפתיע: לבנה רבה עם גילי (זה לא הדבר המפתיע) ודורין באה לדבר איתה שתסלח לו. היי! דורין עדיין שם! ההרגשה הכללית הייתה שהיא עפה מזמן, או משהו. מהרגע שאבי הפסיק להיות אבא שלה היא הפכה לגוש שעמום שכמעט לא נראה על המסך, אבל בניגוד למירי היא כנראה עושה משהו נכון בבית, וכנראה שמדובר בשינה.
ערב ההומור המשובח ממשיך עם פיתום שמזיז את השפתיים (רעיון מעולה. נסו בבית) ועם יודל'ה מודלה שאם למישהו עשו אי פעם פרסומת בתוכנית, מדובר בו. בין לבין רואים את פאו, שמעוניינת להיות הבחורה היחידה בבית איתה מתחילים וגורמת לנו לחבב אותה ממש (סתם. נראה לכם?), את רוני שמדבר על עצמו בגוף שלישי ומציע לביז'ו לעבור למחנה שלו (שכולל אותו, את רוני, את רוני, את גילי ואת רוני), ואת הפרצוף של דנה, שהיה שווה בגללו אפילו לצפות ביניב חופר בחדר האח, כשהיא מגלה שהעמידו אותה להדחה. לא כל כך מצחיקה וחמודה עכשיו, הא, דנה? // צביה בלום
משפחת מיילי נגד לבנה – הפיצוץ הגדול (תודה לאריאל):
3 Responses
זבל אנושי! להעיף את המיילים החוצה. תת רמה
זבל אנושי! להעיף את המיילים החוצה. תת רמה
אפס