מביך ומביש. אין לי מלים טובות יותר לתאר את הקליפ הזה. הוא מסמל יותר את מה שלא הישגנו כחברה וכמדינה יותר מאשר מה שכן. עשינו דרך ארוכה ואיך לומר – חזרנו במובן מסוים לנקודת ההתחלה. היוהרה היא אחד הדברים הכי מכוערים שיש וקמפיין 'יש במה להתגאות' חוטא בחטא היוהרה. ככה, בלי שום תחכום, צניעות או מודעות עצמית לטון השחצני והארוגנטי, ותוך התעלמות מההישגים האמתיים שהישגנו, מתפרצות דמויות אל המסך בצעקות של "ישששש" (אפילו לא מקורי אם ניזכר שיש גבינה צהובה של תנובה עם ה-gag הזה..) וצורחות את ההישגים שלהן.
זאת רשמה פטנט על הסטארט אפ. הגו'דאיסטיות זכו במדליות אולימפיות. כולם נותנים כאפות זה לזה. עגבניות השרי של החקלאי, שמסתובב עם מריצת ארגזים, נמכרות ברחבי העולם, "מסיימים היום את בה"ד 1!!" – נובחים במקהלה חבורת צוערים כשהמפקדת שלהם, איך לא, קצינה ממוצא אתיופי, ואם עוד לא הסמקנו מספיק הם עונים לה "יששש" לשמע פקודת "שתיים שלוש!". כידוע – "שתיים שלש" זה קדימון ל "הקשב". אבל יש דאחקה: במקום הקשב יש יששששש. אם עוד לא הבנו שמדובר בתהלוכה מלאכותית ומאולצת שעושה שימוש בעברית מצוחצחת שאנשים לא משתמשים בה, מדוקלמת מתוך התעקשויות מהוקצעות ומלוטשות של משרד התרבות והספורט שאנחנו-יודעים-מי-עומדת-בראשו – אז יש עוד.
חגיגות 70 למדינה – לשכת הפרסום הממשלתית
קבוצת גברים עטויי טליתות כיפות וחולצות לבנות, שלא לגמרי ברור לאיזה זרם דתי הם שייכים, מכניסים ספר תורה. והם גם אומרים "מכניסים ספר תורה!" בזעקות שמחה וצהלות מחול. וכדי להקפיד ולא לקפח את הוותיקים והראשונים, מופיע זוג קשישים במרפסת ביתם ומשננים: "סללנו כבישים, ייבשנו ביצות" ובמעבר חד ודרמטי צץ, מתוך מכסה ביוב, איש שמייצג כמובן את שכבת הפועלים והצווארון הכחול ומכריז בקול סינטטי "בנינו מדינה!". בשלב זה, כשלא ברור אם אנחנו בהצגה של בוב הבנאי, או בסאטירה של "ארץ נהדרת", האדם הסביר מחכה לפואנטה. כאילו לא יכול להיות שזהו זה. אז יש לי חדשות. זהו זה. המנחה הכאילו – חתיך צורח "יששששש". חברתו הסטארט-אפיסטית – זו עם הפטנט – שואלת אותו לפשר פרץ הרגשות הזה והוא עונה לה: "סתם… שמח".
כשכלו כל הקיצים וברור שנפלנו חזק מרימים כל משתתפי מצעד הגאווה שהוא ההיפך מ'מצעד הגאווה' בנוקשותו, בפנאטיות שלו, בזיוף הצבוע והחנפני שלו, את הידיים למעלה, ובשוט הרואי, מלמעלה – למעלה זועקים כולם ביחד, נכון, ניחשתם נכונה: "ישששששש!". אחרי הקתרזיס הזה, עולה כותרת :" אחרי 70 שנות, יש במה להתגאות". וגם שרים את הסיסמא ואתם יודעים מה? זה הקטע הכי טוב בכל הקליפ הזה. יש במה להתגאות נשמע כמו הבטחה לתוכן הרבה יותר מעניין ופחות צפוי מראש.
אז אם נסכם: מדובר בקליפ שכל כולו יציאה ידי חובה. קליפ שמנסה בכל מאודו לתת ביטוי למגזרים בעם, להישגים מענפים שונים, לקבוצות אתניות ודת וגיל שונות. אבל ככל שהוא מתאמץ יותר – הוא זועק הכחשה, התעלמות מהחלש, התרחקות מהתקופה ומהשפה האמתית, ממה שבאמת מעורר בנו גאווה, מהישגים פחות תחרותיים ויותר אנושיים כמו באמת מצעד הגאווה, כמו המחאה האזרחית ועוד תנופות שאפשר להתגאות בהן אבל שברור שהממשלה לא רואה, ואם היא רואה – זה נמחק מהפרוטוקול.
אני רואה בעיני רוחי את השרה ממיינת ושוללת רשימות אינסופיות של "במה להתגאות" ובוררת את הפוליטיקלי קורקט הפופוליסטי, את מה ומי שיצביע בעדה, את הכאילו פתיחות שאולי רק היא חושבת שיש לה. הקמפיין מלווה בשילוט חוצות עם עוד דוגמאות של מצליחנים בינלאומיים שמוכיחים את המוצלחות וה-startup nation שאנחנו, והוא יותר ממדר מאשר מכליל את מקורות הגאווה שלנו, ולדעתי יש גם, לפעמים, במה להתבייש.
3 Responses
דבר אחד בטוח מה שלא יעשו לא יהיה טוב לכולם.
החברה הישראלית כמו כל חברה היא מגוון של תרבויות רמות אישיות, תחומי עניין ועוד,
זה לא הקמפיין הכי גרוע שיצא פה בזמן האחרון
דווקא הקמיינים של אדלר חומסקי מככבים בהיותם שייכים למזבלה בתור זבל אורגני משובח
קמפיין לראוטר עם פס פורניר . הקמפין ההזוי של תמי 4 ועוד כמה.
פרסומת זה זבל וזבל זה דשן החיים.
שכחת לציין את העובדה שזה גם צולם בלוקיישן הכי לא ישראלי שיש – פרויקט לוגאנו ביהוד שנראה כאילו כמו כפר איטלקי, אשר הדעות עליו בקרב תושבי יהוד חצויות. חלק חושבים שהסגנון האירופאי מתאים להם, חלק חושבים שזה קיטש. זה מסתדר עם הקטע שישראל רוצה להיות אירופה – אז הנה השגנו את זה לאחר 70 שנה! ייייישששש!!
(והסרטון כל כך קיטשי וקרינג'י שאני מרגיש משהו עולה בגרון כל פעם שאני נתקל בסרטון הזה)
תושב יהוד.
תודה שכתבת את זה סוף סוף!
בתור פרסומאי ישראלי, זה אחד הדברים הכי מביכים שראיתי. באמת – אם יש את זה בטלויזיה אני שם על מיוט ומסיט מבט. גם הקטע של הגבנ"צ, גם המשחק הכל-כךךךך מאולץ, ויותר מכל מה שמבטא את שרת התרבות (הלקוח) ואת הוייב פה – "סתם, שמח". ככה רוצים שהפיונים הקטנים ירגישו עם הקריוקי והגזענות שלהם – סתם, שמח.